25/05/2023

איש על אופניים, מאת דניאל קרן, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

אִישׁ עַל אוֹפַנַּיִם, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, 25.5.2023


[400 מִלִּים, כְּ-4 דַּקּוֹת קְרִיאָה]


לְיַד הַמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי הַיָּשָׁן חָלַפְתִּי עַל פְּנֵי אִישׁ מְבֻגָּר, שֶׁיָּשַׁב עַל אוֹפַנֵּי נֹעַר נְמוּכִים בְּצֶבַע אָדֹם בּוֹהֵק עִם כִּתּוּב עַלִּיז; אַךְ פְּרָט לָאוֹתִיּוֹת הַמִּסְתַּסְּלוֹת וְיוֹרְדוֹת עַל שִׁלְדַּת הָאוֹפַנַּיִם לֹא רָאִיתִי שָׁם שׁוּם דָּבָר עַלִּיז. הָאִישׁ נִשְׁעַן קָדִימָה וְלָפַת אֶת הַכִּידוֹן. שִׁכְמוֹתָיו וְרֹאשׁוֹ שָׁקְעוּ בְּעִקְבוֹת יָדָיו. אֲנִי מְצַיֵּן שֶׁהוּא יָשַׁב עַל הָאוֹפַנַּיִם וְלֹא רָכַב. לְמַעֲשֶׂה נִדְמֶה לִי שֶׁכְּלָל לֹא הָיוּ דְּוָשׁוֹת בָּאוֹפַנַּיִם וְהוּא הֵנִיעַ אֶת עַצְמוֹ קָדִימָה בִּדְחִיפָה עֲצֵלָה שֶׁל כַּפּוֹת רַגְלָיו; קֹמֶץ סֶנְטִימֶטְרִים בְּכָל פַּעַם, וְאָז מְנוּחָה. בְּיַחַס לְאוֹפַנָּיו הָאִישׁ הָיָה אָרֹךְ, אָרֹךְ עַד כִּי רַגְלָיו נִשְׂרְכוּ לְאַט עַל מַרְצְפוֹת הַמִּדְרָכָה אַחֲרֵי כָּל דְּחִיפָה. 


הוּא גַּם הָיָה צָמוּק. זֶה לֹא הָיָה רָזוֹן רָגִיל. הֲרֵי רָזוֹן רָגִיל לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְשׁוּרוֹת אֵלֶּה. כְּתֵפָיו נִתְלוּ מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ רַק הוֹדוֹת לְכוֹחַ הַכְּבִידָה וּשְׁאַר הַגּוּף נִרְאֶה כְּנֶאֱחָז בַּכְּתֵפַיִם. מִפָּנָיו הִזְדַּקְּרוּ, כְּמוֹ צוּקִים אֲפוּפֵי הוֹד קְדוּמִים, אַף צַר וְעַצְמוֹת לְחַיִּים חַדּוֹת וּמִתַּחְתָּם נִמְתָּח שָׂפָם דַּק וּמְהֻדָּק, שֶׁמִּדַּת טִפּוּחוֹ סָתְרָה אֶת הֶחָזוּת הַכְּלָלִית שֶׁל הָאִישׁ. עַל הַכְּתֵפַיִם שָׁהֲתָה, כְּמַשְׁלִימָה עִם שִׁגְרַת גּוֹרָל, חֻלְצַת מִשְׁבְּצוֹת וּבְהֶמְשֵׁכָהּ מִכְנְסֵי חָאקִי אֲרֻכִּים, שֶׁמַּכְפְּלוֹתֵיהֶם נִפְרְמוּ מִן הַמַּגָּע הַמְּחֻסְפָּס שֶׁל הַמִּדְרָכוֹת. לְרֹאשׁוֹ חָבַשׁ הָאִישׁ כּוֹבַע בֵּרֵט שָׁחֹר. לֹא מְעַט שֵׂעָר גָּלַשׁ וְנִמְלַט מִשּׁוּלָיו. פְּתִילֵי צִיצִיּוֹת הִתְנוֹפְפוּ מִצִּדִּי מָתְנָיו; לֹא בְּשֶׁל מְהִירוּת הִתְקַדְּמוּתוֹ הֵם נִשְּׂאוּ בָּרוּחַ אֶלָּא בִּגְלַל הָרוּחַ עַצְמָהּ. הָיָה מַבָּט אָבוּד בְּעֵינָיו, כַּאֲשֶׁר עָבַר לְאִטּוֹ עַל פְּנֵי חֲנוּיוֹת הַמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי הַיָּשָׁן, שֶׁנִּרְאֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִנּוֹחָה שֶׁל אַחַר צָהֳרַיִם בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר כִּזְנָבוֹ הַמְּרֻפָּט שֶׁל הַקַּנְיוֹן הֶחָדָשׁ, הַמָּצוּי בְּאוֹתוֹ מִתְחָם. 


