הַמִּשְׁקָפַיִם, אוֹ: הַנֵּס, מאת דניאל קרן 3.2023
[700 מילים, כ-7 דקות קריאה]
לָכֶם אֲנִי יָכוֹל לְסַפֵּר בְּגִלּוּי לֵב כִּי יֵשׁ בִּי חֵלֶק, שֶׁהָיָה מַעֲדִיף לְהַצְנִיעַ אֶת הָאֵרוּעַ וְלֹא לָתֵת לוֹֹ פֻּמְבִּי. אֲבָל חֵלֶק אַחֵר דַּוְקָא מְבַקֵּשׁ קָהָל.
כְּמוֹ-כֵן אֲבַקֶּשְׁכֶם לְהַאֲמִין כִּי חֵלֶק מֵהַמְּתֹאָר בַּסִּפּוּר אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. חֵלֶק אַחֵר הוּא מַעֲשִׂיָּה, שֶׁעוֹלֶה מִמֶּנָּה כִּי קוֹרִים נִסִּים. יְבֻשַּׂם לְמִי שֶׁבֶּאֱמֶת מַאֲמִין בְּנִסִּים. מִי שֶׁלֹּא מַאֲמִין כַּנִּרְאֶה יִקַּח אֶת סִפּוּר הַנֵּס בְּעֵרָבוֹן מֻגְבָּל.
***
הַמַּעֲשֶׂה הִתְחִיל בִּצְעִידַת עֶרֶב בִּרְחוֹבה שֶׁל עִיר. קוֹרְאִים וּמַאֲזִינִים וָתִיקִים יוֹדְעִים כִּי הַהֲלִיכָה הִיא אֶצְלִי עִנְיָן שֶׁל שִׁגְרָה; עַל כֵּן כִּבְדֶרֶךְ שִׁגְרָה אֲנִי עָרוּךְ לִקְרָאתָהּ בִּלְבוּשׁ מַתְאִים, נַעֲלַיִם נוֹחוֹת, אָזְנִיּוֹת טוֹבוֹת - וְתִיק זָעִיר לִתְעוּדָה מְזַהָה וּלְמָעוֹת. לְעִתִּים אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי לְשֵׁם מָה כָּל הַמִּפְעָל הַזֶּה: הַהֲכָנוֹת, הַמַּאֲמָץ, הַזְּמַן, שְׁחִיקַת הַגּוּף וְהַנַּעֲלַיִם; לֹא אֲיַגֵּעַ אֶתְכֶם, רַק אֲסַכֵּם וְאוֹמָר כִּי בִּשְׁבִילִי הַהֲלִיכָה הִיא כְּלִי נִהוּלִי. אֲנִי מְאַזֵּן בְּעֶזְרָתָהּ אֶת הַקָּלוֹרְיוֹת הַנִּצְרָכוֹת בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם עִם הַקָּלוֹרְיוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת בַּמִּשְׁקָל. (טוֹב, זֹאת אַשְׁלָיָה, כַּמּוּבָן. אֲנִי לֹא בֶּאֱמֶת שׁוֹלֵט דֶּרֶךְ הַהֲלִיכָה בְּמַאֲזַן הָאֵנֶרְגִּיָּה בְּגוּפִי. אֲבָל יֵשׁ לִי בַּדֶּרֶךְ מוּזִיקָה טוֹבָה וְגַם אֲוִיר צַח וְנוֹף אוּרְבָּנִי לֵילִי). שִׁגְרָה…
אֶלָּא שֶׁלְּרֹעַ הַמַּזָּל תּוֹצְאַת הַהֲלִיכָה בַּפַּעַם הַזֹּאת מַמָּשׁ לֹא הָיְתָה שִׁגְרָתִית, כִּי בְּעֵת הַצְּעִידָה אִבַּדְתִּי זוּג מִשְׁקָפַיִם רַב-מוֹקְדִיִּים, שֶׁרָכַשְׁתִּי לֹא מִזְּמַן. הַאִם זֶה רַק מַזָּל רַע, אוֹ דֻּגְמָה לְהִתְנַהֲלוּת שַׁעֲרוּרִיָּתִית.
בְּמַצָּב נוֹרְמָלִי אֲנִי אָמוּר לִתְלוֹת אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם עַל אַפִּי וּלְהַבִּיט בַּעֲדָם עַל הָעוֹלָם ("עַל הָעוֹלָם", נוּ, עַל אוֹר יְהוּדָה…); וְאִם לֹא עַל אַפִּי, לְפָחוֹת אֲחוּזִים בִּשְׂרוֹךְ עַל צַוָּארִי. בִּמְקוֹם זֹאת יָצָאתִי לַדֶּרֶךְ כְּשֶׁהַמִּשְׁקָפַיִם תְּלוּיִים בְּצַוָּארוֹן הַחֻלְצָה. מָה לַעֲזָאזֵל חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי?! (אִם הָאָבְדָן גָּרוּעַ כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ, הֲרֵי נְסִבּוֹתָיו עוֹשׂוֹת אוֹתוֹ עוֹד יוֹתֵר שְׁלוּמִיאֵלִי).
