31/08/2022

שיח נקניקיות מאת יופ מוגנדורף, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

שׂיחַ נַקְנִיקִיּוֹת, אַרְנְהַיים 1937, מֵאֵת יוֹפּ מוּגֶנְדּוֹרְף, עָרַךְ דָּנִיאל קֶרֶן, 10.2.2022, 921 מילים = כ-9 דקות קריאה


אָחִי הַקָּטָן פָּאוּל מְטוֹרָף לְנַקְנִיקִיּוֹת. בְּכָל פַּעַם שֶׁאִמָּא מַכְנִיסָה לַסִּיר אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הָאֶצְבָּעוֹת הָאֲדַמְדַּמָּה, שֶׁאַבָּא מֵבִיא מֵהָאִיטְלִיז שֶׁל כֹּהֵן, הוּא נֶעֱמָד בְּקוֹצֶר רוּחַ מוּל כִּירַת הַבִּישּׁוּל ("פָּאוּל, תִּתְרַחֵק מֵהַחוֹם בְּבַקָּשָׁה") וּמַבִּיט לְמַעְלָה אֶל הַכְּלִי הַגָּדוֹל, שֶׁמִּתּוֹכוֹ עוֹלָה אִוְשַׁת בִּישּׁוּל רַכָּה וְרֵיחַ שֶׁמְּעַקְצֵץ בָּאָף. כַּעֲבוֹר כַּמָּה דַּקּוֹת הָרַחַשׁ הוֹפֵךְ לְקוֹלוֹת נְקִישָׁה, כַּאֲשֶׁר הַמַּיִם רוֹתְחִים וְהַמִּכְסֶה מְקַפֵּץ עַל שְׂפַת הֵסִיר. "אִמָּא, אִמָּא", קוֹרֵא פָּאוּל בֶּן הֶחָמֵשׁ, "הַנַּקְנִיקִיּוֹת רוֹצוֹת הַחוּצָה".

אַחֲרֵי עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁל רְתִיחָה אֲנִי עוֹזֵר לְאִמָּא לְהוֹרִיד אֶת הַסִּיר מֵהַכִּירָה וְתָמִיד מִתְלַבֵּט אִם לְהָבִיא אִתִּי מִסְפָּרַיִים כְּדֵי לְהַפְרִיד אֶת הַנַּקְנִיקִיּוֹת, אוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת כְּמוֹ שִׁמְשׁוֹן הַגִּיבּוֹר: לֶאֱחוֹז בַּשַּׁרְשֶׁרֶת בִּשְׁתֵּי יָדַיי, לִמְתּוֹחַ לְאַט לְאַט וּלְהִתְעַנֵּג עַל צְלִילֵי הַפְּקִיעָה הָעֲדִינִים, כְּשֶׁהַנַּקְנִיקִיּוֹת נִפְרָדוֹת זוֹ מִזּוֹ. אִמָּא מְכַנֶּסֶת אֶת הַוִּינֵר הַשְּׁמַנְמַנּוֹת בִּשְׁתֵּי צַלָּחוֹת עֲמֻקּוֹת וּמַנִּיחָה בִּקְצוֹת הַשֻּׁולְחָן הֶעָרוּךְ.

"אַבָּא, יְלָדִים, הָאֲרוּחָה מוּכָנָה, מַהֵר לִפְנֵי שֶׁהַנַּקְנִיקִיּוֹת מִצְטַנְּנוֹת" - הִיא קוֹרֵאת מִפֶּתַח חֲדַר הָאוֹכֶל. הַכִּסְאוֹת סְבִיב הַשֻּׁולְחָן נִתְפָּסִים עַד מְהֵרָה וְכָל אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם הַמְּיוֹעָד לוֹ. פָּאוּל נוֹטֵל מַפִּית צְחוֹרָה, דּוֹחֵק אֶת קָדְקוֹדָהּ אֶל צַוָּארוֹן חֻלְצָתוֹ וּמְשַׁלֵּב אֶת יָדָיו עַל חָזֵהוּ. הוּא מַבִּיט עַל אַבָּא, לְוַדֵּא כִּי אָכֵן רָאָה שֶׁפָּאוּל כְּבָר יֶלֶד גָּדוֹל.

רָאִיתִי אֶת אַבָּא מִסְתַּכֵּל עַל אָחִי הַקָּטָן. מִכָּל עֵבֶר עָלְתָה הֲמֻלַּת פִּטְפּוּט נְעִימָה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת. חִיּוּךְ שֶׁל שְׂבִיעוּת רָצוֹן עָמַד בִּפְנֵי אָבִי. לְפֶתַע פִּתְאוֹם חָלַף זִיק שׁוֹבָב בְּעֵינָיו.