מֵאֲחוֹרֵי יוֹשֵׁב הָאוֹפַנַּיִם דִּדְּתָה אִשָּׁה עֲטוּיַת גְּלִימָה אֲרֻכָּה וְשָׁבִיס, וְאַף שֶׁבְּבֵרוּר הָיָה קֶשֶׁר בֵּינָהּ לְבֵינוֹ - כִּי יָדָהּ הָיְתָה שְׁלוּחָה לְפָנִים כְּדֵי לִתְמֹךְ בּוֹ לְעֵת שֶׁתִּדָּרֵשׁ - גַּם הַמַּבָּט שֶׁלָּהּ לֹא הָיָה מְכֻוָּן לְמָקוֹם מְסֻיָּם. 


אָמַרְתִּי בְּלִבִּי כִּי הָאוֹפַנַּיִם מְשַׁמְּשִׁים לָאִישׁ תַּחֲלִיף לְכִסֵּא גַּלְגַּלִּים וְנִמְלֵאתִי צַעַר וּתְחוּשָׁה שֶׁל הִשְׁתַּתְּפוּת בְּסִבְלוֹתָיו.


אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁהָאִישׁ שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם עָלָיו לֹא הָיָה מֻגְבָּל בִּתְנוּעוֹתָיו וְשֶׁהָאוֹפַנַּיִם לֹא שִׁמְּשׁוּ לוֹ כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים, וּבְעֶצֶם אֲנִי הוּא הָאִישׁ שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד. כִּי בְּהֶחְלֵט אֶפְשָׁר שֶׁהָאוֹפַנַּיִם הָיוּ רַק אוֹפַנַּיִם, וְהֵם הָיוּ לָאִישׁ מָקוֹר לַהֲנָאָה, כְּשֵׁם שֶׁשִּׁמְּשׁוּ לְשֵׁם נַיָּדוֹת. הֲלֹא אֵיזוֹ מִגְבָּלָה כּוֹבֶלֶת אֶת גּוּפוֹ כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה בְּבֵרוּר כִּי כָּל גַּפָּיו מְשָׁרְתִים אוֹתוֹ: יָדָיו אוֹחֲזוֹת בַּכִּידוֹן וְרַגְלָיו בּוֹטְשׁוֹת בַּמִּדְרָכָה? 


אֹרֶךְ הַסִּפּוּר הַזֶּה עַד כֹּה בְּעֵרֶךְ שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת. בְּמַהֲלַךְ כִּבְרַת הַזְּמַן הַזֹּאת הִשְׁקַפְתִּי עַל אִישׁ הָאוֹפַנַּיִם. חֵרֶף הָאִטִּיּוּת, הַהִתְקַדְּמוּת שֶׁלּוֹ נִכֶּרֶת לָעַיִן וּבַת זוּגוֹ הַחִגֶּרֶת עֲדַיִן מַחְרָה-מַחְזִיקָה אַחֲרָיו בְּמַבָּט תּוֹעֶה וּבְיָד מוּשֶׁטֶת לְפָנִים, לְאֹרֶךְ טוּר הַחֲנוּיוֹת בַּמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי הַיָּשָׁן. 


