מה אתה אומר, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

מָה אַתָּה אוֹמֵר, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, 22/9/2022

וְשׁוּב אֲנִי מוּל הַמַּעֲלִית. אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב שֶׁיָמַי חוֹלְפִים בְּהַמְתָּנָה לְדַלְתוֹת הַנִּירוֹסְטָה הַלָּלוּ. אָז לֹא, מַמָּשׁ לֹא, מַמָּשׁ לֹא, כֵּן? אֲבָל בְּכָל זֹאת קוֹרִים שָׁם דְּבָרִים...

אוֹֹ, יֹפִי, אָמַרְתִּי כְּשֶׁהִיא עָצְרָה מוּלִי וְשִׁגְּרָה אֶת כְּנָפֶיהָ הַכְּסוּפוֹת אֶל האֲפֵלָה שֶׁעָטְפָה אֶת הַתָּא הַמְּהֻדָּר.

רָאִיתִי מִיָּד כי מִישֶׁהוּ עָמַד בְּתוֹךְ הַמַּעֲלִית. הִיא בָּאָה לָקַחַת אוֹתִי, הִתְלוֹצַצְתִּי בְּקוֹל. מָה - אַתָּה - אוֹמֵר, אָמְרָה חֲרִישִׁית הַגְּבֶרֶת שֶׁכְּבָר נִצְּבָה בָּהּ. גְּבִינִי הָאִשָּׁה הָיוּ עֲבֻתִּים, עַד כִּי דִּמִּיתִי, שֶׁאִם תִּתְכּוֹפֵף עוֹד קְצָת מֵעֵבֶר לִשְׁחִיחוּתָהּ הָרְגִילָה, הַגַּבּוֹת יְטַאְטְאוּ אֶת רִצְפַּת הַמַּעֲלִית. 

כָּל הַלַּיְלָה טָרְדָה אוֹתִי הַתְּהִיָּה הַאִם אָמְרָה "מָה אַתָּה אוֹמֵר" בְּצִינִיּוּת, אוֹ אוּלַי שָׁאֲלָה - כִּי לֹא שָׁמְעָה הֵיטֵב אֶת דְּבָרַי. הֲלֹא "מָה אַתָּה אוֹמֵר" אֶפְשָׁר לוֹמַר כָּךְ: "מָה אַתָּה אוֹמֵר??" אוֹ גַּם כָּךְ: "מָה אַתָּה אוֹמֵר!..." וּבְהֶמְשֵׁךְ הַטּוֹן הַזֶּה: "בִּשְׁבִילְךָ הִיא בָּאָה, הַמַּעֲלִית, מָה?"  

סֻגְיָה כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ זְנִיחָה… הֶחְלַטְתִּי פָּשׁוּט לִשְׁאֹל אוֹתָהּ לְמָחֳרָת לְכַוָּנָתָהּ. אֲבָל לְמָחֳרָת הִיא נִפְטְרָה. כֵּן, הִיא הָלְכָה לָהּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, לֹא צְעִירָה הָיְתָה, וַאֲנִי עָתִיד לִחְיוֹת אֶת הַתְּהִיָּה הַזֹּאת לִשְׁאֵרִית יָמַי אוֹ עַד שֶׁתֻּחְלַף בִּתְהִיּוֹת חֲדָשׁוֹת.

"החלפה", מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

הַחְלָפָה, מאת דניאל קרן, 18.9.22

נִדְמֶה לִי שֶׁהָיִיתִי בַּדֶּרֶךְ לְאוּלַם הַמּוֹפָעִים. הַמַּעֲלִית הֶחֱלִיקָה לְאִטָּהּ וְאָז עָצְרָה בַּעֲבוּרִי. כְּשֶׁהַדְּלָתוֹת נֶאֶסְפוּ הַצִּדָּה, רֵיחַ קָרִיר שֶׁל טַחַב עָלָה מִתַּחְתִּית הפיר וְלִחֵךְ אֶת פָּנַי. כַּעֲבֹר שְׁנִיָּה נִשְׁמַע קוֹל הַקַּרְיָנִית, הַמּוֹדִיעַ עַל מִסְפַּר הַקּוֹמָה וְעַל הַמִּתְקָנִים הַמְּצוּיִים בָּהּ. בַּמִּקְרֶה שֶׁלִּי הַקַּרְיָנִית דִּוְּחָה כִּי הַקּוֹמָה הִיא אַרְבַּע וְכִי יֵשׁ בָּהּ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה דִּירוֹת וּמִשְׂרָד שֶׁל הַנְהָלַת חֶשְׁבּוֹנוֹת. 