"פָּאוּל" פָּתַח אַבָּא וְאָמַר, "ה-וִינֶר הָאֵלֶּה שֶׁאַתָּה אוֹהֵב, (כֵּן?), הַכְּשֵׁרוֹת, הֵן בֶּאֱמֶת מְאוֹד מְיֻחָדוֹת. אַתָּה יוֹדֵעַ לָמָּה?"

"לָמָּה, אַבָּא, לָמָּה?"

פְּנֵי אַבָּא הָיוּ עַתָּה רְצִינִיּוֹת לְהַפְלִיא. חָרִיץ לְרוֹחַב הַמֵּצַח הִדְגִּישׁ אֶת רְצִינוּתוֹ. "נַקְנִיקִיּוֹת הֵן בְּדֶרֶךְ כְּלָל צֶמַח רַב-עוֹנָתִי וְרַב-שְׁנָתִי. אִם הֵן מְקַבְּלוֹת טִפּוּל טוֹב הֵן פּוֹרְחוֹת בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְהֵן נוֹתְנוֹת פְּרִי שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה. לְעֻמָּתָן, ה-וִינֶר הַכְּשֵׁרוֹת - מְפֻונָּקוֹת, הֵן פּוֹרְחוֹת רַק פַּעַם בְּשָׁנָה, בָּאָבִיב, וּמִתְיַבְּשׁוֹת בְּסִיּוּמוֹ. אֲבָל אִם קוֹטְפִים בַּזְּמַן וּמְבַשְּׁלִים, מממ… יֵשׁ לָהֶן טַעַם - שְׂפָתַיִים יִישַּׁק. אָז יֵשׁ לִי הַצָּעָה נֶהְדֶּרֶת בִּשְׁבִילְךָ".

"מָה, אַבָּא", פָּאוּל נִרְעָשׁ, "מָה הַהַצָּעָה?" 

"אֲנַחְנוּ בְּדִיּוּק בַּזְּמַן הַמַּתְאִים. אִם מָחָר בַּבּוֹקֶר נִזְרַע נַקְנִיקִיּוֹת וּתְטַפֵּל יָפֶה, יִתָּכֵן שֶׁנַּצְלִיחַ לְקַבֵּל פְּרִי מְשֻׁבָּח כְּבָר בַּחוֹדֶשׁ הַבָּא. מָה אַתָּה אוֹמֵר? מְעֻנְיָין?"

"בֶּטַח, אַבָּא, מְעֻנְיָין, מְעֻנְיָין!"

אִמָּא טָמְנָה אֶת רֹאשָׁהּ בֵּין יָדֶיהָ. כְּתֵפֶיהָ נִרְעֲדוּ בִּצְחוֹק כָּבוּשׁ. אֲנִי וְאָחִי הַאנְס נָעַצְנוּ מַבָּטִים רְצִינִיִּים בַּצַּלָּחוֹת וּבַתְּמוּנוֹת שֶׁעַל הַקִּיר וְהִתְאַמַּצְנוּ שֶׁלֹּא לִפְרוֹץ בִּצְחוֹק. פָּאוּל לֹא הִבְחִין בָּזֶה. הוּא הָיָה מְשֻׁלְהָב. 

"יוּ, אַבָּא, אָז יִהְיוּ לָנוּ נַקְנִיקִיּוֹת מִשֶּׁלָּנוּ בַּגִּינָּה. רַק שֶׁלָּנוּ!" עֵינָיו הִצְטַעֲפוּ. "אֲנִי מַבְטִיחַ לְטַפֵּל מְצֻיָּין בַּזְּרָעִים."

הֶחֱלַפְנוּ מַבָּטִים וְחָזַרְנוּ לֶאֱכוֹל בִּדְמָמָה מְתוּחָה, עַל סַף הִיסְטֶרְיָה שֶׁל צְחוֹק.

