שמו דורון מזר, מאת דניאל קרן, מתוך אוסף הנחות מופרכות במיזם "רגע לסיפור בדיור"

שְׁמוֹ דּוֹרוֹן מַזָּר וְהוּא זַמָּר 30.6.2023, מאת דניאל קרן

[286 מִלִּים, כ-3 דַּקּוֹת קְרִיאָה]

=הַנָּחָה שֶׁהֻפְרְכָה מִסְפַּר 4 מִ-5: כָּל בְּלוֹנְדִּינִית יָפָה הִיא אִשְׁתּוֹ שֶׁל סֵלֶבּ=

הָיִיתִי עָלוּל לִהְיוֹת מְתֻסְכָּל מִשְּׁלַל הַהֲנָחוֹת שֶׁלִּי, שֶׁקּוֹרְסוֹת אַחַת אַחֲרֵי הַשְּׁנִיָּה. אֲבָל אֵינֶנִּי מִתְיָאֵשׁ, וַאֲנִי מְקַוֶּה כִּי עַד סוֹף הַכְּתִיבָה הַזֹּאת אֶמְצָא הַנָּחָה חֲדָשָׁה. הַלְּוַאי שֶׁאוּכַל לְיַצֵּר שְׁגִיאוֹת עוֹד לְאֹרֶךְ שָׁנִים רַבּוֹת וְטוֹבוֹת. אָמֵן.

זֶה הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת נֶחְמָד, שֶׁהַהוֹרִים שֶׁל דּוֹרוֹן מַזָּר יָגוּרוּ בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ. 

לִפְנֵי 40 שָׁנָה נָהַגְתִּי לֶאֱכֹל בַּמִּסְעָדָה הַבֵּיתִית שֶׁלָּהֶם בְּתֵל אָבִיב, בְּדִיּוּק מוּל מִשְׂרָדִי. אֲנִי זוֹכֵר לָהֶם טַעֲמֵי נְעוּרִים. וְהָעֶרֶב בְּנָם, דּוֹרוֹן, יָשִׁיר בָּאַמְפִיתֵאַטְרוֹן שֶׁלָּנוּ.

עַכְשָׁו, עַל הַמִּדְשָׁאָה בַּפַּארְק רָאִיתִי בְּלוֹנְדִּינִית חֲטוּבָה וְיָפָה נוֹשֵׂאת אַרְגָּזִים שֶׁל צִיּוּד הַגְבָּרָה וּמְמַקֶּמֶת אוֹתָם בְּסָמוּךְ לְבָמַת הַמּוֹפָעִים קְצָת לִפְנֵי הַהוֹפָעָה שֶׁל דּוֹרוֹן. פְּלָגִים שֶׁל זֵעָה זָהֲרוּ עַל פָּנֶיהָ הַשְּׁזוּפוֹת. פַּעַם, בַּיָּמִים הַהֵם, מַתְקִינֵי בָּמוֹת וְצִיּוּד הָיוּ בַּעֲלֵי גּוּף. עַל כֵּן שִׁבַּחְתִּי בְּלִבִּי אֶת הָאִשָּׁה עַל שֶׁאֵינָהּ נִרְתַּעַת מֵעֲבוֹדָה קָשָׁה. הִיא הִצִּיבָה אֶת הַצִּיּוּד עַל הַדֶּשֶׁא בְּסָמוּךְ לַבָּמָה וְאָז הִתְעַסְּקָה בַּכְּבָלִים. אַחַר כָּךְ הִסְתּוֹדְדָה עִם עֲדִי, מְנַהֶלֶת הַבַּיִת. חִדַּדְתִּי אֶת חוּשַׁי עַד לַקָּצֶה. זֶה הָיָה דִּבּוּר עַל פְּעִילוּיוֹת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, בִּשְׁבִיל הַהוֹרִים.

בִּינְגּוֹ!

