אזהרת מסע:
"כיפור" הוא סיפור אירוטי על רקע מלחמה. במלחמה מתרחשים דברים, שלימים ינותחו בספרי ההיסטוריה הצבאית. אירוטיקה היא רק טיפה בים האירועים.
כיפור, 1/12/2023
(317 מילים, כ-3 דקות קריאה)
שם, שרוע על גבו, אמיתי רדלמן שחרר את אבזם החגורה ודחק את ידו לתוך המכנסיים. זה לא שהוא סבל מהשכיבה במשאית, חרף הטלטלה בחולות. לאחר שהצמיד לגג של תא הנוסעים את המגן דוד הוא סידר לעצמו מצע מוגבה מעשרות תרמילים, ובתוכם תחבושות מכל מיני סוגים, שקיות נוזלים לעירוי ושפופרות עם משחות שונות. אחרי שגופו הדשן פילס לו שביל שכיבה, התנוחה נעמה לו. אני לא זוכר אם היינו אז על ציר החת"ם או טירטור אבל סיני גדולה ובינינו - מה זה משנה; פקקי תנועה מטורפים של משאיות, טנקים, תותחים וגשרי צליחה לא-שמישים היו פה וגם פה.
גם לא משנה כמה פעמים כבר שמענו את הסיפור של רדלמן וכמה אמרנו לו שמיצה. הוא ממילא סיפר אותו בעיקר לעצמו.
"מהחיים שלכם אתם לא יודעים", הוא אמר בקול מאנפף, של אחד שחוטף על ימין ועל שמאל. "בחיים לא היה לכם תענוג כזה. תקשיבו, תקשיבו. אתם, שבו בצד ואל תפריעו. אחרי שטרודי סגרה את האור בחדר היא זחלה אל המזרן, נעמדה על ארבע מתחת לסדין, משכה לי את המכנסיים, העיפה לי סטירה על הלחי הימנית של התחת, אחר כך קילפה ממני את התחתונים ותיכף שמעתי אותה מרחרחת ואומרת גוטה, גוטה. רגע אחרי זה הלשון שלה התחילה לטייל לי בחור של התחת. בהתחלה למעלה ולמטה, הלוך-חזור הלוך-חזור ואחר כך ליקוק סביב-סביב. תוך שתי דקות הייתי גמור". צצצ, צצצ, רדלמן ניסה עכשיו לחלץ מבין שיניו שאריות מזון ממנת הקרב האחרונה. "שתי דקות, מה אתם לא מבינים כאן". ידו היתה תחובה עכשיו למלוא אורכה בתוך המכנסיים הרחבים. אפלולית שרתה במשאית אבל ראינו את הבד הירקרק של המכנסיים עולה ויורד במהירות. "סביב-סביב, הלשון של טרודי בחור של התחת שלי", המילים נשפכו מגרונו בטון חולמני, עיניו היו עצומות. "שתי דקות". ואז היתה שתיקה. כעבור רגע אמיתי גנח. שוב נגמר לו החלום ותמיד הוא הסתיים בגניחה. במשך הימים והלילות הארוכים שעשינו במשאית שמענו את רדלמן חולם שוב ושוב, ושוב מההתחלה. בחוץ היתה מלחמה.