לַמָּחֳרָת, אַבָּא הִשְׁכִּים לָרֶדֶת לְמִפְעַל הַתָּוִיּוֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁמִּתַּחַת לַדִּירָה. דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת נִיצָּב לְיַד שֻׁלְחַן הַסְּדָר וְאַחַר כָּךְ הִבְרִיג תַּבְנִית לִמְכוֹנַת הַדְּפוּס. לְאַחַר כַּמָּה כִּוְנוּנִים הִתְחִילוּ לָצֵאת תָּוִיּוֹת בְּהַדְפָּסָה מְדֻיֶּקֶת. הוּא נָטַל גִּלָּיוֹן וּבוֹ אַרְבַּע תָּוִיּוֹת, עִייֵּן בּוֹ בְּכֹבֶד רֹאשׁ, הִנְהֵן בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן וְעָצַר אֶת הַמְּכוֹנָה הַגְּדוֹלָה. עַתָּה הִפְרִיד כַּמָּה תָּוִיּוֹת זוֹ מִזּוֹ וְהִדְבִּיק אוֹתָן לְשַׂקִּיּוֹת נְיָיר קְטַנּוֹת. אַחַר כָּךְ אָסַף פֵּרוּרֵי דְּיוֹ יְבֵשִׁים מִמַּגְּשֵׁי הַפְּסֹלֶת שֶׁל מְכוֹנוֹת הַדְּפוּס הָאֲחֵרוֹת, וְחִלֵּק אֶת הַפֵּירוּרִים לַשַּׂקִּיּוֹת. 

בְּשֶׁבַע וָחֵצִי אַבָּא עָלָה לֶאֱכֹל אֲרוּחַת בּוֹקֶר.

"קַח, פָּאוּל, זֶה בִּשְׁבִילְךָ", הוּא שָׁלַף מִכִּיס בַּחֲלוּק הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ מַעֲטָפָה חוּמָה שְׁמַנְמַנָּה, "זֶה מֵאַמְסְטֶרְדָּם". 

פָּאוּל לֹא יָדַע לִקְרוֹא אֲבָל נִיחֵשׁ, וְהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה גָּאֲתָה בּוֹ. "אַבָּא, אַבָּא" - הוּא הָיָה כֹּה נִרְגָּשׁ - "תַּקְרִיא לִי בְּבַקָּשָׁה!"

"הִנֵּה, תִּרְאֶה. לְמַעְלָה כָּתוּב בְּגָדוֹל =זְרָעִים לְנַקְנִיקִיּוֹת מֻבְחָרוֹת= וּמִתַּחַת לַכּוֹתֶרֶת יֵשׁ הוֹרָאוֹת זְרִיעָה. בּוֹא, יֵשׁ לִי כַּמָּה דַּקּוֹת פְּנוּיוֹת. נֵצֵא לַגִּינָּה לִבְחוֹר מָקוֹם מוּאָר וְנֶחְמָד בֵּין הַוְּרָדִים וְנִזְרַע. אִם תְּטַפֵּל יָפֶה יִצְמְחוּ לְךָ בְּעוֹד שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת נַקְנִיקִיּוֹת וִינֶר כְּשֵׁרוֹת. רוֹצֶה?"

דִּמְעוֹת תּוֹדָה עָמְדוּ בְּעֵינָיו שֶׁל פָּאוּל. הוּא נָטַל אֶת יָדוֹ שֶׁל אַבָּא וְהוֹבִיל בִּנְחִישׁוּת אֶל הַדֶּלֶת. "אַבָּא, לְהָבִיא מַשְׁפֵּךְ?" 

הַאנְס וַאֲנִי הִתְגַּנַּבְנוּ בְּעִקְבוֹתֵיהֶם. אִמָּא הֵצִיצָה מֵחַלּוֹן חֲדַר הָאוֹרְחִים. רָאִינוּ אֶת פָּאוּל מוֹלִיךְ אֶת אַבָּא הָלוֹךְ וָשׁוֹב בֵּין הַוְּרָדִים, עַד שֶׁמָּצָא מָקוֹם שֶׁהִנִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ. הֵם גָּחֲנוּ, גֵּרְדוּ מְעַט אֶת פְּנֵי הַקַּרְקַע עִם הַכַּף וְטָמְנוּ אֶת "הַזְּרָעִים" בְּמֶרְחַקִּים שָׁוִים זֶה מִזֶּה. פָּאוּל מִילֵּא אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ וְאַבָּא הִנְחָה אוֹתוֹ כֵּיצַד לְהַשְׁקוֹת. הוּא הִצִּיב שָׁם שֶׁלֶט קָטָן: בְּתַאֲרִיךְ 25.03.1937 נִזְרְעוּ כָּאן נַקְנִיקִיּוֹת כְּשֵׁרוֹת, הַשַּׁיָּיכוֹת אַךְ וְרַק לְפָּאוּל מוּגֶנְדּוֹרְף, וְהִכְרִיז: "פָּאוּל, בְּנִי הֶחָרוּץ, אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת סָמוּךְ וּבָטוּחַ, שֶׁבְּעוֹד חֹדֶשׁ וָחֵצִי יִהְיוּ לְךָ נַקְנִיקִיּוֹת בְּשֵׁלוֹת."

