מגשים של פלסטיק, מאת דניאל קרן
קניון קרוסגייטס, אולבני - ניו-יורק, 20.7.18
היה זוג במרכז ורבים מסביב.
חיוך רך קישט את שפתיו המלאות כמו ענן אקראי בשמי הקיץ, שעילפו עכשיו את מי שהופקר לחום שמחוץ לקניון. חלמון השמש יקד, מטוסים ממהרים הותירו מאחור שמלות התעבות מתנפנפות וכתמים כהים של להקות ציפורים כיסו את עינו מעת לעת. האדמה המבוקעת וכל הצומח עליה או משוטט בשביליה בוססו בחום הדביק. עוד מעט, אמהות ממהרות במכונית קוריאנית יחסמו לרגע את שביל הכניסה הקצר אל הגן וידחקו בילדן המנופף בתיק האוכל - אמא, היום גמרתי כמעט את הכל! - למהר ולהכנס למכונית מבלי לגעת בעורפה הלוהט, בדרכן לעצור לרגע בניצב למשבצות החנייה שבפתח בית הספר של הגדולה. אפילו יער האדר הסמוך - שברגיל מצטופפות מתוכו מערבולות עשן ריחניות וצהלות ילדים הנסחפות אנה ואנה ברוח צהריים קלילה - נטוש בחום הזה. חוטמו הסקרני של הסנאי מחוספס כפסיפס, מתפלש בתודה בספר עלים לח על הקרקע. שני זוגות עיני שקד קרועות לרווחה מתחת למצחן המיוזע של האיילות בסבך הפטל שבשולי היער, בוהות בהשלמה בתלמים הלוהטים שמעבר לשיחים כבדי הפרי.
בועה סמויה מן העין סוככה עליהם ונראה כי כלל לא ידעו שממש באותו הזמן ובסמוך להם היכתה ביושבים נשורת של רעש, צבעים וריח. חבתי תודה להמולה, שכסתה על המיית הפלורסצנט המטנטנת בראשי דרך קבע. תנועת אורות ואנשים לא פסקה לרגע. דרך חלוקי הזכוכית שבכיפת הקניון ראיתי צללים באים והולכים, כנראה ענני קיץ אפורים, מקדירים ומאירים חליפות את זירת ההלעסה. במקום היו עשרות פיות עסוקים, ששלחו אל מעמקיהם איטריות דביקות, אגוזי קשיו קלויים - אני מכיר מקרוב את המנות האלה; ברי שנגרסו שם הרבה יותר בוטנים מקשיו - ופיסות בשר עוף או בקר וכל מיני נתחים שיתרונם, לבד מטעמם הממכר (פרי שימוש פזרני במלח-ים, סוכר לבן ומונוסודיום-גלוטמט), חלבונם ומחירם ההמוני, היה בכשרונם הלולייני להיאחז בצמד מקלות אכילה מבמבוק זול, בדרכם אל בית הבליעה ומשם במורד מסילת העיכול.
אינני יודע מדוע מכולם נבחרתי דווקא אני להתבונן בהם. כל אלה הרי עברו גם ליד השניים, אבל ראיתי שדבר לא עצר אצלם. הם היו זה בזה באופן מוחלט, למרות שלא ממש נגעו זה בזה. חיוכו המשדל הונח למרגלות עיניה כאומר: הי, זה אני עם מה שיש ועם מה שחסר והרי תמיד תוכלי לסמוך עלי. שפתיו נעו בחסכנות ובהילוך איטי, וגם מנעד ראשו כמעט לא הורגש. יתכן שאמר לה משהו, שהייתי שמח להיות לו לעט אבל לא שמעתי מילה. מה שנח ביניהם נראה רומנטי כל כך, עד כי התפלאתי הכיצד, מכל המקומות הנחשקים בעולם התיישבה לה מתיקות שכזאת דווקא במקום סואן שכזה, על שני כסאות מתכת דביקים מאדום חמוץ-מתוק עם טריאקי וחום של סויה זולה, ואיך יתכן שהגבר המאוהב, מרחק של שני מטרים וחצי ממני, מטה עתה אל צלחת הפלסטיק שלה בקבוק מיונז פיקנטי סחיט ולא משקה ורוד-מוגז-חגיגי. לפחות כדי לרצות את הטיפוס הרגשן שמתבונן בו.
שולחני קרוב לשלהם וכמוני גם הם מתפנקים בארוחה סינית מהירה במחיר שווה לכל נפש. אגלי השמן המשיכו להיאסף בצלוחית האגרול ואטריות הביצים נמשחו בעיסה דביקה, שקלטה לחיקה נתחי בשר קטנים. הכלי האחד העשוי חומר שאינו תוצאה של מניפולציות דלקים ממתין בצניעות בשולי המגש, בתוך נדן צר וארוך של נייר מעוטר בכיתוב סיני בצבע אדום וכחול, שגבעולים ועלים של במבוק ירקרק דהוי מצויירים בו בהדפסה זולה למראה ומתחתם ציור של גור פנדה בצבעים תואמים. צמד מקלות האכילה אחוזים זה בזה בבסיסם וכדי שיוכלו למלא את תפקידם יש לקרוע אותם זה מזה ולנעוץ בנזיד בתנועת איסוף.