אֲנִי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת אַחַת וְעוֹד אַחַת; מִכָּאן וְאֵילָךְ כְּבָר לֹא הָיִיתִי זָקוּק לִנְתוּנִים שֶׁיִּתְמְכוּ בַּסִּפּוּר שֶׁסִּפַּרְתִּי לְעַצְמִי. הֲרֵי בָּרוּר כִּי הַהוֹרִים שֶׁל דּוֹרוֹן מַזָּר, מִי שֶׁטִּגְּנוּ לִי אֶת כַּמּוּת הַשְּׁנִיצֵלִים הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁאָכַלְתִּי מִיָּמַי, בִּתְקוּפָה שֶׁעוֹד לֹא סָפַרְתִּי קָלוֹרְיוֹת, בָּאִים לָגוּר אֶצְלֵנוּ.

אָמְנָם רַק בְּמִקְרֶה הָיִיתִי שָׁם, אֲבָל בָּרוּר שֶׁהַגּוֹרָל כִּוֵּן לְכָךְ. כֵּן, הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁהַצִּיּוּד הֻתְקַן שָׁם לַהוֹפָעָה שֶׁל דּוֹרוֹן וְהֶגְיוֹנִי שֶׁבְּהִירַת הַשֵּׂעָר הַחֲרוּצָה הִיא אֲחוֹתוֹ, אוֹ לְפָחוֹת אִשְׁתּוֹ.

וְאָז עֲדִי אָמְרָה לִי שֶׁהַבְּלוֹנְדִּינִית הִיא רוֹנִית פְרַנְקוֹ, מַדְרִיכַת פְּעִילוּת בַּפַּארְק לְיַלְדֵי כִּתָּה א' וְצִיּוּד הַהַגְבָּרָה הוּא שֶׁלָּהּ, אוֹ שֶׁל עִירִיַּת אוֹר יְהוּדָה. אֵין לָהּ שׁוּם קֶשֶׁר לְדוֹרוֹן מַזָּר.

אָז הֵם לֹא מַגִּיעִים אֵלֵינוּ, הַהוֹרִים שֶׁל דּוֹרוֹן. חֲבָל.

עַכְשָׁו אֲנִי מְחַפֵּשׂ הַנָּחָה חֲדָשָׁה. אוּלַי מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר לְאַרְלוֹזוֹרוֹב.

המיינה ואני, מאת דניאל קרן, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

הַמַּיינָה וַאֲנִי, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן

[208 מִלִּים, כְּ-2 דַּקּוֹת קְרִיאָה]

פְּתִיחָה אִידֵאוֹלוֹגִית:

לִהְיוֹת חֵלֶק זָעִיר מִמַּשֶּׁהוּ חַי וְתוֹסֵס זֹאת תְּרוּמָה נָאָה גַּם אִם צְנוּעָה. אֲנִי מוֹצֵא שֶׁיֵּשׁ בָּסִיס לַמַּחֲשָׁבָה, כִּי הַצְלָחַת הַכְּלָל חֲשׁוּבָה מֵהַגְשָׁמָה אָנוֹכִית. לִי אִישִׁית אֵין בְּעָיָה לְהִתְגַּיֵּס וְלִהְיוֹת בֹּרֶג קָטָן בִּמְכוֹנָה גְּדוֹלָה, בִּתְנַאי שֶׁיֻּבְטַח לִי, כְּמוֹ לַאֲחֵרִים, אֹפֶק לְקִדּוּם וּמֶרְחָב לְתִמְרוּן, וְשֶׁהַמְּכוֹנָה תִּפְעַל בִּשְׁקִיפוּת, עַל פִּי עֶקְרוֹנוֹת וּכְלָלִים הַתּוֹאֲמִים אֶת עֶמְדוֹתַי. 

וּבַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, לַמְּפַקְפְּקִים בִּי: בֶּאֱמֶת, לִהְיוֹת חֶלְקִיק בְּשָׁלֵם, שֶׁעוֹבֵד בְּאֹפֶן הוֹגֵן, נִרְאֶה לִי בְּסֵדֶר גָּמוּר. הַלְּוַאי שֶׁכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הָיָה נוֹתֵן כְּפִי יְכָלְתּוֹ לְמַעַן חַיִּים טוֹבִים לְכֻלָּנוּ.