מִדֵּי בֹּקֶר פָּאוּל הָיָה בּוֹדֵק מֶה חָדָשׁ עִם שִׂיחֵי הַנַּקְנִיקִיּוֹת שֶׁלּוֹ, אֲבָל בֵּינְתַיִם הִמְשִׁיכוּ לִצְמוֹחַ שָׁם רַק וְרָדִים.

אַחֲרֵי שְׁבוּעַיִים הִתְגַּנַּבְתִּי לִפְנוֹת בּוֹקֶר לַגִּנָּה וְהִטְמַנְתִּי בָּאֲדָמָה הַלַּחָה-מִטַּל כַּמָּה עָלִים רַעֲנַנִּים מֵחָצֵר סְמוּכָה. הוֹתַרְתִּי אֶת קְצוֹתֵיהֶם בּוֹלְטִים מְעַט מֵעַל פְּנֵי הַקַּרְקַע. שָׁעָה אַחַר כָּךְ רָאִיתִי אֶת פָּאוּל לְמַטָּה, כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וּמְלַטֵּף בְּאֹשֶׁר אֶת הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים. 

מִדֵּי בּוֹקֶר הֶחֱלַפְתִּי אֶת הֶעָלִים וְהוֹתַרְתִּי אוֹתָם חֲשׂוּפִים מְעַט יוֹתֵר. בַּהֶמְשֵׁךְ נָעַצְתִּי בָּאֲדָמָה עֲנָפִים רַכִּים, שֶׁהִתְנוֹסְסוּ בְּגָאוֹן בֵּין שִׂיחֵי הַוֶּרֶד.

וְכַעֲבוֹר שִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאַבָּא הִבְטִיחַ, פָּאוּל חָזַר נִרְגָּשׁ מֵהַגִּינָּה. "כֻּלָּם… כֻּלָּם… לָבוֹא… לַגִּנָּה… לָבוֹא לַגִּנָּה!" 

אִמָּא וְאַבָּא יָרְדוּ לֶחָצֵר. גַּם הַשְּׁכֵנִים הִתְכַּנְּסוּ. כֻּלָּם הִשְׁתּוֹקְקוּ לַחֲזוֹת בְּשִׂיאָהּ שֶׁל הַהֲלָצָה.

"שִׂיחֵי הַנַּקְנִיקִיּוֹת - שִׂיחֵי הַנַּקְנִיקִיּוֹת - הֵן בְּשֵׁלוּת, הַנַּקְנִיקִיּוֹת - צָרִיךְ לִקְטוֹף לִפְנֵי שֶׁיִּתְיַבְּשׁוּ..."

יָדוֹ שֶׁל פָּאוּל רָטְטָה כְּשֶׁהִצְבִּיעַ עַל הַשִּׂיחִים, שֶׁאֲנִי בְּמוֹ יָדַי עָקַרְתִּי אַךְ לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה מֵהַשָּׂדֶה הַסָּמוּךְ וְנָעַצְתִּי בְּאַדְמַת גִּנָּתֵנוּ. הֵם הָיוּ פָּחוֹת עוֹקְצָנִיִּים מִן הַוְּרָדִים שֶׁלְּיָדָם. מֵעַנְפֵיהֶם הִשְׁתַּלְשְׁלוּ שַׁרְשְׁרוֹת הַנַּקְנִיקִיּוֹת, שֶׁעַבְדְּכֶם הַנֶּאֱמָן תָּלָה. רֵיחַ בָּשָׂר טָרִי עָמַד בָּאֲוִויר.

פָּאוּל עָמַד וְרִחְרֵחַ. הוּא הִסֵּס. חוּשָׁיו שִׁידְּרוּ לוֹ שֶׁמַּשֶּׁהוּ מֻגְזָם קוֹרֶה סְבִיבוֹ. וְהָרֵיחַ!? הֲאֵין זֶה הָרֵיחַ הַזָּכוּר לוֹ מִבִּיקּוּרָיו עִם אַבָּא בָּאִיטְלִיז שֶׁל כֹּהֵן בְּאַמְסְטֶרְדָּם? בְּרֶגַע זֶה, בֵּין וְרָדִים לְנַקְנִיקִיּוֹת, הִרְהוּר מְשֻׁעֲשָׁע הֶחְלִיף אֶת כֹּבֶד הָרֹאשׁ שֶׁאִפְיֵין אוֹתוֹ וְהוּא אָמַר: "אַבָּא, אִמָּא, זֶה הַכֹּל בִּצְחוֹק, נָכוֹן?" 