אָז אוּלַי לֹא הָיָה כִּוּוּן מְדֻיָּק בְּמַבָּטָהּ אֲבָל בְּכָל זֹאת הָיָה אֵיזֶה חוּט נִסְתָּר, שֶׁחִבֵּר בֵּינָהּ לְבֵין הָאִישׁ עַל הָאוֹפַנַּיִם. יֵשׁ הַקּוֹרְאִים לַחוּט הַזֶּה - אַהֲבָה.





02/05/2023

אנשים עם סכינים, מאת יופ מוגנדורף, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

אֲנָשִׁים עִם סַכִּינִים, מֵאֵת יוּפּ מוּגֶנְדּוֹרְף. עָרַךְ דָּנִיאֵל קֶרֶן

                [230 מִלִּים, כְּ-2 דַּקּוֹת קְרִיאָה]


לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים הָלַכְתִּי לְאוֹרְטוֹפֵּד בְּרָמַת-גַּן.

כְּבָר דֵּי הַרְבֵּה זְמַן סָבַלְתִּי מִכְּאֵבִים וְהָיוּ לִי קְשָׁיִים בְּהַפְעָלַת אַחַת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל כַּף יָד יָמִין.

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לַחֲדַר הָרוֹפֵא רָאִיתִי אִישׁ עֲנָקִי אוֹחֵז סַכִּין בְּיָדוֹ. הַמַּרְאֶה הִבְהִיל אוֹתִי וְנִמְלַטְתִּי מִשָּׁם כָּל עוֹד רוּחִי בִּי, לַמְרוֹת שֶׁהַמִּגְבָּלוֹת הַגּוּפָנִיּוֹת שֶׁסָּבַלְתִּי מֵהֶן הֵאֵטּוּ אֶת מְנוּסָתִי.

הָלַכְתִּי לְרוֹפֵא אַחֵר, מִשִּׁיבָּא - מֻמְחֶה לְכַף יָד. נוֹעַצְתִּי בּוֹ וְהֵבַנְתִּי כִּי הוּא מְתַכְנֵן לְתַקֵּן אֶת הָאֶצְבַּע הַפְּגוּעָה עַל-יְדֵי נִתּוּחַ. כְּבָר הָיִיתִי לְאַחַר הַהֲכָנָה לְנִתּוּחַ אֵצֶל הַמַּרְדִּים, אֲבָל נִמְלַכְתִּי בְּדַעְתִּי (שֶׁאֵלֶּה מִלִּים מְכֻבָּסוֹת לְ"תָּפַסְתִּי פַּחַד") וְהֶחְלַטְתִּי שֶׁלֹּא לַעֲבֹר אֶת הַנִּתּוּחַ. אֲנִי לֹא רוֹצֶה לַחֲשֹׁב אֵיךְ הַמְּנַתֵּחַ הָיָה מַצִּיעַ לִי לְטַפֵּל בִּשְׁאַר הַמִּפְגָּעִים בְּגוּפִי.

לְדַאֲבוֹן לִבִּי הַהִתְעַלְּמוּת מֵהָאֶצְבַּע לֹא שִׁפְּרָה אֶת מַצָּבָהּ. לְהֶפֶךְ. 

מֵאַחַר שֶׁגַּם הַבֶּרֶךְ עוֹשָׂה לִי לֹא מְעַט צָרוֹת, נִגַּשְׁתִּי לְיִעוּץ אוֹרְטוֹפֵּדִי כּוֹלֵל אֵצֶל רוֹפֵא שְׁלִישִׁי, שֶׁהַמִּרְפָּאָה שֶׁלּוֹ בַּמֶּרְכָּז הַחֲרֵדִי שֶׁל בְּנֵי בְּרָק (אֲבָל הוּא עַצְמוֹ דַּוְקָא לֹא חָבַשׁ כִּפָּה). לְפִתְרוֹן הַבְּעָיוֹת בָּאֶצְבַּע הוּא הִמְלִיץ עַל טִפּוּל בְּחֹמֶר מְסֻיָּם, שֶׁנָּהוּג לְהַזְרִיק בְּמִקְרִים שֶׁל דַּלֶּקֶת בְּאֶצְבַּע הַהֶדֶק ("טְרִיגֶר-פִינְגֶר שֶׁל צַלָּפִים"). 