וְעַכְשָׁו סִפּוּר, אוּלַי קָשׁוּר וְאוּלַי לֹא:

…לָכֵן נַחְתִּי מִיָּד מִזַּעְפִּי לְאַחַר שֶׁהַמַּיינָה הַשּׁוֹבֵבָה, שֶׁהִמְרִיאָה מֵהַסְּבַךְ הַסָּמוּךְ שִׁלְּחָה בִּי בְּלִי הִסּוּס כַּמּוּת הֲגוּנָה שֶׁל לַשְׁלֶשֶׁת חֲמִימָה. כַּעֲבֹר כַּמָּה שְׁנִיּוֹת שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ וְאֶת חַבְרוֹתֶיהָ שָׁרוֹת בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת אֶת הַלְּחָנִים הַיָּפִים שֶׁלָּהֶן. כָּל צִפּוֹר וְהַמַּנְגִּינָה שֶׁלָּהּ. זֹאת הָיְתָה שִׂיחַת רָכִיל בְּסֻלַּם מָז'וֹרִי, אוּלַי עָלַי וְאוּלַי לֹא;  זִמְרַת הַצִּפּוֹרִים הָיְתָה כֹּה מְתוּקָה, שֶׁמִּיָּד סָלַחְתִּי. 

בָּחַנְתִּי אֶת עַצְמִי וְאֶת בְּגָדַי וְרָוַח לִי כְּשֶׁהִסְתַּבֵּר שֶׁהַנֶּתֶז דָּבַק רַק בִּזְרוֹעִי הַיְּמָנִית, מִתַּחַת לְקֶפֶל הַשַּׁרְווּל. שׁוּם דָּבָר שֶׁמַּטְלִית לַחָה לֹא יְכוֹלָה לִמְחוֹת. הֲלֹא הָעִסָּה הַזֹּאת הָיְתָה עֲלוּלָה לְהַגִּיעַ לְעֵינַי אוֹ לִבְגָדַי. גַּם אָז - לֹא נוֹרָא. לֹא עִרְעַרְתִּי כְּלָל עַל מְקוֹמִי בְּשַׁרְשֶׁרֶת הָאֵרוּעִים. בְּסַךְ הַכֹּל הָיִיתִי נְקֻדָּה מִזְדַּמֶּנֶת עַל דַּרְכָּהּ שֶׁל הַמַּיינָה.

כֵּן, כָּאן אֲנִי וְכָאן לְמַעְלָה הִיא. וְכָךְ זֶה עוֹבֵד. 

בְּכָל זֹאת מִהַרְתִּי לַמִּקְלַחַת.

המדבקה, מאת דניאל קרן, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

הַמַּדְבֵּקָה, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, 24.6.2023

[219 מִלִּים, כְּ-2 דַּקּוֹת קְרִיאָה]

לִפְעָמִים נִדְמֶה שֶׁכֵּן, שֶׁהַחַיִּים נָעִים בְּמַעְגָּלִים, לַמְרוֹת שֶׁבְּאֹפֶן בְּסִיסִי אֲנִי חוֹשֵׁב כִּי מֵעַל הַפִילוֹסוֹפְיָה הַתְּמִימָה שׁוֹרָה בְּעֶצֶם הִסְתַּבְּרוּת סְטָטִיסְטִית. 

בַּדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם חָלַפְנוּ עַל פְּנֵי מְכוֹנִית, שֶׁמִּמַּבָּט חָטוּף דּוֹמֶה כִּי הָיְתָה פַּעַם שֶׁלָּנוּ. זֹאת מְכוֹנִית, שֶׁרַעְיָתִי זָכְרָה תָּמִיד בְּחִבָּה גְּדוֹלָה. הִסְתַּבֵּר שֶׁזָּכְרָה גַּם סְפָרוֹת מִלּוּחִית הָרִשּׁוּי וְכֵן אֶת הַצֶּבַע הַיִּחוּדִי שֶׁלָּהּ וּבְעִקָּר אֶת הַמַּדְבֵּקָה הַמְּשַׁעֲשַׁעַת עִם עִטּוּר גְּרָפִי בּוֹלֵט, שֶׁהִצְמַדְנוּ לִפְנֵי עֶשְׂרוֹת שָׁנִים לַשִּׁמְשָׁה הָאֲחוֹרִית וְכָל הַבְּעָלִים שֶׁבָּאוּ אַחֲרֵינוּ לֹא הֵסִירוּ, מִשּׁוּם מָה. הֶעֱנַקְנוּ דְּרוֹר לַיְּצִירָתִיּוּת שֶׁלָּנוּ בְּהַמְצָאָה שֶׁל נְתוּנִים עֲסִיסִיִּים עַל תֹּכֶן הַמַּדְבֵּקָה וְעַל הַסִּבּוֹת שֶׁבִּגְלָלָן זָכַרְנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּרָטִים עַל אוֹדוֹת מְכוֹנִית נְעוּרֵינוּ. 

הַחֲבִיבָה הַזֹּאת עָמְדָה עַתָּה בְּצַד הַכְּבִישׁ לִירוּשָׁלַיִם, לְיַד לַטְרוּן, כְּשֶׁמְּשֻׁלַּשׁ אַזְהָרָה דָּהוּי נִשְׁעַן אֶל שִׁמְשָׁתָהּ הָאֲחוֹרִית. כְּדֵי לְגַשֵּׁר עַל רֶגַע שֶׁל שֶׁקֶט בַּשִּׂיחַ הִצַּעְתִּי לְדַמְיֵן דְּלָתוֹת מִסְתּוֹבְבוֹת, כְּלוֹמַר לְנַסּוֹת לְשַׁעֵר כֵּיצַד הָיוּ חַיֵּינוּ נִרְאִים לוּלֵא מָכַרְנוּ אֶת הַמְּכוֹנִית בָּעֵת הַהִיא. אֲבָל רַעְיָתִי, שֶׁהִיא אֵשֶׁת מַעֲשֶׂה מֻבְהֶקֶת, קָבְעָה נֶחְרָצוֹת כִּי אֵינָהּ נוֹטֶלֶת חֵלֶק בְּשַׁעֲשׁוּעַ מְפֻקְפָּק, שֶׁטּוֹב לֹא יָכוֹל לִצְמֹחַ מִמֶּנּוּ, כִּי הֲרֵי מָה שֶׁהָיָה שׁוּב לֹא יִהְיֶה. לֹא נִתָּן לְהָשִׁיב אֶת מְחוֹגֵי הַזְּמַן לְאָחוֹר וְאֵין טַעַם לַעֲסֹק בְּעִנְיָן שֶׁאֵין לָנוּ יְכֹלֶת שֶׁל מַמָּשׁ לְשַׁנּוֹת בְּדִיעֲבַד אֶת מַרְכִּיבָיו וְלִחְיוֹת אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ. 

בָּרוּר שֶׁמָּה שֶׁהָיֹה הָיָה, אַךְ הַאָמְנָם כֹּה חֲסַר טַעַם לְשַׂחֵק בְּ"נִדְמֶה לִי", וְהַאִם לְעוֹלָם אֵין זֶה נָעִים לְפָחוֹת לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁאוּלַי נִתָּן לְנַסּוֹת לְגַלְגֵּל אֶת הַזְּמַן לְאָחוֹר?

