16/07/2022

דורה - סליחה, אורה, 16.7.22, מתוך המיזם "רגע לסיפור"

דּוֹרָה - סְלִיחָה, אוֹרָה, 16.7.2022


אוֹי, אֲנִי לִפְעָמִים סַהֲרוּרִי!

הִשְׁתַּלַּבְתִּי בַּנַּחְשׁוֹל הַמִּתְכַּנֵּס אֶל דֶּלֶת הָאוּלָם בְּתֹם הַהַרְצָאָה. אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בֵּרְכוּ אוֹתִי לְשָׁלוֹם וַאֲנִי הֵנַדְתִּי בְּרֹאשִׁי וּבֵרַכְתִּי אֲחֵרִים. אֲוִירָה נִנּוֹחָה שָׁרְתָה עַל כֻּלָּם. הֶחֱמֵאתִי בְּנִימוּס לַמַּרְצֶה, שֶׁהָיָה עָסוּק בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע בִּפְרֵדָה מִן הַמַּצֶּגֶת וְאָז בִּסְגִירַת הַמַּחְשֵׁב וְהַכְנָסָתוֹ לְתִיק כְּחַלְחַל. תְּחִלָּה אָמַרְתִּי לוֹ מַשֶּׁהוּ עַל תְּרוּמַת הַהַרְצָאָה לְמַאֲזִינֶיהָ. כְּשֶׁרָאִיתִי כִּי אֵינוֹ מִתְרַשֵּׁם וַעֲדַיִן אֶצְבְּעוֹתָיו עֲסוּקוֹת בִּשְׁלִיפָה מְיֻמֶּנֶת שֶׁל כֶּבֶל מֵהַשֶּׁקַע, וְאַחַר עוֹד כֶּבֶל וְעוֹד אֶחָד אַחֲרוֹן, בְּקִפּוּלָם וְאִכְסוּנָם בְּתָאִים בַּתִּיק הַכְּחַלְחַל, הֶחֱנַפְתִּי לַמַּצֶּגֶת הַמֻּרְכֶּבֶת וְלִשְׁלִיטָתוֹ בָּהּ. גַּם זֶה לֹא הֵבִיא אוֹתוֹ לְהָרִים לְעֶבְרִי אֶת עֵינָיו. הוּא רַק הִמְהֵם תּוֹדָה, אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה, וְהִמְשִׁיךְ לְהִתְעַסֵּק בַּצִּיּוּד. הִצְטָרַפְתִּי לְזֶרֶם הַיּוֹצְאִים. עַתָּה הָיוּ שְׁתֵּי כַּנְפוֹת הַדֶּלֶת פְּעוּרוֹת וְאִפְשְׁרוּ תְּנוּעָה חֲלָקָה גַּם לְמִי שֶׁהִסְתַּיְּעוּ בַּהֲלִיכוֹנִים, אוֹ שֶׁהֻסְּעוּ בְּכִסְּאוֹת גַּלְגַּלִּים. הִצְטָרַפְתִּי אֶל דּוֹרָה, שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה אָסַפְתִּי אֵלַי סֵפֶר מִסִּפְרִיָּתָהּ, שֶׁהִגִּיעַ אֵיכְשֶׁהוּ לְאֶחָד מִמַּדְּפֵי הַסְּפָרִים הַפְּזוּרִים בְּרַחֲבֵי הַבַּיִת. הֵסַרְתִּי אֶת מִשְׁקָפַי וְתָלִיתִי אוֹתָם עַל צַוָּארוֹן חֻלְצָתִי. חַדּוּת הָרְאִיָּה שֶׁלִּי נִפְגְּמָה מִיָּד אֲבָל לְפָחוֹת נִפְטַרְתִּי מֵהָאֵדִים, שֶׁהֶעֱכִירוּ אֶת עַדְשׁוֹת הַמִּשְׁקָפַיִם בִּגְלַל הַמַּסֵּכָה שֶׁעָטִיתִי. פָּסַעְתִּי אֵפוֹא לְצִדָּהּ שֶׁל דּוֹרָה. בִּגְלַל בְּעָיַת מִפְרָקִים הִיא הָיְתָה כְּפוּפָה עַל הַהֲלִיכוֹן וְדִבְּרָה בְּלַהַט עַל אֵיזֶה עִנְיָן שֶׁל פְּרוֹצֵדוּרָה שֶׁטָּרַד אֶת חוּשׁ הַצֶּדֶק שֶׁלָּהּ. הֶאֱזַנְתִּי לִדְבָרֶיהָ אֲבָל בְּעֶצֶם רָצִיתִי לְהַחֲלִיף אִתָּהּ חֲוָיוֹת עַל הַסֵּפֶר. לְבַסּוֹף נִמְצְאָה פִּרְצָה בְּשֶׁטֶף דְּבָרֶיהָ - נִרְאֶה שֶׁהִתְיַגְּעָה מֵהַהֲלִיכָה וְעַתָּה הִתְנַשְּׁמָה בִּכְבֵדוּת - וּפָתַחְתִּי לְדַבֵּר. בִּשְׁנִיָּה זֹאת הִבְחַנְתִּי בְּמַדְבֵּקָה אֲדֻמָּה, שֶׁאוֹתִיּוֹתֶיהָ מֻבְלָטוֹת בְּלָבָן וְהִיא צְמוּדָה לְשִׁלְדַּת הַהֲלִיכוֹן. הִנַּחְתִּי כִּי שֵׁם הַבְּעָלִים מְצֻיָּן בָּהּ, אַךְ בְּלִי הַמִּשְׁקָפַיִם לֹא יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת בָּטוּחַ בַּשֵּׁם. בְּכָל זֹאת, חֵרֶף הַטִּשְׁטוּשׁ הִתְחַוֵּר לִי פִּתְאוֹם מֵעֵבֶר לְכָל סָפֵק כִּי הַשֵּׁם אֵינֶנּוּ דּוֹרָה. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן סָכַרְתִּי אֵפוֹא אֶת פִּי. הֵשַׁבְתִּי בַּחֲשַׁאי אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם אֶל אֵפִי וְהִגְנַבְתִּי מַבָּט לַמַּדְבֵּקָה. הַשֵּׁם הָיָה אוֹרָה. אֵיזֶה מַזָּל. רָוַח לִי. אוֹרָה וַאֲנִי הֶחְלַפְנוּ עוֹד כַּמָּה מִלִּים שֶׁל מָה-בְּכָךְ וּפָרַשְׁתִּי לְעִנְיָנַי. עֵינַי תָּרוּ עַתָּה אַחַר דּוֹרָה.

