מֹרִי וְלֵיְיקָה מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן 20.1.2024
(543 מִלִּים, כַּ-5 דַּקּוֹת קְרִיאָה)
כְּשֶׁפָּסַעְנוּ לְעֵבֶר דַּלְתוֹת הַיְּצִיאָה הִתְחַלְתִּי לְשׂוֹחֵחַ עִם מֹרִי. מֹרִי, מֵאִיר, הָיָה פַּעַם טֶכְנַאי מַחְשְׁבִים, כְּשֶׁמַּחְשֵׁב עוֹד הָיָה בְּגֹדֶל שֶׁל אוּלַם שְׂמָחוֹת - בָּחוּר קָטָן, מוּצָק וְחָבִיב עִם בְּלוֹרִית כֵּהָה. כַּיּוֹם הוּא עֲדַיִן קָטָן, מוּצָק וְחָבִיב. בַּשָּׁנִים הַהֵן גַּם אֲנִי הָיִיתִי אִישׁ מַחְשְׁבִים, אַךְ מִצַּד הַתֹּכֶן. הָיְתָה לִי עוֹד עֲבוֹדָה וְכָךְ הִכַּרְתִּי אֶת לֵיְיקָה, אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֹרִי. אוּלַי הִתְחַבֵּב עָלַי גַּם בִּגְלַל אִשְׁתּוֹ.
מֵאִיר וְלֵאָה, הֲלֹא הֵם מֹרִי וְלֵיְקֶה, גָּרִים פֹּה בַּסְּבִיבָה וּלְעִתִּים, כְּמוֹ עַכְשָׁו, אֲנַחְנוּ מִתְרָאִים בְּהֵיכַל הַתַּרְבּוּת הָעִירוֹנִי. בְּדֶרֶךְ כְּלָל מֹרִי לֹא דַּבְּרָן גָּדוֹל אֲבָל כְּטוֹב לִבּוֹ בְּהוֹפָעַת בִּדּוּר וּבַכִּבּוּד הַמְּגֻוָּן, חִנָּם אֵין כָּסֶף, לְשׁוֹנוֹ הִשְׁתַּחְרְרָה מְעַט.
בְּעֵת שֶׁפִּטְפַּטְנוּ בַּמְּבוֹאָה שֶׁל אוּלַם הַמּוֹפָעִים לֶיְקָה הִתְרַחֲקָה וְטִפְּסָה בִּמְהִירוּת בְּגֶרֶם הַמַּדְרֵגוֹת. הִיא נִצְּבָה בְּרֹאשׁוֹ וְצָפְתָה בָּנוּ. זִהִיתִי בְּעֵינֶיהָ מַבָּט רוֹשֵׁף, שֶׁאוֹמֵר "אֵיךְ אַתָּה נוֹתֵן לִי לְחַכּוֹת כְּשֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהִבְטַחְתִּי לַאֲחוֹתִי לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ". כָּזֶה מַבָּט… לְמַזָּלִי עֵינֶיהָ הָיוּ מְמֻקָּדוֹת בְּמֹרִי, לֹא בִּי.
בִּגְלַל עֲבוֹדָתִי הַצְּדָדִית יָצָא שֶׁהִתְרָאֵינוּ גַּם לְלֹא הִבְהוּב שֶׁל נוּרִיּוֹת מַחְשֵׁב בָּרֶקַע, כְּלוֹמַר בַּמִּשְׂרָד שֶׁלִּי. אוֹ בַּבַּיִת שֶׁלָּהֶם. בְּהַרְבֵּה זוּגוֹת יֵשׁ אֶחָד דּוֹמִינַנְטִי, שֶׁתָּמִיד לּוֹקֵחַ פִּקּוּד. אֵצֶל מֵאִיר וְלֵאָה זֹאת לֵאָה. הִיא אִשָּׁה נְחוּשָׁה וְדַעְתָּנִית, צֶמֶד תְּכוּנוֹת שֶׁבְּאֹפֶן כְּלָלִי אֲהוּדוֹת עַל גְּבָרִים - בִּתְנַאי שֶׁהֵן גַּם מְיֻחָסוֹת לָהֶם, לֹא כְּשֶׁהֵן מִתְגַּלְגְּלוֹת בְּנָשִׁים. חֲבֵרַי הַגְּבָרִים, תּוֹדוּ עַל הָאֱמֶת: יֵשׁ נָשִׁים שֶׁמַּפְחִידוֹת אוֹתָנוּ.
הָיָה בְּלֶיְקָה שִׁלּוּב מֻצְלָח שֶׁל כִּשְׁרוֹן אָמָּנוּת וְנִהוּל עֲסָקִים. הִיא הִתְפַּרְנְסָה מִתִּכְנוּן וְעִצּוּב שֶׁל שְׁטִיחֵי קִיר לְמוֹסָדוֹת גְּדוֹלִים וְכַנִּרְאֶה נֶחְשְׁבָה לְמֻמְחִית. תָּמִיד הָיְתָה עֲסוּקָה וְזֶה הֶעֱסִיק גַּם אוֹתִי, כִּי אֲנִי זֶה שֶׁכָּתַב לָהּ אֶת תָּכְנוֹת הָעִצּוּב לַשְּׁטִיחִים. גַּם אֲנִי הָיִיתִי מֻמְחֶה (לְפָחוֹת בְּעֵינֵי עַצְמִי) וּמִשּׁוּם-מָה הִרְגַּשְׁתִּי מְאֻיָּם עַל-יְדֵי הַמֻּמְחִיּוּת שֶׁלָּהּ, כְּאִלּוּ שְׁתֵּי מֻמְחִיּוּיוֹת לֹא יְכוֹלוֹת לָדוּר בִּכְפִיפָה אַחַת. לָכֵן הִתְלַוָּה לְמִפְגְּשֵׁי הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ אָקוֹרְד חֲרִישִׁי שֶׁל תַּחֲרוּתִיּוֹת וּמֶתַח. אֲבָל אוּלַי הֲרָמוֹת הַגַּבָּה וְהַשְּׁתִיקוֹת הַתְּכוּפוֹת שֶׁל לֵיְיקָה הָיוּ רַק אוֹת לרְצִינוּת שֶׁלָּהּ. מַעֲשַׂי עָמְדוּ לְמִבְחָן וְחָשַׁבְתִּי אָז שֶׁהֵם הָיוּ חֲשׁוּדִים מֵרֹאשׁ.