זֹאת רַק זְרִיקָה, מָה יֵשׁ לִי לְהַפְסִיד, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי. כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים חָזַרְתִּי אֵלָיו עִם הַתְּרוּפָה שֶׁרָשַׁם לִי. 

הָאוֹרְטוֹפֵּד הִזְרִיק אֶת הַחֹמֶר שֶׁהֵבֵאתִי לְתוֹךְ שֹׁרֶשׁ הָאֶצְבַּע, וּמִיָּד חַשְׁתִּי הֲקַלָּה. בְּתוֹךְ שָׁבוּעוֹת מְעַטִּים הַכְּאֵבִים פָּחֲתוּ וְגַם מִגְבֶּלֶת הַכִּיפוּף הִצְטַמְצְמָה, עַד שֶׁנֶּעֶלְמָה כָּלִיל. 

אֵיזֶה מַזָּל שֶׁבָּרַחְתִּי מֵהַמֻּמְחִים עִם הַסַּכִּינִים… עַכְשָׁו אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לִהְיוֹת יוֹתֵר רָגוּעַ לִקְרַאת הַטִּפּוּלִים בַּבֶּרֶךְ.


01/05/2023

נסגר מעגל, מאת דניאל קרן, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

נִסְגַּר מַעְגָּל, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, 30.4.2023:  


 [300 מִלִּים, כְּ-3 דַּקּוֹת קְרִיאָה]


בְּתֹם טֶקֶס הַתְּרוּפוֹת הַלֵּילִי גִּלִּיתִי כִּי חֵלֶק מִיְּרִיעַת הָאָלוּמִינְיוּם הָאֲחוֹרִית בְּלוּחִית הַתְּרוּפוֹת נֶעֱלַם. הַהֲבָנָה, שֶׁמִּסְתּוֹבֶבֶת לִי בַּבֶּטֶן חֲתִיכַת מַתֶּכֶת חַדָּה, הָיְתָה מַבְהִילָה. וּבֶאֱמֶת, בְּכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיִיתִי מְבֹעָת. אַחֲרֵי הַכֹּל, פִּסַּת מַתֶּכֶת מְטַיֶּלֶת בַּקְּרָבַיִם שֶׁלִּי! 


חִכִּיתִי בְּמֶתַח לַפִּנּוּי הָרִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ לַשֵּׁנִי. הָיִיתִי מוּכָן לִכְאֵבִים שֶׁל חִתּוּךְ בַּבָּשָׂר הַחַי, לְצִירֵי לֵדָה מֵהַתַּחַת, תִּסְלְחוּ לִי, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לִחְיוֹת בְּחֹסֶר וַדָּאוּת. וּבְכֵן, לֹא כָּאַב לִי וְאַף לֹא גִּלִּיתִי בָּאַסְלָה אֶת רְדִיד הָאַלּוּמִינִים הַדַּקִּיק. הִסְכַּמְתִּי לָאֶפְשָׁרוּת, שֶׁאוּלַי הַפִּסָּה הַחֲסֵרָה הִתְגַּלְגְּלָה לְאַחַת מִפִּנּוֹת הַבַּיִת וְהָיִיתִי נָחוּשׁ לִמְצֹא אוֹתָהּ, אַךְ הֶעֱלֵיתִי חֶרֶס בְּיָדִי, לֹא פִּסַּת מַתֶּכֶת. כְּלוֹמַר, מָצָאתִי כָּל מִינֵי חֲפָצִים קְטַנִּים אֲחֵרִים, שֶׁכְּבָר נוֹאַשְׁתִּי מִלִּמְצֹא, אוֹ שֶׁכְּלָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאָבְדוּ. אַךְ אֶת הָרְדִיד שֶׁלִּי לֹא מָצָאתִי. 


הַזְּמַן חָלַף, וּכְכָל שֶׁחָלַף דָּעַךְ הָעִנְיָן שֶׁלִּי בַּכֶּשֶׁל בְּלוּחִית הַתְּרוּפוֹת וּבְפִסַּת הָאָלוּמִינְיוּם הַתְּלוּשָׁה. הַנּוֹשֵׂא הֶעֱסִיק אוֹתִי רַק כְּקוּרְיוֹז. 