 הֲלֹא צִיַּנְתִּי שֶׁאֲנִי לִפְעָמִים סַהֲרוּרִי...


07/07/2022

הרצל, 1957, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

הַמּוֹרֶה הֶרְצְל הָיָה יָבֵשׁ כְּמוֹ צְנוֹן; צָחִיחַ כְּמוֹ אַדְמַת הַנֶּגֶב בְּשִׂיא הַקַּיִץ. צְנוֹן, נוּ.

רָצִיתִי לְבַדֵּר אֶת הַחֶבְרֶ'ה, אָז בַּהַפְסָקָה הִנָּחֲתִי עֶפְרוֹנוֹת מֵאֲחוֹרֵי הָאָזְנַיִם, אֲבָל שָׁכַחְתִּי לְהַחֲזִיר אוֹתָם לַקַּלְמָר כְּשֶׁהַשִּׁעוּר הִתְחִיל. הֶרְצְל תָּלַשׁ אֶת הָעֶפְרוֹנוֹת מֵאָזְנַי וְסִפֵּר לַיְּלָדִים בַּאֲדִישׁוּת אֵיזוֹ חָכְמָה עַל עִפָּרוֹן לֹא-מְחֻדָּד. חֲבֵרַי צִחְקְקוּ בַּהֲנָאָה. 

בִּגְלַל עִפָּרוֹן - אַתֶּם מְבִינִים? - הוּא הִשְׁפִּיל אוֹתִי בִּפְנֵי כָּל הַיְּלָדִים. אָז הֵרַמְתִּי אֶת הַכְּפָפָה. 

כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי הֲכִי נָמוּךְ בַּכִּתָּה יָשַׁבְתִּי תָּמִיד בַּשֻּׁלְחָן הָרִאשׁוֹן בַּטּוּר הָאֶמְצָעִי. הֶרְצְל נָהַג לְהִתְהַלֵּךְ בְּמִכְנְסֵי בֵּז' אֲרֻכִּים וּבְסַנְדָּלִים תָּנָכִיִּים עִם גַּרְבֵּי צֶמֶר אֲפֹרִים. כְּבָר מִזְּמַן שַׂמְתִּי לֵב, שֶׁבְּמַהֲלַךְ הַשִּׁעוּר הַמַּשְׁמִים הוּא נוֹהֵג לְהַשְׁעִין אֶת מִפְשַׂעְתּוֹ אֶל סַף שֻׁלְחָנִי. לְמָחֳרָת הֵבֵאתִי מֵהַבַּיִת עֵט נוֹבֵעַ, הֵסַרְתִּי אֶת הַמִּכְסֶה וְהִנָּחֲתִי אֶת צִפֹּרֶן הָעֵט מוּל הַמִּפְשָׂעָה שֶׁלּוֹ. הַמּוֹרֶה נִשְׁעָן כָּרָגִיל עַל הַשֻּׁלְחָן וּלְאַט לְאַט הִתְפַּשֵּׁט כֶּתֶם דְּיוֹ גָּדוֹל עַל מִכְנָסָיו. הַכִּתָּה הִשְׁתּוֹלְלָה מִצְּחוֹק. אַחֲרֵי רֶגַע הֶרְצְל נִדְרַךְ, הִסְתַּכֵּל בַּחֲשָׁד עַל הַתַּלְמִידִים מִיָּמִין, עַל הַתַּלְמִידִים מִשְּׂמֹאל, וְאָז הִבִּיט לְמַטָּה. 

בַּפַּעַם הַבָּאָה רָאִיתִי אֶת המורה הֶרְצְל כַּעֲבֹר יוֹמַיִם, בַּחֲדַר הַמְּנַהֵל. 

גַּם אִמִּי הָיְתָה שָׁם.

וּשְׁאָר דִּבְרֵי הַיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא הֵם חֲקוּקִים בִּבְשַׂר אֲחוֹרַי עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה...


שולמן, 1967, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

שׁוּלְמָן, כשהַמִּלְחָמָה בִּוְיֶטְנָאם בְּעִצּוּמָהּ

[מֶשֶׁךְ הַקְּרִיאָה כְּ-3 דַּקּוֹת]


אֱלוֹהִים אַדִּירִים, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי. (וּמֵאָז לֹא שַׁבְתִּי לִפְנוֹת לַהֲוָיָה הַמִּתְכַּנָּה אֱלֹהִים). מָה שֶׁקּוֹרֶה מוּלִי זֹאת מַמָּשׁ הוֹצָאָה לַהוֹרֵג! בְּמוֹ עֵינֵי-רוּחִי אֲנִי רוֹאֶה שְׁנֵי גְּבַרְתָּנִים גּוֹרְרִים עַל הַמַּסְלוּל צָעִיר מְחֻסַּר הַכָּרָה וּמוֹשִׁיטִים אֶת רֹאשׁוֹ אֶל לַהֲבִי הַמַּדְחֵף שֶׁל מָטוֹס. לָמָּה הֵם עוֹשִׂים לוֹ אֶת זֶה? מִבַּעַד לְסִילוֹנֵי הַדָּם רָאִיתִי אֶת הָרֹאשׁ מִתְגַּלְגֵּל עַל הַמַּסְלוּל לְכָאן וּלְשָׁם, מִתְלַבֵּט, כְּאִלּוּ בִּיכָלְתּוֹ לִקְבֹּעַ לְאָן יַמְשִׁיךְ מִכָּאן. סְבִיב הַצַּוָּאר הָיָה כָּרוּךְ עֲדַיִן צַוָּארוֹן מְגֹהָץ שֶׁהָיָה סָפוּג בְּכִתְמֵי עֲמִילָן. חֵלֶק הָאֲרִי בַּחֻלְצָה נוֹתַר עַל גּוּף הַחַיָּל הָאֻמְלָל, שֶׁרָץ עַכְשָׁו אֲחוּז תְּזָזִית וְחִפֵּשׂ אַחַר רֹאשׁוֹ, הִתְכּוֹפֵף מִתַּחַת לִכְנַף הַפַּיְפֶּר, נוֹפֵף בְּיָדָיו, פָּרַשׂ וְכִוֵּץ אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו הַנּוֹאָשׁוֹת אֲבָל תָּפַס רַק אֲוִיר; הַגּוּף הָיָה סוּמָא כִּי עֵינָיו נוֹתְרוּ בְּרֹאשׁוֹ, שֶׁנָּח מַמָּשׁ לְרַגְלָיו.