הכל כל כך דומה, מאת דניאל קרן, מתוך אוסף הנחות מופרכות במיזם "רגע לסיפור בדיור"

הַכֹּל כָּל כָּךְ דּוֹמֶה, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, 23.6.2023 - הַנָּחָה וְהַפְרָכָה 3 מ-5: אִם זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ בַּרְוָז ב', זֶה בַּרְוָז ב'

                [176 מִלִּים, כְּ-2 דַּקּוֹת קְרִיאָה]

אִלּוּלֵא הָיִיתִי לָהוּט לְסַדֵּר הַכֹּל מַהֵר אוּלַי יָכֹלְתִּי לְמַצּוֹת אֶת הַסִּיטוּאַצְיָה עוֹד קְצָת. הַדָּבָר הָיָה כְּשֶׁגָּלַשְׁתִּי בְּאִטִּיּוּת לְמִפְרַץ הַחֲנָיָה הַזְּמַנִּי שֶׁל תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת בִּצְפוֹן הָעִיר, בְּעוֹד עֵינַי תָּרוֹת אַחַר מִשְׁבֶּצֶת פְּנוּיָה לַעֲצִירָה. רַעְיָתִי עָמְדָה לְהַגִּיעַ בָּרַכֶּבֶת מֵחֵיפָה לְאַחַר הַפְלָגַת תַּעֲנוּגוֹת קְצָרָה עִם בִּתֵּנוּ וְהַנְּכָדוֹת. בַּכְּנִיסָה לַמִּפְרָץ חָנָה גִּ'יפּ רֶנְגְּלֶר 2022, דּוֹמֶה מְאוֹד לַגִּ'יפּ שֶׁל בִּתִּי, שֶׁגַּם הוּא אָמוּר לְהַמְתִּין שָׁם. כַּמָּה דַּקּוֹת קֹדֶם דִּבַּרְתִּי עִם חֲתָנִי, שֶׁאִשֵּׁר שֶׁהוּא כְּבָר מַגִּיעַ. אָמְנָם הָרֶכֶב הַזֶּה הָיָה מְעַט כֵּהֶה אֲבָל רָצִיתִי בְּכָל מְאוֹדִי שֶׁזֶּה יִהְיֶה הָרֶכֶב שֶׁל בִּתִּי וְלָכֵן סֻגְיַת הַצֶּבַע הָיְתָה מִשְׁנִית. 

בִּגְלַל פַּקָּחֵי הַתְּנוּעָה חָשַׁשְׁתִּי לְהַשְׁאִיר אֶת מְכוֹנִיתִי בְּלִי הַשְׁגָּחָה אֲבָל הָרָצוֹן לְהִתְחַבֵּר גָּבַר עַל הַהִגָּיוֹן הַקַּר וְנִגַּשְׁתִּי לַגִּ'יפּ. יָשַׁב בּוֹ בָּחוּר, שֶׁפָּנָיו לֹא גְּלוּחוֹת, כִּפְנֵי חֲתָנִי. עַל הַמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי הִתְרוֹצֵץ בְּהִתְרַגְּשׁוּת כְּלַבְלַב מָתוֹק בְּצֶבַע בַּז'. אָמְנָם לַחֲתָנִי פָּנִים כֵּהוֹת יוֹתֵר וְהַכְּלַבְלַב שֶׁלּוֹ וְשֶׁל בִּתִּי שָׁחֹר אֲבָל עֲדַיִן פִּטְפַּטְתִּי עִם הַנַּהָג דַּקָּה נוֹסֶפֶת לִפְנֵי שֶׁהוֹדֵיתִי בִּפְנֵי עַצְמִי וּבְפָנָיו שֶׁהוּא לֹא חֲתָנִי. בֵּינְתַיִם הַגִּ'יפּ הַכָּסוּף שֶׁל בִּתִּי הִצְטָרֵף לַמַּמְתִּינִים בְּמִפְרַץ הַחֲנָיָה. 

מִקֵּץ עוֹד רֶגַע הִגִּיעוּ הַנּוֹסְעוֹת עִם הַמִּזְוָדוֹת.