כְּשֶׁהַמַּעֲלִית פָּעֲרָה אֶת דַּלְתוֹתֶיהָ רָאִיתִי אֶת פֶּרְלָה שְׁפִּילְמָן נִצֶּבֶת בָּהּ, עוֹטָה מַסֵּכָה. (וְכִי מִי, חוּץ מִמֶּנִּי, רוֹצֶה לְהִתְגָּרוֹת בַּכְּלָלִים, כְּשֶׁמַּגֵּפָה מְרֻשַּׁעַת אוֹרֶבֶת בְּכָל פִּנָּה). מִבַּעַד לַמַּסֵּכָה בִּצְבֵּץ חִיּוּךְ וּפֵרַשְׁתִּי זֹאת כְּאִלּוּ הִיא שְׂמֵחָה לִרְאוֹתִי. בְּעֶצֶם, לֹא יִתָּכֵן שֶׁיָּכֹלְתִּי לְזַהוֹת חִיּוּךְ מֵאֲחוֹרֵי מַסֵּכָה אֲבָל כַּנִּרְאֶה מְאוֹד רָצִיתִי חִיּוּךְ.

אוֹ, בְּדִיּוּק אוֹתְךָ חִפַּשְׂתִּי, אָמְרָה פֶּרְלָה בְּעִנְיָנִיּוּת שֶׁהִבְהִילָה אוֹתִי מְעַט. הִיא הוֹשִׁיטָה לִי שַׂקִּית פְּלַסְטִיק וּבְתוֹכָהּ הַסֵּפֶר שֶׁכָּתְבָה. הֵכַנְתִּי לְךָ אוֹתוֹ אָמְרָה וְרִוְּחָה אֶת שְׂפוֹת הַשַּׂקִּית, לְהַרְאוֹת לִי אֶת הַסֵּפֶר. אֲבָל תִּזְכֹּר שֶׁאֵין לִי עוֹד עֳתָקִים. לִפְנֵי שֶׁדַּלְתוֹת הַמַּעֲלִית שָׁבוּ לַחֲצֹץ בֵּינֵינוּ עוֹד הִסְפַּקְתִּי לְהַבְטִיחַ לְפֶּרְלָה לִשְׁמֹר עַל הַסֵּפֶר וְגַם לְהַקְרִיא קֶטַע מִתּוֹכוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בַּפִּנָּה שֶׁלִּי רֶגַע לְסִפּוּר. בְּכָל אֹפֶן, פִּסַּת הַבַּד עַל פָּנֶיהָ הִזְכִּירָה לִי כִּי גַּם אֲנִי חַיָּב בְּמַסֵּכָה. הִתְנַצַּלְתִּי חֶרֶשׁ בִּפְנֵי הַדְּלָתוֹת הַנִסְגָּרוֹת , וְחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה לְהַנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת הַשַּׂקִּית וְהַסֵּפֶר ולָקַחַת מַסֵּכָה. 

קְרִיאַת בֵּינַיִם: שֵׁם הַקֶּטַע הַקָּצָר הוּא הַחְלָפָה וְהִנֵּה נָכוֹן לְרֶגַע זֶה בַּסִּפּוּר - לִכְאוֹרָה רַק קִבַּלְתִּי (סֵפֶר בְּשַׂקִּית) וַעֲדַיִן לֹא הֶעֱנַקְתִּי דָּבָר בִּתְמוּרָה. מַדּוּעַ אֵפוֹא קָרָאתִי לוֹ כָּךְ, הַחְלָפָה? בִּרְשׁוּתְכֶם נַשְׁאִיר אֶת סִימַן הַשְּׁאֵלָה תָּלוּי עוֹד רֶגַע בָּאֲוִיר.

עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים והָעֻבְדּוֹת סוֹף כָּל סוֹף הִסְתַּדְּרוּ לָהֶן. כֵּן, אַחֲרֵי הַכֹּל זֹאת הָיְתָה עִסְקַת חֲלִיפִין, שֶׁהֲרֵי מֵאָז כְּתִיבַת הַדְּבָרִים עָבַר זְמַן, וּבֵינְתַיִם הִקְרֵאתִי בְּאָזְנֵי הַדַּיָּרִים אֶת הַקֶּטַע שֶׁבָּחַרְתִּי וְאַף הֵשַׁבְתִּי לְפֶּרְלָה שְׁפִּילְמָן אֶת הַסֵּפֶר. 

אָז כֵּן, הַהַחְלָפָה הֻשְׁלְמָה.