הציפורן של האצבע 21.11.2023
כ-300 מילים, הכורעות תחת זוועת אוקטובר 💔
המסר העיקרי שאני מבקש להעביר כאן הוא, כי יש תשוקות, שראוי ללוות בהנחיות ביצוע מפורטות וּבְתוֹכָן גם תאריך תפוגה: חלום שנרקם בגיל הנעורים סביר שלא יוכל לתקון כעבור 40 שנה. אין כאן דבר עם גילנות (לא רק כי הכותב עצמו כבר לא ילד), אלא נסיון חיים ועין פקוחה. כשם שגבר בן 70 ניגש למעשה האהבה בדרך שונה משל עלם צעיר, כמו שגברת בת 70 לא תתחיל ללמוד רפואה או הנדסה, או שרברבות, כך לא הגיוני שבני 70, שבאים מעיסוקי צווארון לבן, יפצחו בעבודה פיזית קשה, לא מוכרת ולא נגמרת.
הכרנו במושבה מטולאי שורשי בן 75, חקלאי בן חקלאי וגם תיירן ותיק ועקשן, שבזיעת אפו אכל לחם כל ימיו, הוא ושאר בני המשפחה. הרי לא היה סיכוי שהכושר שלנו ישווה אי-פעם לשלהם.
עיקר הנטל רבץ על כתפי אשתי: ארוחות, ניקיון, כביסה, אחזקה, פרסום ושיווק ושאר מלאכות שתיירנות מכתיבה. כעבור שנתיים דבורה חלתה ולא היה אפשר לארח עוד. עמדנו שוב לפני שינוי (נכון, מרוב שינויים, לעיתים לא רואים את הדרך). כמה פעמים בשבוע התגלגלנו בכבישים אל טיפולי כימותראפיה והקרנות בבית החולים בתל-אביב ובחזרה. בין הנסיעות הכשרנו את הדירות לעידן חדש, מגורים: נבנו קירות, הותקנו מטבחים, חודשו מערכות החשמל, המים ומיזוג האוויר. רכשנו מוצרי חשמל וריהוט וחתמנו לעד את אמבטיות העיסוי (הג'קוזי). עד מהרה עלה מהדירות קולם של סטודנטים וזוגות צעירים.
אֲנִי רוֹצֶה לְיַחֵד מִלָּה לַאֲנָשִׁים טוֹבִים. חָיִינוּ עִם מַפְּלֵי הַחֹרֶף הַשּׁוֹפְעִים בְּנַחַל עִיּוֹן וְטָעַמְנוּ מִפְּרִי הָאֲפַרְסֵק וְהַתַּפּוּחַ, שֶׁעֲנָפָיו נִנְעָצִים בְּגֶדֶר הַגְּבוּל וּמִגְּלוּיוֹת הַצֶּבַע שֶׁל חֶרְמוֹן הַסַּבָּא וְשֶׁל הַכְּפָרִים בְּחַמּוּקֵי הַלְּבָנוֹן, הַנִּרְאִים תְּמִימִים כָּל כָּךְ.
וְאִשָּׁה, שֶׁכְּשֶׁשָּׁמְעָה עַל מַחֲלָתָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה הֶעֱמִידָה לִרְשׁוּתֵנוּ אֶת דִּירָתָהּ בְּתֵל-אָבִיב לְמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים, וְעוֹד אִשָּׁה, שֶׁהִתְיַצְּבָה בַּחֲצַר בֵּיתֵנוּ בְּפָנִים מְאִירוֹת עִם מַגַּשׁ פֵּרוֹת מַרְהִיב וְשֶׁלֶט "בְּרוּכִים הַבָּאִים".
כל כך הרבה א.נשים יפים.ות פגשנו במטולה.
(וגם אחרים).
כולנו העוטף 