אִמָּא הֵסֵבָּה אֶת מַבָּטָהּ. כַּפּוֹת יָדָיו שֶׁל אַבָּא הֶחְלִיקוּ בִּמְבוּכָה עַל חֲלוּק הָעֲבוֹדָה הַמֻּוכְתָּם. הוּא נָעַץ בְּפָּאוּל מַבָּט מֻפְתָּע וְהִנְהֵן. 

"אָה, אָז אֵין בֶּאֱמֶת שִׂיחֵי נַקְנִיקִיּוֹת" פָּאוּל אָמַר כִּבְדֶרֶךְ-אַגַּב.

"מָתַחְנוּ אוֹתְךָ" אַבָּא הוֹדָה. 

פָּאוּל הִרְהֵר רֶגַע קָט - וְאָז חִיֵּךְ מֵאֹזֶן לְאֹזֶן וּמִיהֵר לְחַבֵּק אֶת אַבָּא. 

מַבָּט שֶׁל הֲקַלָּה גְּדוֹלָה פָּשַׁט בִּפְנֵי הוֹרַי.


הוֹ, אֵיזֶה גֶּבֶר הַיֶּלֶד הַזֶּה, אָח שֶׁלָּנוּ!



מעושנים, 12.7.22, מתוך אוסף סיפורי דרך במיזם "רגע לסיפור"

מעושנים, 12.7.2022

בְּצָהֳרֵי יוֹם חַם מְאוֹד הָלַכְנוּ, מִסְפַּר אַחַת וַאֲנִי, לִכְרִיכִיַּת הַבָּשָׂר הַמְּעֻשָּׁן הַסְּמוּכָה, שֶׁגִּלִּיתִי עֶרֶב קֹדֶם בַּהֲלִיכָה הַיּוֹמִית. הֵם מַתְקִינִים שָׁם סֶנְדְּוִיצִ'ים שֶׁל בָּשָׂר חַם וְרֵיחָנִי. הָיָה חַם נוֹרָא. חַשְׁתִּי שֶׁרֹאשִׁי לוֹהֵט. לְרֶגַע, כְּשֶׁבְּגָדַי מְדַמִּים גֶּ'בֶּטָה וְהַזֵּעָה רֹטֶב צִ'ימִיצ'ורי, הִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ הַבָּשָׂר, שֶׁאוֹתוֹ הָלַכְתִּי לֶאֱכֹל. כְּמוֹ סֶנְדְּוִיץ, שְׁבָא לֶאֱכֹל כָּרִיךְ בַּמִּזְנוֹן.


חווית מדרכה, מאת דניאל קרן, מתוך אוסף סיפורי דרך במיזם "רגע לסיפור בדיור"

חווית מדרכה, מאת דניאל קרן,  16.8.2022


יִתָּכֵן שֶׁגַּם לָכֶם הִזְדַּמְּנָה חֲוָיָה כָּזֹאת בְּאַחַת מִן הַהֲפוּגוֹת בַּמַּגֵּפָה: הִנֵּה אַתֶּם, צוֹעֲדִים בְּעֶרֶב הָבִיל עַל מִדְרָכָה בִּרְחוֹב מֶרְכָּזִי, צוֹפְרֵי מְכוֹנִיּוֹת מַחְרִישִׁים אֶת הַמּוּזִיקָה בָּאָזְנִיּוֹת; לֹא נוֹרָא, מִמֵּילָא הֵן מַחְלִיקוֹת מֵהָאֹזֶן, מַפְלִיגוֹת עַל אֶגְלֵי הַזֵּעָה. אַתֶּם נִזְהָרִים מֵאֲרִיחִים בּוֹלְטִים וְסָרִים לִשְׂפַת הַמִּדְרָכָה כְּשֶׁבָּאִים מִמּוּל אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם עוֹטִים מַסֵּכָה. שִׂימוּ לֵב, בְּעוֹד רֶגַע תַּחֲצוּ אֶת אַחַד הָרְחוֹבוֹת הַמַּשִּׁיקִים לָרְחוֹב הָרָאשִׁי. מִיָּמִין כִּכָּר גְּדוֹלָה, מְגֻלַּחַת לְמִשְׁעִי וּתְחוּמָה בְּפַסִּים שֶׁל אַבְנֵי שָׂפָה צְבוּעוֹת בְּשָׁחֹר. עַד לֹא מִכְּבָר נִצָּב בְּמֶרְכָּזָהּ (עַל גַּבֵּי בִּימַת בֵּטוֹן אֲפֹרָה, מֵאֲחוֹרֵי גָּדֵר מְאֻבֶּקֶת שֶׁל שִׂיחֵי אוֹג עֲבוֹתִים), פֶּסֶל נָאֶה, אֲשֶׁר שִׁמֵּשׁ נְקֻדַּת צִיּוּן וָנוֹי. עַתָּה מְכַסָּה עַל הַכִּכָּר שִׁכְבַת כֻּרְכָּר, לִקְרַאת חֲפִירַת תַּשְׁתִּית כָּלְשֶׁהִי. בַּמָּקוֹם הַהוּא,שֶׁל הַפֶּסֶל, חוֹנֶה מַחְפְּרוֹן. 