מכונית וערמונית, מאת דניאל קרן, מתוך אוסף הנחות מופרכות במיזם "רגע לסיפור בדיור"

הַמְּכוֹנִית וְהָעַרְמוֹנִית, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, .22.6.23 הַנָּחָה וְהַפְרָכָה 2 מֵ-5: אִם רַק תַּאֲמִין - יִהְיֶה

[132 מִלִּים, כְּ-2 דַּקּוֹת קְרִיאָה]

הָעַרְמוֹנִית הָעֵרָנִית שֶׁלִּי שִׁבְּשָׁה אֶת הֲנָאָתִי מִמּוֹפַע הַשַּׁנְסוֹנִים הַמַּקְסִים שֶׁל שָׂשִׂי קֶשֶׁת וְיוּלְיָה גּוֹלִיגֶר בָּאַמְפִי שֶׁלָּנוּ, עַד כִּי בָּאֶמְצַע נֶאֱלַצְתִּי לָצֵאת לַשֵּׁרוּתִים לְהַרְגִּיעַ אוֹתָהּ. עִנְיָן שֶׁל דַּקּוֹת מְעַטּוֹת, כַּמּוּבָן. בְּמִגְרַשׁ הַחֲנָיָה שֶׁבַּדֶּרֶךְ רָאִיתִי גִּ'יפּ אַנְגְּלִי חָדָשׁ מִתּוֹצֶרֶת רֶייְנְג' רֹובֶר - י-ק-ר מְאוֹד - נָקִי לִמְהַדְּרִין, עִם צֵלוֹן, שֶׁגּוֹנֵן עַל הַשִּׁמְשָׁה הַקִּדְמִית, אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר עַל אֵלֶּה שֶׁיֵּשְׁבוּ אַחַר כָּךְ מֵאֲחוֹרֶיהָ. בְּקִצּוּר - רֶכֶב מְטֻפָּח; מַתְאִים בּוּל לְשָׂשִׂי הַמְּתֻקְתָּק, שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים כִּי עַל רֹאשׁוֹ מֻנָּח מִזֶּה שָׁנִים תַּחֲלִיף שֵׂעָר וְשֶׁשָּׁנִים הוּא מַקְפִּיד לַחְבֹּשׁ אוֹתוֹ וְלֹא אוֹמֵר דַּי לְחֹם וּלְזֵעָה, וְהוּא מִתְעַקֵּשׁ שֶׁלֹּא לְהָגִיחַ מֵאֲרוֹן הַקֵּרְחִים. וְשָׂשִׂי בְּלִי סָפֵק נֶחֱשָׁב לְאָמָּן מַצְלִיחַ מְאוֹד, תָּמִיד כָּל כָּךְ מְטֻפָּח. כַּעֲבֹר כְּחָמֵשׁ דַּקּוֹת, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי דַּרְכִּי חֲזָרָה מֵחַדְרֵי הַשֵּׁרוּתִים בְּעַרְמוֹנִית נִנּוֹחָה, רָאִיתִי שֶׁהַמְּכוֹנִית הַמְּפֹאֶרֶת הֻסְּעָה מִמִּגְרַשׁ הַחֲנָיָה. קוֹלוֹת הַשַּׁנְסוֹן הַצָּרְפָתִי הִגִּיעוּ אֵלַי מֵהַבָּמָה הַחֲגִיגִית. 

וּבְכֵן, אֶצְטָרֵךְ לִמְצֹא לְשָׂשִׂי מְאַפְיֵן אַחֵר.

