(490 מילים, כ-5 דקות קריאה)
בעודנו פוסעים לעבר דלתות היציאה התחלתי לשוחח עם מורי. מאיר, מורי, היה פעם טכנאי מחשבים, כשמחשב עוד היה בגודל של אולם שמחות - בחור קטן, מוצק וחביב עם בלורית כהה. הוא עדיין קטן, מוצק וחביב. בשנים ההן גם אני הייתי איש מחשבים, אך מתחום התוכן. ברבות הזמן עשינו שעות משני צידי המחשב במטה החברה במרכז תל-אביב. היתה לי גם עבודה צדדית וכך היכרתי את אישתו של מורי. אולי התחבב עליי גם בגלל זה.
מאיר ולאה גרים בסביבה ולעיתים אנחנו מתראים בהיכל התרבות העירוני. בדרך כלל מורי לא דברן גדול אבל עכשיו, כטוב ליבו בהופעת הבידור ובכיבוד המגוון לשונו השתחררה מעט.
בעת שפטפטנו במבואה של אולם האירועים לאה התרחקה וטיפסה במהירות בגרם המדרגות. היא ניצבה בראשו וצפתה בנו. זיהיתי בעיניה מבט רושף, כמו "איך אתה נותן לי לחכות כשאתה יודע שהבטחתי לאחותי" כזה… עיניה היו ממוקדות במורי, לא בי.
בגלל עבודתי הצדדית יצא שהתראינו גם ללא הבהוב נוריות ברקע. בהרבה זוגות יש אחד שלוקח פיקוד. אצל מאיר זאת לאה. היא אישה נחושה ודעתנית, צמד תכונות שבאופן כללי אהודות על גברים - אך לא כשהן בנשים. יש שנשים מפחידות אותנו. אותי.
היה בלאה שילוב מוצלח של אומנות וניהול עסקים. היא התפרנסה מתכנון ועיצוב של שטיחי קיר למוסדות גדולים וכנראה היתה מומחית בעלת שם. כתבתי לה תוכנות עיצוב. גם אני הייתי מומחה ומשום-מה הרגשתי מאויים, כאילו שתי מומחיויות לא יכולות לדור בכפיפה אחת. לכן התלווה למפגשים אקורד חרישי של תחרותיות ומתח. אבל אולי הטיית הראש בהאזנה שקדנית, השתיקה הממושכת של לאה והטלת הספק היו רק אות לרצינות ויעילות. מעשיי עמדו למבחן וחשבתי שהיו חשודים מראש.
איך אנחם את עצמי על הבזבוז שבטינה שחשתי במשך שנים כלפי אדם, שביטויי הרצינות שלו גרמו לי פעם לפקפק בעצמי?
ואולי היא בעצם צדקה?
המבט המוכיח של לאה עוד היה תלוי בראש גרם המדרגות ולא יכולתי שלא לנצל את הזדמנות השוטים שהתגלגלה לידי, להחזיר לה על מה שסחבתי בבטני במשך שנים. הארכתי אפוא בדברי הסרק עם בילי. (מחשבת ההיפרעות עינגה אותי). סיפרתי לו בנחת, שבצעידותיי אני חולף לעיתים קרובות ליד ביתם.
ואיך זה שאינך נכנס לומר שלום? הוא נזף בי בתהיה אגבית, לא מחייבת, בעוד מבטו מוגנב אל ראש המדרגות.
אבל מדוע היא לא סובלת אותי? (הו, כמה הוקל לי עכשיו, כשהמילים הוצאו לחופשי).
מוחי דהר בחיפוש אחר נושא קליל להאריך בו.
תגיד, מורי, ריבי עדיין יוצאת עם הפרחח ההוא, עידן? (שיבחתי את עצמי על שאני זוכר את השמות).
מורי לא מיהר להשיב ומהצד דימיתי שעננת עצבות מקדירה את עיניו. נושא כאוב, כנראה. תלמים נחרשו במצחו.
הא-הא, ריבי - היא נהדרת. עזבה את האידיוט והתחתנה עם הייטקיסט והיא עכשיו בחודש החמישי. לירן בעלה הוא CEO של חברת סטארט-אפ ועסוק 24/7. תראה איך ההייטק נשאר במשפחה.
רכנתי וחיבקתי את כתפיו. "אני נורא שמח בשבילכם", אמרתי. באמת הרגשתי מאושר, אך כעבור כמה שניות ניחתה עלי עייפות פתאומית ורציתי מאוד להיות בבית, מול חדשות המלחמה בטלוויזיה.
שילחתי אפוא את בני הזוג לדרכם. אנחת רווחה השחררה מקרבי למראה גבם המתרחק.
לפעמים גם שיחת סרק היא נטל כבד משקל.