הֵיכָן אֲנִי בַּתְּמוּנָה? 

מַבָּטִי נָטוּעַ כְּלֹא מַאֲמִין בַּמַּחְפְּרוֹן - זֶה הֲרֵי לֹא הַמּוֹנוּמֵנְט שֶׁהִתְרַגַּלְתִּי לִרְאוֹת שָׁם - וְאַחַר יָרַדְתִּי בִּזְהִירוּת מֵהַמִּדְרָכָה לְמַעֲבַר הַחֲצִיָּה. מִיְּמִינִי עָמְדָה מְכוֹנִית, שֶׁכְּבָר חָלְפָה עַל פְּנֵי הַמַּעֲבָר וְהִמְתִּינָה מוּל הַכִּכָּר לְהִשְׁתַּלֵּב בַּתְּנוּעָה, הַזּוֹרֶמֶת בִּפְעִימוֹת צְפוּפוֹת בָּעוֹרֵק הָרָאשִׁי. מִשְּׂמֹאלִי הִגִּיעָה לַמַּעֲבָר בִּמְהִירוּת רַבָּה מְכוֹנִית גְּדוֹלָה וּמְצֻחְצַחַת, עִם מִינֵי צַעֲצוּעִים וּסְרָטִים עַלִּיזִים שֶׁנִּתְלוּ מִן הַמַּרְאוֹת וּמֵהָאַנְטֵנָה. הִיא נֶעֶצְרָה בַּחֲרִיקַת בְּלָמִים כְּמֶטֶר מִמֶּנִּי, כְּאִלּוּ נָהֲגָה הֻפְתַּע מִקִּיּוּמוֹ שֶׁל מִכְשׁוֹל בְּדַרְכּוֹ. לַמְרוֹת שֶׁחַשְׁתִּי תַּחַת מִתְקָפָה, הֶחְלַטְתִּי לְהַפְגִּין מִדָּה שֶׁל שְׁלִיטָה עַצְמִית, בְּצַד אֶזְרָחוּת טוֹבָה: בִּמְקוֹם לְהַזְעִיף פָּנִים כְּלַפֵּי הַנַּהָג הַנֶּחְפָּז הֵנַפְתִּי יָד לְאוֹת תּוֹדָה, עַל שֶׁעָצַר, אַף הִרְכַּנְתִּי רֹאשׁ וְחִיַּכְתִּי. הִסְמַכְתִּי אֶת כַּפּוֹת יָדִי זוֹ לְזוֹ, כְּמַרְאֶה אֶחָד הַסִּמְלוֹנִים שֶׁבַּטֵּלֵפוֹן הַנַּיָּד. אֶת הַשְּׁאָר בַּדַּקָּה הַבָּאָה הִשְׁלִים הֶחָזוֹן שֶׁלִּי. אָמַרְתִּי בְּלִבִּי שֶׁהִנֵּה עָשִׂיתִי מַעֲשֶׂה נָאֶה וְהֵאַרְתִּי פָּנִים; הַנַּהָג הַמֻּפְתָּע בֶּטַח יַעֲבִיר אֶת זֶה הָלְאָה וּפְנֵי הַיְּקוּם כֻּלּוֹ יֵאוֹרוּ. מַשָּׁב שֶׁל מְאוֹר פָּנִים יַחֲלֹף בִּרְחוֹבוֹת הֶעָרִים, יָשׁוּט בַּעֲרוּצֵי הַנְּחָלִים, יְחַמֵּם אֶת פִּסְגוֹת הֶהָרִים. לֹא יִהְיֶה מָקוֹם עַל פְּנֵי הַתֶּבֶל כֻּלָּהּ שֶׁלֹּא יִטְעַם וְלוּ קַמְצוּץ שֶׁל מְאוֹר פָּנִים. וְכָל זֶה, מִמָּה? מִמֶּחְוָה כֹּה צְנוּעָה, (גַּם אִם לֹא מַמָּשׁ מִצְטַנַּעַת).

