איך בחר בי הספר? רבים כל-כך חלפו על פניו, בטוחי מבט, דפדפו בו בידענות, הלכו בעביו, נסקו לטפחותיו והוא הניח להם לשוב אל דרכם. מדוע בחר דווקא בי? הנה זה לא מכבר נפרדתי מ"הר הניקל: סיפור פסטורלי" של ג'ון גרדנר. בשבוע הספר הקודם חלפתי על פני הדוכנים שבקצה רח' סוקולוב בהרצליה, בואך הסינמטק. השתהיתי בדוכנה של חברתי אנה סרי, מחברת "הקסם שבחלומות" (וידאתי שהביקוש לספר המקסים הזה צודק ויציב). משם פניתי לתלולית העמוסה של הספריה העירונית. מאות רבות של ספרים בלויי-תואר לטשו בי מבט עורג, מתחננים לאצבע מדפדפת; צהובים היו ועמוסי כתמים. סורגי חותמת הספריה כלאו אותם שנים ארוכות על ציר המדפים ורוחם שאפה לצאת, לצאת. והנה כאן, בשבוע הספר, עמדו כל אלה לרשותי כמעט באפס מחיר. קובץ שירי אהבה של אהרון שבתאי (היא תמיד סוערת אצלו, האהבה, נמחשת וממשית כמו ארוחת הבוקר טרם עבודה) מיהר להתכנס אצלי, וספר על גורבצ'וב, ועוד אחד שאינני זוכר, ו"הר הניקל". דמותו האבודה של הנרי סומס שעל הכריכה נתנה בי מבט ספקני, מוכן לצער. בתוך שבריר של שנייה הייתי שלה. ברגע הבא הבחנתי בשם המתרגם, אהרון אמיר וכבר הספר וחבריו היו בצקלוני. בבית, משהו בו אמר לי: קח אותי אליך רק כשאתה מוכן. שנה חלפה. תאבוני הושבע בכמה וכמה ספרים אחרים. אז הייתי מוכן.
והנה התובנה: לעיתים יש לחכות, עד שתהיה מוכן. מתי תהיה מוכן? אתה כבר תדע.
חכה עד שציפורניך חזקות דיין לחצוב במעטפת הניקל הנוצצת, לפצור להן דרך לחצר האחורית של חיינו. אל תצא לשם בטרם תהיה מוכן, אבל כשתהיה, תפגוש שם את האנשים הפשוטים והטובים, כמו גם את האכזריים וערלי הלב הנמצאים בכל. כיעור ויופי, קנאות דתית וסובלנות, נכות וחולי, שכול ושיגעון, ועוד מיני חוויות, יקרעו את לבך וידמיעו את עיניך. אבל אתה תהיה מוכן ותיקח לך עוד טיפטיפה של רגישות בבואך אל בין בני מינך.
החיבור בין ההוויה האמריקנית הבוטה לעברית המושחזת של אמיר מפיק תוצאה ספרותית קשה לעיכול ומרתקת. נוכח ספר כה משובח, קיפחתי בהנאה את שנתי ואת שעות הפנאי המעטות, עד שתמה הקריאה.
והנה התובנה: לעיתים יש לחכות, עד שתהיה מוכן. מתי תהיה מוכן? אתה כבר תדע.
חכה עד שציפורניך חזקות דיין לחצוב במעטפת הניקל הנוצצת, לפצור להן דרך לחצר האחורית של חיינו. אל תצא לשם בטרם תהיה מוכן, אבל כשתהיה, תפגוש שם את האנשים הפשוטים והטובים, כמו גם את האכזריים וערלי הלב הנמצאים בכל. כיעור ויופי, קנאות דתית וסובלנות, נכות וחולי, שכול ושיגעון, ועוד מיני חוויות, יקרעו את לבך וידמיעו את עיניך. אבל אתה תהיה מוכן ותיקח לך עוד טיפטיפה של רגישות בבואך אל בין בני מינך.
החיבור בין ההוויה האמריקנית הבוטה לעברית המושחזת של אמיר מפיק תוצאה ספרותית קשה לעיכול ומרתקת. נוכח ספר כה משובח, קיפחתי בהנאה את שנתי ואת שעות הפנאי המעטות, עד שתמה הקריאה.