עָבְרוּ חָדְשַׁיִם. 


אֶתְמוֹל לָבַשְׁתִּי זוּג מִכְנָסַיִם לְאַחַר כְּבִיסָה, וּבְחִפּוּשׂ שִׁגְרָתִי אַחַר פְּרִיטִים שֶׁנִּשְׁכְּחוּ בַּכִּיסִים מָצָאתִי הַפַּעַם כַּדּוּרִית מַתֶּכֶת מְקֻמֶּטֶת וּמְצֻמְצֶמֶת. (אֲנִי מוֹצֵא שָׁם בְּדֶרֶךְ כְּלָל דַּפֵּי נְיַר מַגֶּבֶת, הַמְּשַׁמְּשִׁים לִי כְּמִמְחֲטוֹת; אַחֲרֵי כְּבִיסָה הֵם הוֹפְכִים לְגוּשׁ נְיָר קָשִׁיחַ). וּבְכֵן, בְּצִפָּרְנַיִם נְחוּשׁוֹת פָּרַשְׂתִּי אוֹתָהּ וּמָצָאתִי לְפָנַי אֶת רְדִיד הָאָלוּמִינְיוּם הַהוּא, מִלּוּחִית הַתְּרוּפוֹת. כָּל כֻּלּוֹ לֹא יוֹתֵר מִסֶּנְטִימֵטֶר אֶחָד. עַל הַפִּסָּה הַדְּקִיקָה עוֹד הָיָה אֶפְשָׁר לְהַבְחִין בְּאוֹתִיּוֹת שְׁמָהּ שֶׁל טַבְלִיַּת הַלַּיְלָה שֶׁלִּי. 


אֲנִי מֵבִין בְּדִיעֲבַד, שֶׁכַּאֲשֶׁר לָחַצְתִּי עַל כִּפַּת הַפְּלַסְטִיק הַשְּׁקוּפָה, הַמְּגוֹנֶנֶת עַל הַטַּבְלִיָּה מִלְּפָנִים, כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ דֶּרֶךְ יְרִיעַת הָאָלוּמִינְיוּם הַדַּקָּה הַתּוֹחֶמֶת מֵאָחוֹר, חֵלֶק מִכִּסּוּי הַמַּתֶּכֶת הִתְעוֹפֵף אֵיכְשֶׁהוּ וְתִמְרֵן אֶת עַצְמוֹ בַּחֲשַׁאי אֶל תּוֹךְ כִּיס מִכְנָסַי. 


אָז אִם הַכֹּל בָּא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם לָמָּה לִכְתֹּב עַל כָּךְ? 


שִׁמְעוּ נָא. אִמִּי אָמְרָה לִי פַּעַם, שֶׁחָשׁוּב לְהוֹצִיא הַכֹּל; לְהוֹצִיא הַכֹּל וְלֹא לְהַשְׁאִיר כְּלוּם בַּבֶּטֶן. כָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה בַּחַיִּים הִיא שָׁמְרָה אֶת הַזְּכוּת בְּעִקָּר לְעַצְמָהּ וְהִיא בֶּאֱמֶת הוֹצִיאָה עָלַי אֶת הַכֹּל. 


בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים אִמַּצְתִּי לִי דְּרָכִים מִשֶּׁלִּי לְהוֹצִיא הַכֹּל; אוֹ לְפָחוֹת חֵלֶק מֵהַכֹּל. כָּךְ אֲנִי תּוֹמֵךְ - בְּדַרְכִּי - בַּמּוֹרֶשֶׁת שֶׁל אִמִּי. כֵּן, צָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת הַכֹּל; וַהֲלֹא הַכְּתִיבָה הִיא דֶּרֶךְ שֶׁל הוֹצָאָה. הַקְרָאַת מָה שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב הִיא בּוֹנוּס בַּעֲבוּרִי, זְכוּת מְעַנֶּגֶת. אָז תּוֹדָה. זֶה הַכֹּל, וְהַכֹּל בִּזְכוּתְכֶם.