הוֹ, תְּחוּשַׁת הִתְעַלּוּת מְתוּקָה; מָה קְטַנָּה הַמֶּחְוָה וּמָה גָּדוֹל שְׂכָרָהּ. 

מֶשֶׁךְ הָאוּפוֹרְיָה הָיָה בְּדִיּוּק הַזְּמַן שֶׁלָּקַח לִי לַעֲבֹר מֶטֶר וָחֵצִי בַּהֲלִיכָה מְהִירָה, כְּלוֹמַר שְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת עַד לַפַּס הָאַחֲרוֹן בַּמַּעֲבָר, כִּי בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הַנַּהָג הִתְנַפֵּל עַל הַמַּעֲבָר וְצָפַר בְּעֹז, צָפַר בְּכָל נַפְשׁוֹ - לְהָאִיץ בִּי וּבַנַּהָג הָאַחֵר, שֶׁעֲדַיִן הִמְתִּין לְהִשְׁתַּלֵּב בַּתְּנוּעָה.

הֲרֵי לָכֶם עוֹד מִקְרֶה, שֶׁבּוֹ עֻבְדּוֹת הַחַיִּים טָפְחוּ עַל פָּנַי. חֲבָל, זֶה הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת נֶאֱצָל כָּל כָּךְ, כָּל כָּךְ מֵאִיר פָּנִים… 

סַפְּרוּ נָא, יְדִידַי, זֶה קָרָה גַּם לָכֶם?





07/08/2022

דורה או אורה, חלק ב', מתוך המיזם "רגע לסיפור"