סַמָּל!! - נָבַח סֶגֶן שׁוּלְמָן בְּגָרוֹן נִחַר וְהֶחֱזִיר אוֹתִי בִּשְׁנִיָּה מִמְּחוֹזוֹת הַתַּעְתּוּעַ לַמְּצִיאוּת. הַזְעָקָה חָרְכָה אֶת מִגְרַשׁ הַמִּסְדָּרִים בַּבָּסִיס כְּמוֹ פְצָצַת נַפָּאלְם בַּיַּעַר בִּוְיֶטְנָאם. סְגֹר תָּ'רַגְלַיִם. מָה אַתָּה עוֹמֵד כְּמוֹ זוֹנָה! מִי הָאִידְיוֹט שֶׁלִּמֵּד אוֹתְךָ לַעֲמֹד כָּכָה בְּמִשְׁמַר זִכָּרוֹן?!

זוֹנָה? אֲנִי? לִכְסַנְתִּי מַבָּט בְּמוֹרַד גּוּפִי וְרָאִיתִי כִּי רֹב הַכַּפְתּוֹרִים בַּחֻלְצָה רְכוּסִים, שׁוּלֶיהָ תְּחוּבִים לְתוֹךְ הַמִּכְנָסַיִם וּמְהֻדָּקִים בַּחֲגוֹרָה צְבָאִית רְחָבָה. אֶת הַנַּעֲלַיִם הִבְרַשְׁתִּי יָפֶה רֶגַע לִפְנֵי שֶׁיָּצָאתִי לְמִגְרַשׁ הַמִּסְדָּרִים בְּעֶזְרַת עֶרְכַּת הַצִּחְצוּחַ שֶׁקִּבַּלְתִּי לַבַּר-מִצְוָה מִדּוֹדָה גֶנְיָה, וְעַכְשָׁו הֵן בַּהֲקוּ בַּשֶּׁמֶשׁ. מָה לַעֲזָאזֵל שׁוּלְמָן רוֹצֶה מִמֶּנִּי? נָכוֹן, לֹא נֶעֶלְמוּ מֵעֵינַי הַפִּסּוּק הַמֻּפְרָז וְכַפּוֹת רַגְלַי הַנּוֹטוֹת זוֹ מִזּוֹ בְּזָוִית קֵהָה; בֶּאֱמֶת, עֲמִידָה מְרֻשֶּׁלֶת מְעַט - אֲבָל: "כְּמוֹ זוֹנָה"? שׁוּלְמָן מְהַנְדֵּס תְּעוּפָה כִּשְׁרוֹנִי וְאַלּוּף הָאָרֶץ בְּקָרָטֶה, זֶה נָכוֹן, אֲבָל לָמָּה הוּא מִתְנַשֵּׂא, עָלְתָה הַהִתְמַרְמְרוּת וְגָּאֲתָה בְּלִבִּי. לַמְרוֹת זֹאת נִכְנַעְתִּי לַהֵירַרְכִיָּה וְהִסְדַּרְתִּי אֶת עֲמִידָתִי. 

הֶהָרוּג שֵׁרַת בְּגַף הַמְּטוֹסִים הַקַּלִּים בִּשְׂדֵה דֹּב. בְּעֵת שהֵכִין מָטוֹס לְהַמְרָאָה, לְצַד טֶכְנַאי בָּכִיר מִמֶּנּוּ, קָרְתָה שָׁם שְׁגָגָה נוֹרָאִית - שֶׁל זוּטָרִים, אוֹ שֶׁל יְהִירִים, אוֹ שֶׁל מְהֻרְהָרִים, מִן הַשְּׁגִיאוֹת שֶׁאֵין מֵהֶן חֲזָרָה. אֲנִי עַצְמִי הָיִיתִי בֶּן 21, וְזָר לַשְּׁכוֹל. לָכֵן, תַּחַת בְּנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁעוֹלָמָם חָרַב עֲלֵיהֶם רָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי תְּמוּנַת זְוָעוֹת וּלְהָבִים מְדַמְּמִים.

אַחַר כָּךְ, בְּמִגְרַשׁׁ הַמִּסְדָּרִים שֶׁל בֵּית הַהַלְוָיוֹת הַצְּבָאִי, עֲמִידָתִי הָיְתָה - לְכָל הַדֵּעוֹת - מֻשְׁלֶמֶת: דּוֹם מָתוּחַ לִסְפִירַת שָׁלוֹשׁ וְרוֹבֶה מוּנָף בְּזָוִית נְכוֹנָה לְמַטַּח הַכָּבוֹד. 


נִדְמֶה לִי שֶׁאַחֲרֵי הַכֹּל שׁוּלְמָן הָיָה מְרֻצֶּה מִמֶּנִּי.