(470 מילים, כ-5 דקות קריאה)
לפעמים, מי שרוכשים מרפסת גדולה או חצר רחבת ידיים, בעצם מבטאים בכך תשוקה להיות משפיעני-צמח - להתפרסם ולהרוויח באמצעות טיפוח צמחייה. אך הסיכוי להצליח רק בגלל ממדי המרפסת או החצר הגיוני בערך כמו האפשרות שבעלות במגרש גדול תבטיח למישהו זכות לעיר על-שמו; כמו הסיכוי שמי שניחן בקומה זקופה ייגע בשמים וכמו הסיכוי שמי שהוריו קראו לו עוז בלידתו יהיה גיבור-חיל בבגרותו.
כדי להיות גנן מצליח צריך נימים של גנן. משהו מיוחד בדם.
***
נשוב למרפסת הגדולה. רותם קנה במשתלה מסוגננת כמה פקעות של יקינתון סגול ועטף בנייר עיתון. זאת היתה דרכו להיפרע מהעיתון על מאמרי דיעה שלא אהב. הוא קירר את הפקעות במשך ארבעה ֫שבועות ולאחר חודש כרה גומות בעציץ, הפשיט את בצלי היקינתון מהחדשות הישנות ובאדיקות רבה טמן אותם באדמה. הגנן במשתלה הנחה אותו וכן עשה:
* קנה פקעות משובחות.
* איכסן את הכדורים הפחוסים בקירור.
*הכין כד ענקי וצבע אותו בצבע סיד נושם.
*מילא אותו באדמה מועשרת, נקייה ממזיקים ומעשבים תועים.
*הדפיס את ההוראות באות גדולה וקרא בהן שוב ושוב.
אך פה ושם הוא הגמיש את ההנחיות. מדוע? - זה קשור פחות לצמחיה ויותר לנפש. בעודו רוכן על העציץ התכול הענקי, שבמעמקיו יבלו הבצלים בימים הבאים, רותם אמר בליבו, שהטמנת הבצלים במרווחים של 15 ס"מ איננה תורה מסיני. אם יסטה אך מעט מההוראות המפורשות לא יוותרו בידיו פקעות ללא שימוש, וברור היה לו שכך ייעשה, שהרי השותל, הוא שקובע את הכללים. רותם צמצם את המרווחים וגם שינה את עומק השתילה. הומלץ לו על 12 סנטימטר, אבל גם עומק של 10, 15 או אף 20 סנטימטר נראה לו הגיוני. מה זה משנה לפקעת?
והתאורה: כתוב שהצמח חייב בתנאים כאלה ואחרים. מי שהחליט על כך לא ידע את כיווני המרפסת של רותם וכמה כבד העציץ.
וההשקייה? זה היה פשוט.
הימים התקצרו. גשמים באו והלכו. עננים הקדירו את פני השמיים ובעציצים רחשו חיים. לפתע פתאום נדחק החוצה ניצן ראשון, שהפך בהמשך לגבעול, ובעקבותיו כיסתה פלומת זקיפים קטנה את אדמת העציץ. רותם הקיף כל אחד מהם בחרוט עיתון, להגן מפני הרוח.
שבעה גבעולים רעננים התייצבו בפני העולם ותבעו את מקומם. בכל הזדמנות רותם הסיט את הקונוס, לדרוש בשלום הניצנים. עד מהרה נראו שם אשבולים שופעים של פרחי יקינתון בצבע סגול-עמוק ושמחה שאין דומה לה פשטה באבריו של רותם.
רק פקעת אחת נותרה לא מפוענחת. רותם חיכה לאות אך האות לא בא. כעבור זמן קצר הוא לא הצליח לעצור בעדו, כלומר, מוחו עוד היה מוכן להמתין אך ידיו קיבלו החלטה משלהן והחלו לחפור מאליהן באדמת הכד, נחושות לברר מה עלה בגורל הפקעת האובדת. כעבור שניות מעטות אצבעותיו תפסו בה. ליתר דיוק, בזקנה הדליל, או אולי בשיער קודקודה. הוא מישש חוטים בשרניים מחוברים לכדור קישח והמשיך לסלק בעדינות קמצים קטנים של עפר עד שנחשף כל הבצל. לתחתיתו היה מחובר גבעול חיוור שבקצהו תפרחת לבנה. מהו הדבר? שיער שנראה כמו שורש למעלה, גבעול ופרח למטה - מה קרה פה?
טוב, רותם היה נמהר - לא טמבל.