***
הָיָה זֶה עֶרֶב נֶחְמָד. יָצָאתִי, נִמְרָץ, לַטַּיֶּלֶת שֶׁל אוֹר יְהוּדָה, שֶׁנִּרְאֵית
בְּיָמִים אֵלֶּה כְּמוֹ דְּרֶזְדֶּן בְּחֹדֶשׁ מַאי 1945.
הַמִּשְׁקָפַיִם הַתְּלוּיִים בַּצַּוָּארוֹן הִטַּלְטְלוּ לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל עַל גַּבֵּי הַגּוּף הַמְּיֻזָּע, נִתְּרוּ יַחַד אִתִּי מֵעַל שְׁלוּלִיּוֹת הַחֹרֶף שֶׁהִתְיַבְּשׁוּ, עַד שֶׁאֲחִיזָתָם בַּחֻלְצָה הִתְרוֹפְפָה וְהֵם נִשְׁמְטוּ לַקַּרְקַע.
מַמָּשׁ כָּךְ! יָצָאתִי מֵהַבַּיִת עִם מִשְׁקְפֵי מוּלְטִי-פוֹקָל חֲדָשִׁים וִיקָרִים תְּלוּיִים בְּצַוְּארוֹנִי וְחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה רַק עִם הַצַּוָּארוֹן.
הַדֶּרֶךְ הָיְתָה אֲרֻכָּה לְמַדַּי וְיָכֹלְתִּי לְאַבֵּד אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם בְּכָל נְקֻדָּה לְאֹרֶךְ אַלְפֵי הַמֶּטְרִים שֶׁעָבַרְתִּי, אֲבָל מִטַּעֲמֵי נוֹחוּת הֶחְלַטְתִּי כִּי הָאָבְדָן אֵרַע בְּצֹמֶת הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי (כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ כִּי אֲבֵדָה מוּטָב לְחַפֵּשׂ מִתַּחַת לַפָּנָס, וּבַצֹּמֶת יֵשׁ שֶׁפַע שֶׁל אוֹר). יָגַעְתִּי שָׁם כַּהֹגֶן, אַךְ לֹא מָצָאתִי דָּבָר.
***
יָמִים הָפְכוּ לְשָׁבוּעוֹת, לְמַעֲשֶׂה - לִשְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים. בְּמַהֲלָכָם חָצִיתִי עָרִים, יַבָּשׁוֹת וְיָמִים. גַּם אֶת הַצֹּמֶת חָצִיתִי כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, חוֹקֵר תָּמִיד אֶת קָדְקוֹדָיו וּמְיַחֵל לְמֶחֱוָה אִישִׁית יוֹצֵאת דֹּפֶן מֵהַיְּקוּם. הִתְחַנַּנְתִּי לְנֵס. לֹא בְּקוֹל, כַּמּוּבָן, אֲבָל אָמַרְתִּי בְּלִבִּי - מָה נֶחְמָד יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת אִלּוּ הוּשְׁבוּ לִי מִשְׁקָפַי, וְאֵיזֶה חָסִיד שֶׁל כּוֹחוֹת עֶלְיוֹנִים יָכֹלְתִּי לְהֵעָשׂוֹת בִּמְחִי נֵס אֶחָד... אֵיזֶה סִפּוּר פַנְטַסְטִי יָכֹלְתִּי לְסַפֵּר, אִלּוּ הַיְּקוּם הָיָה בֶּאֱמֶת נַעֲנֶה לִי.