אֵיךְ אֶנָּחֵם עַל הַבִּזְבּוּז שֶׁבַּטִּינָה, שֶׁחַשְׁתִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים כְּלַפֵּי אָדָם, שֶׁבִּטּוּיֵי הָרְצִינוּת שֶׁלּוֹ גָּרְמוּ לִי פַּעַם לְפַקְפֵּק בְּעַצְמִי?
וְאוּלַי הִיא בֶּאֱמֶת פִּקְפְּקָה בִּי? וְאם כָּךְ, אוּלַי הִיא אֲפִלּוּ צָדְקָה? זֶה דֵּי צוֹבֵט בַּלֵּב.
הַמַּבָּט הַמּוֹכִיחַ שֶׁל לֵאָה עוֹד הָיָה תָּלוּי בָּאֲוִיר וְלֹא יָכֹלְתִּי שֶׁלֹּא לְנַצֵּל אֶת נֶחָמַת הַשּׁוֹטִים שֶׁהִתְגַּלְגְּלָה לְיָדִי, לְהַחֲזִיר לָהּ עַל מָה שֶׁסָּחַבְתִּי בְּבִטְנִי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים. הֶאֱרַכְתִּי אֵפוֹא בְּדִבְרֵי הַסְּרָק עִם מֹרִי. סִפַּרְתִּי לוֹ בְּנַחַת, שֶׁבִּצְעִידוֹתַי אֲנִי חוֹלֵף לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לְיַד בֵּיתוֹ.
וְאֵיךְ זֶה שֶׁאֵינְךָ נִכְנָס לוֹמַר שָׁלוֹם? הוּא נָזַף בִּי בְּחִנָּנִיּוּת, בְּעוֹדו מַגְנִיב מַבָּט נוֹאָשׁ אֶל רֹאשׁ הַמַּדְרֵגוֹת.
מֹחִי דָּהַר בְּחִפּוּשׂ אַחַר נוֹשֵׂא קַלִּיל לְהַאֲרִיךְ בּוֹ.
תַּגִּיד, מֹרִי, רִיבִי עֲדַיִן יוֹצֵאת עִם הַפּוּשְׁטָק הַהוּא, עִדָּן? (שִׁבַּחְתִּי אֶת עַצְמִי עַל שֶׁאֲנִי זוֹכֵר אֶת הַשֵּׁמוֹת וְעַל שֶׁהֵעַזְתִּי לְכַנּוֹת כָּךְ אֶת הֶחָבֵר שֶׁל רִיבִי).
מֹרִי לֹא מִהֵר לְהָשִׁיב וּמֵהַצַּד הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁעֲנָנָה שֶׁל עַצְבוּת מַקְדִּירָה אֶת פָּנָיו. אֲבָל רַק לְרֶגַע, כִּי הָעֲנָנָה הִתְחַלְּפָה מִיָּד בִּנְהָרָה.
הָא-הָא, רִיבִי - הִיא נֶהְדֶּרֶת. עָזְבָה אֶת הָאִידְיוֹט וְהִתְחַתְּנָה עִם הַיְטֵקִיסְט וְהִיא עַכְשָׁו בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי. לִירַן בַּעֲלָהּ הוּא CEO שֶׁל חֶבְרַת סְטַארְט-אַפְּ וְעָסוּק 24/7. תִּרְאֶה אֵיךְ הַהַיְטֵק נִשְׁאַר בַּמִּשְׁפָּחָה.
רָכַנְתִּי וְחִבַּקְתִּי אֶת כְּתֵפָיו. "אֲנִי נוֹרָא שָׂמֵחַ בִּשְׁבִילְכֶם", אָמַרְתִּי. "וְהָיָה כֵּיף לִפְגֹּשׁ אֶתְכֶם כָּאן", זָקַפְתִּי אֶת רֹאשִׁי בְּכִוּוּן הַמַּדְרֵגוֹת. זֶה הָיָה הָאוֹת לְמֹרִי לְהִפָּרֵד.
לִוִּיתִי בְּמַבָּטִי אֶת הַגַּב הַמִּתְרַחֵק. בְּהַגִּיעוֹ לָרֹאשׁ שֶׁל גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת כַּף יָדָהּ שֶׁל לֵיְיקָה נִשְׁלַחַת לֶאֱחֹז בּוֹ.
אַחַר נִחֲתָה עָלַי עֲיֵפוּת וְרָצִיתִי מְאוֹד לִהְיוֹת כְּבָר בַּבַּיִת, מוּל פַּרְשָׁנֵי הַמִּלְחָמָה בַּטֵּלֵוִיזְיָה.
לִפְעָמִים גַּם דְּבָרִים שֶׁל מָה-בְּכָךְ הֵם נֵטֶל כְּבַד מִשְׁקָל.