מתוך בוהק הצהריים הגיחו אנשים ונשים להוטים. מרחק של פסיעה מחניית מכוניתם וכבר היו פניהם נוצצים באגלי זיעה חמימים. בידיהם תיקי עבודה או קניות, חולפים בכנפי הזכוכית הנפערות לקראתם שעה שדלת זכוכית נוספת, ממוסגרת באלומיניום כהה, ממתינה בהכנעה לקימורי כתפיהם. עתה הם טובלים בצינת הקניון ופונים ליעדם. הראווה ניבטת מכל חלון. הזבן עשה דרכו לאחת החנויות הרבות, השפית למשמרתה באחת ממסעדות העסקים, סוכן הביטוח למי מלקוחותיו הממוזגים והקונים החדשים עצרו לרגע, נמלכו בדעתם ופנו לכאן או לכאן.
הבחור המגודל בשולחן הסמוך בערך בן 30. הו, הוא מ-מ-ש גבוה, וכתפיו הרחבות ממחישות משטר אימונים ממושמע. יחד עם זאת הן רפויות מעט, נוטות קדימה במעין התנצלות כאומרות יש מה שיש, לא צריך להתבלט. קור המיזוג משרטט בלחייו רשת מסועפת של נימים והסומק מבליט מאוד את העיניים הכחולות, הנוצצות בציפייה מאחורי מסגרת משקפיים עבה בסגנון מיושן. שיערו בהיר ושופע. מדי פעם אצבעותיו חולפות בו מפושקות, אבל השיער נותר לא מחוייב. גם היא לא קטנה אבל קטנה ממנו, דקה וכהה, ושערה השחור גולש בצידי עורפה. כשהם משוחחים בחגיגיות עצורה היא לא מסירה את מבטה מעיניו ומשרטטת הרהור, המופנה אליו באמצעות מקלות האכילה. תנועותיה מרומזות, איטיות, רגועות. אני מעז להטות את ראשי עוד מעט לעברה וכרגע היא דומה בעיני למנצחת אלגנטית של תזמורת, שנגניה מבצעים את היצירה, שאצבעותיה רומזות אליה עם מקלות האכילה. מבלי משים, חוט של צליל דמיוני מתחיל להיקשר בינה לביני. אני מקשיב בהנאה וגם הטינטון בראשי לא גורע ממנה. במצחו נחרצו קמטים של הרהור. משקפיו תלו ברישול במורד אפו וחצה אותם מבט שהיטיב לבחון את המציאות. ישיבתו נראתה נינוחה וראשו נטה קלות קדימה, שעון על גב כפות הידיים. השיחה נבלעה במהומת הרקע. לא שמעתי את הנאמר ומחשבתי השלימה את החסר והתעלסה לה עם אחד משיריו של סשה ארגוב. פנס בודד, אם להיות ממש מפורט. אני עוצם את עיני וכך צופה בשייקה וגברי בהופעה לזכר פולי. ככה זה, לך תבין. אלפי מילין מהארץ, גששים. כן, מחשבה. לך תבין את זה.
עם כל הכבודה הזאת בידו האחת הם חולפים על פני ואני מנחש את ההמשך. היא נושאת אליו מבט והוא קורן חזרה אבל ברגע הבא רגלו ניגפת ברצפה ולהרף עין אחיזתו במגשים מתרופפת. מפרקי אצבעותיו מלבינים ממאמץ בעת שתכולת המגשים מתפזרת לכל עבר. שלוליות משקה קטנות בורקות באורות ההולכים ובאים משלטי המזון המהיר ובאור הפתייני הגולש מחנות התכשיטים הפינתית. כוסות קלקר לבנות שטות בהן, שרוכי ירקות ואיטריות מציצים מתוך שרוול לא-גמור של אגרול, שטבל קודם ברוטב חמוץ-מתוק אדמדם והכל מתערבל במוסיקה שברקע לכדי מיצג פסיכדלי דביק. בהתעשתות מיידית הבחור מוסר את המגשים לחברתו וכורע לאסוף את התפזורת. ניכרת בהתנהלות שלו מיומנות של מי שטיפול בתקלות הוא לחם חוקו. אבל אינסטינקט ראשוני שלי, שמהיר לא פחות משלו וחזק ממני ואין לו קשר לאירוע המסוים ולנפשות הפועלות בו פרט לשלי, גורם גם לי לכרוע ארצה כדי לעזור באיסוף התערובת הרב-גונית ולקצר את מבוכת הבחור אל מול חברתו. מין מחווה אבירית, בחתירה להפי אנד... אבל בשנייה הבאה אני עוצר - כשאני מבין כי צדקנות כזאת רק תעצים את מבוכתו.
בעודי הודף את השדונים שלי, עובד נקיון במדים כהים, אשר דמות של נשר אמריקני זועף רקומה לחזית חולצתו וקפלי מכנסיו מגפפים את נעלי השירות האטומות לנוזלים, מגיע בתוך שניות ובידו מטלית, דלי ומגב, משתופף לרצפה בפנים חתומות ועד מהרה המקום נקי ומצוחצח.
כאילו לא קרו הדברים מעולם ומכל מקום לא קרו להם, הבחור ונערתו נעים עתה חבוקים לעבר החנויות מבלי הבט אחורה, כאשר אני יושב שם עוד שעה קלה, מלקט פירורי עוף ואורז מצלחת הפלסטיק הדקיקה שלי, מהרהר כה וכה ומשחק במקלות האכילה.