תַּאֲמִינוּ אוֹ לֹא - בַּסּוֹף זֶה קָרָה. לֹא הָיְתָה לִי שׁוּם תְּחוּשָׁה מֻקְדֶּמֶת, אוֹ הֶאָרָה, כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִים לְסַפֵּר עַל נִסִּים; אֲבָל כְּשֶׁחָלַפְתִּי הַיּוֹם בַּצֹּמֶת - בְּשׁוּלֵי אֶחָד מֵאִיֵּי-הַתְּנוּעָה שֶׁלּוֹ, וְאִם לְדַיֵּק: בַּקָּצֶה הַדְּרוֹמִי-מִזְרָחִי רָאִיתִי - כְּמוֹ בְּקֶטַע מִצִּיּוּר סוּרֵאָלִיסְטִי - כִּסֵּא גַּן בְּצֶבַע יָרֹק עַכְבָּר (מֵהַכִּסְאוֹת הַנְּפוֹצִים, שֶׁאֶפְשָׁר לִרְכֹּשׁ בִּמְחִיר צָנוּעַ בְּכָל מַחְסָן שֶׁל רָהִיטֵי גַּן, עִם מוֹשַׁב פְּלַסְטִיק בָּהִיר דְּמוּי רֶשֶׁת, שֶׁחוּטִים פְּרוּמִים מִשְׁתַּלְשְׁלִים מִמֶּנּוּ וּמִתְאַכְּלִים לְאִטָּם בַּשֶּׁמֶשׁ הַחָרְפִּית) וְעָלָיו, בְּסָמוּךְ לְשִׁלְדַּת הַמַּתֶּכֶת שֶׁלּוֹ, נָח זוּג מִשְׁקָפַיִם, דּוֹמֶה לְהַפְלִיא לַמִּשְׁקָפַיִם הַיְּרַקְרַקִּים, שֶׁאִבַּדְתִּי לִפְנֵי כִּמְעַט שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים. הַגָּוֶן כְּבָר לֹא הָיָה יָרֹק רַעֲנָן, אַךְ עֲדַיִן דּוֹמֶה, מִין יָרֹק חֲלוּדָה; בְּלִי סָפֵק אֵלֶּה הֵם, אֵלֶּה הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁלִּי. עָצַרְתִּי אֶת הַמְּכוֹנִית מְעָט אַחֲרֵי הַצֹּמֶת וְנִסִּיתִי לְהַחֲזִיר לְעַצְמִי אֶת הַנְּשִׁימָה. בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, רֹאשִׁי רָכוּן עַל הַהֶגֶה בֵּין יָדַי - פְּסִיעָה מֵהַצֹּמֶת - הִמְשַׁכְתִּי לָשֶׁבֶת וְחָשַׁבְתִּי: בְּשֵׁם אֱלוֹהֵי הַנִּסִּים - מָה הַסִּכּוּי, בֶּאֱמֶת, מָה הַסִּכּוּי שֶׁהַמִּשְׁקָפַיִם הָאֲבוּדִים שֶׁלִּי, הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁלִּי… כֵּן שֶׁלִּי, כָּאן, כַּמָּה מֶטְרִים מִמֶּנִּי… אַחֲרֵי שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים... אָז אֱלוֹהִים אַדִּירִים אוֹ מִי שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה, מָה הַסִּכּוּי…
יָשַׁבְתִּי שָׁם עוֹד רֶגַע, מְדַפְדֵּף בְּמַחְשְׁבוֹתַי, רוֹעֵד כְּמוֹ חוֹלֶה קַדַּחַת, וּמְבֻלְבָּל. מַהוּ הַמֶּסֶר הַטָּמִיר שֶׁהַיְּקוּם מַעֲבִיר לִי? אֲבוֹי! מָה אֲנִי חַיָּב לוֹ בִּתְמוּרָה?! אִמִּי הֲלֹא לִמְּדָה אוֹתִי כִּי אֵין אֲרוּחוֹת חִנָּם.
אִמָּא, צָדַקְתְּ. לֹא בָּרִיא לִהְיוֹת חַיָּב.
כַּעֲבֹר רֶגַע - אֲנִי לֹא בָּטוּחַ שֶׁזֶּה הָיָה רֶגַע מְזֻכָּךְ שֶׁל צְלִילוּת הַדַּעַת - אֲבָל בָּרֶגַע הַבָּא, בִּמְקוֹם לָרֶדֶת מֵהַמְּכוֹנִית וּלְהָשִׁיב לְאַפִּי אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם שֶׁלִּי, הֶעֱבַרְתִּי אֶת יָדִית הַהִלּוּכִים לִ-דְּרַייב וְהִמְשַׁכְתִּי הַבַּיְתָה; נִרְעָשׁ, בִּנְסִיעָה אִטִּית, בְּמַחֲשָׁבָה פְּזוּרָה.
***
כָּאן מִסְתַּיֶּמֶת עֲלִילַת הַמִּשְׁקָפַיִם, אֱמֶת מְעֹרֶבֶת בִּבְדָיָה, מַעֲשֶׂה עִם מַעֲשִׂיָּה, וַהֲרֵינִי מַפְקִיד אֶת מַעֲשַׂי וּמֶחְדָּלַי בְּיֶדְכֶם; לְשֵׁבֶט אֹוֹֹֹ לְחֶסֶד.
אָנָּא, בְּמִדַּת הָרַחֲמִים.