דּוֹרָה או אורה - חֵלֶק ב', מאת דניאל קרן, 7.8.2022

מָה, אַתֶּם לֹא מַכִּירִים אֶת זֶה? לִי קָרָה לֹא פַּעַם, שֶׁאָדָם נִקְלַע שׁוּב וָשׁוּב אֶל מוּל עֵינַי, הוּא מַמָּשׁ הָיָה שָׁם בְּבוֹאִי וּבְלֶכְתִּי וְגַם בְּהִימָּצְאִי - אֲבָל לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ. הֲאֵין זֶה מוּזָר? הוּא שָׁם, וְאֵינֶנִּי מַבְחִין בּוֹ; לֹא כִּי מַשֶּׁהוּ בְּהוֹפָעָתוֹ אוֹֹ בְּאִישִׁיּוּתוֹ מַעֲלִים אוֹתוֹ. הוּא לֹא חֲסַר זֶהוּת, חָלִילָה. לֹא נוֹחַ לִי לְהוֹדוֹת בְּכָךְ: נִרְאֶה שֶׁהִימָּצְאוּתוֹ בְּקִרְבָתִי פָּשׁוּט לֹא הָיְתָה רֵלֵוַונְטִית לִי בָּרֶגַע הַהוּא. אַחַר כָּךְ אֲנִי נִזְכָּר: אֲנִי כֵּן זָקוּק לוֹֹ. אֶלָּא שֶׁעַכְשָׁיו נִמְחִים עִקְבוֹתָיו, כְּמוֹ הָיוּ תִּלִּים שֶׁל חוֹל עַל חוֹף הַיָּם. זֶה קָרָה לִי הַשָּׁבוּעַ, אַחֲרֵי שֶׁצָּפִיתִי בְּדוֹרָה פּוֹסַעַת בְּאַחַד הַמִּסְדְּרוֹנוֹת, רְכוּנָה עִם מַרְפֵּקֶיהָ אֶל הַהֲלִיכוֹן שֶׁלָּהּ כְּמַמְתִּיקָה עִימּוֹ סוֹד הַשָּׁמוּר רַק לָהֶם. אַחַר כָּךְ רְאִיתִיהָ בַּחֲדַר פְּעִילוּת אֶחָד וְאַחַר בְּאַחֵר. כַּעֲבוֹר שָׁעָה קַלָּה נִזְכַּרְתִּי שֶׁבְּעֶצֶם רָצִיתִי לְסַפֵּר לָהּ מַשֶּׁהוּ. לֹא מַשֶּׁהוּ סֶנְסַצְיוֹנִי. הַחִיפּוּשׂ בָּא אֶל קִצּוֹ בְּמִתְחַם הַסִּפְרִיָּיה, שֶׁכָּרָגִיל יֵשׁ בּוֹ אַלְפֵי כּוֹתָרִים וּמְעַט אֲנָשִׁים. לֹא הִתְכַּוַּונְתִּי לְהַכְרִיז בְּפָנֶיהָ עַל הַנָּחַת אֶבֶן הַפִּינָּה לַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי; לֹא, סִלְחוּ לִי, בֶּאֱמֶת לֹא מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב. רַק רָצִיתִי לְהִשְׁתַּבֵּחַ בְּפָנֶיהָ עַל שֶׁאֲנִי קוֹרֵא סֵפֶר שֶׁל קוּנְדֶרָה שֶׁגַּם הִיא קָרְאָה. וְאֵיךְ יָדַעְתִּי שֶׁגַּם הִיא קָרְאָה אוֹתוֹ? כִּי לְפִי חֲתִימַת שְׁמָהּ בַּדַּף הָרִאשׁוֹן, הַסֵּפֶר הָיָה פַּעַם שֶׁלָּהּ. אָמַרְתִּי בְּלִיבִּי שֶׁאִם דּוֹרָה תָּרְמָה לַצִּיבּוּר סֵפֶר מְשׁוּבָּח כָּזֶה, אוּלַי תִּשְׂבַּע נַחַת מֵהַיְּדִיעָה כִּי גַּם אֲנִי קוֹרֵא בּוֹ. עוֹלֶה מִבֵּין הַשּׁוּרוֹת כִּי חָשׁוּב הָיָה לִי לְשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ, (סִלְחוּ לִי - אֲנִי לֹא מַשְׁלֶה אֶת עַצְמִי כִּי אוֹרְחוֹת הַקְּרִיאָה שֶׁלִּי מְעַנְיְינוֹת מִישֶׁהוּ). בְּמִידָּה דּוֹמָה לְכָךְ, הוֹדֵיתִי בִּפְנֵי עַצְמִי, הִתְעַנְיְינוּת שֶׁלָּהּ בְּמָה שֶׁאֲנִי קוֹרֵא תְּשַׂמַּח אוֹתִי. הֲכֵיצַד, אֲנִי תּוֹהֶה בֵּינִי לְבֵינִי בְּטֶרֶם אֶפְגּוֹשׁ בָּהּ, יֵשׁ לָאִישָּׁה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת יְכוֹלֶת - לֹא עַל יְדֵי הִשְׁתַּדְּלוּת אֶלָּא בְּמִין קִלּוּחַ יַצִּיב שֶׁל עוֹצְמָה - לִגְרוֹם לִי לְרַצּוֹת לְשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ. וּבְכֵן, זֶה כּוֹחָהּ שֶׁל כָּרִיזְמָה. הִקְפַּדְתִּי לְהֵיטִיב אֶת אֲחִיזַת הַמִּשְׁקָפַיִים עַל אַפִּי וּבָאתִי אֵלֶיהָ עִם הַבְּשׂוֹרָה. פָּנֶיהָ אוֹרוֹ לִקְרָאתִי וְהִיא הִתְאַמְּצָה לְגַהֵץ מְעַט אֶת כְּפִיפוּת קוֹמָתָהּ. זֶה רַק בַּדִּמְיוֹן שֶׁלִּי, אוֹֹ שֶׁבֶּאֱמֶת רִיצֵּד בְּעֵינֶיהָ אֵיזֶה נִיצוֹץ עַרְמוּמִי? מָה זֶה הָיָה? מִצַּד שֵׁנִי, אוּלַי לֹא שׁוּגְרָה אֵלַי שׁוּם עַרְמוּמִיּוּת חַתְרָנִית וְזֶה רַק מַבָּט עִנְיָינִי, שֶׁבִּיקֵּשׁ לְהַגִּיעַ אֵלַי כְּמוֹת-שֶׁהוּא אַךְ בִּסְבַךְ הַתָּאִים שֶׁל הַמּוֹחַ נַעֲשָׂה בּוֹ טְוִויסְט חָבִיב וְסוֹפוֹ שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי - מה? מַמְזֵרִי!? עַכְשָׁיו כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם הָעֵינַיִים שֶׁלִּי לֹא הִבִּיעוּ מַשֶּׁהוּ חַד-מַשְׁמָעִי, כִּי בְּהַבִּיטָהּ בִּי שְׂפָתֶיהָ מִלְמְלוּ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא זִיהִיתִי. 

הִיטִּיתִי אֶת אוֹזְנִי לְעֶבְרָהּ וְאָז שְׁמַעְתִּיהָ אוֹמֶרֶת, לְאַט וּבָרוּר: 

דָּנִי, סְלַח לִי עַל שֶׁאֵינֶנִּי מְבִינָה עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר. אֵיךְ קָרָאתָ לַסּוֹפֵר?