פריחת הצאלון, מאת דניאל קרן, מתוך אוסף הנחות מופרכות במיזם "רגע לסיפור בדיור"

פְּרִיחַת הַצֶּאֱלוֹן, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, 21.6.2023 - הַנָּחָה וְהַפְרָכָה 1 מֵ-5: אִם זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ בַּרְוָז א', זֶה בַּרְוָז א'

               [200 מִלִּים, כְּ-2 דַּקּוֹת קְרִיאָה]

אֲנִי לֹא טוֹעֵן שֶׁהָרְאִיָּה שֶׁלִּי טוֹבָה. לְהֵפֶךְ, הִיא לֹא. אֲבָל כְּדֵי לִרְאוֹת תְּמוּנָה יָפָה צָרִיךְ דִּמְיוֹן, לָאו דַּוְקָא עֵינַיִם חַדּוֹת. בְּרַמְזוֹר הַצֹּמֶת מוּל קַנְיוֹן רָמַת גַּן נִפְעַמְתִּי מִמַּרְאֶה שֶׁל עֵץ עִם פְּרִיחָה אֲדֻמָּה, שֶׁנִּצָּב בְּמֶרְכָּזָהּ שֶׁל חֶלְקַת שִׂיחִים, הַתּוֹחֶמֶת אֶת מִגְרַשׁ הַחֲנָיָה לְמַרְגְּלוֹת הַבִּנְיָן הַגָּדוֹל. נִזְכַּרְתִּי בַּפְּרִיחָה הַכְּתוּמָה הַנֶּהֱדֶרֶת שֶׁל עֲצֵי הַצֶּאֱלוֹן שֶׁרָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ לְכָאן. מַמָּשׁ לֶהָבוֹת שֶׁל אֵשׁ רַכָּה עוֹלוֹת מֵהָעֵצִים. הָאָדֹם שֶׁל הָעֵץ כָּאן הָיָה שׁוֹנֶה, כֵּהֶה יוֹתֵר אַךְ לֹא פָּחוֹת מַבְרִיק. מֵאֲחוֹרֵי הָעֵץ הִתְנַשֵּׂא הַקַּנְיוֹן הָאַגָּדִי. עַל הַקִּיר, אוֹתִיּוֹת נֵאוֹן עַלִּיזוֹת הֵבִיאוּ בְּשׂוֹרָה צַרְכָנִית כָּלְשֶׁהִי. 

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהָיְתָה לִי בְּעֵרֶךְ חֲצִי דַּקָּה, אוּלַי דַּקָּה, עַד לְתוֹרִי לְהִתְקַדֵּם, עִם הָאוֹר הַיָּרֹק הַבָּא בָּרַמְזוֹר, וּבָהִיתִי בָּעֵץ שֶׁמִּמּוּל. הוּא כָּל כָּךְ יָפֶה בִּפְרִיחָתוֹ. הֵיטַבְתִּי אֶת אֲחִיזַת הַמִּשְׁקָפַיִם עַל אַפִּי וְאָז הִבְחַנְתִּי בְּפַסִּים לְבָנִים דַּקִּים הַנִּשְׁלָחִים לַצְּדָדִים מִתּוֹךְ עֲנָפָיו וּמִתּוֹךְ הָאֵשׁ הָאֲדֻמָּה-כַּדָּם שֶׁל פְּרִיחָתוֹ. מִקֵּץ שְׁנִיָּה נוֹסֶפֶת רָאִיתִי גַּם פַּסִּים לְבָנִים דַּקִּים הָעוֹלִים מֵהָעֵץ כְּלַפֵּי הָרָקִיעַ. הִסְתַּבֵּר לִי מָה הַפַּסִּים הַלָּלוּ כַּאֲשֶׁר הִתְחַלֵּף הָאוֹר בָּרַמְזוֹר וְהִתְחַלְתִּי לְהִתְקַדֵּם בְּעִקְבוֹת הַמְּכוֹנִית שֶׁלְּפָנַי. עֵינַי הָיוּ עֲדַיִן נְעוּצוֹת בָּעֵץ כְּשֶׁתָּפַסְתִּי, שֶׁהַפַּסִּים הַלְּבָנִים הֵם הָרְוָחִים בֵּין אֲרִיחֵי הַקֵּרָמִיקָה הָאֲדֻמָּה הַמַּבְרִיקָה שֶׁעַל קִיר הַקַּנְיוֹן, מֵאֲחוֹרֵי עֵץ הָאַלּוֹן נְטוּל הַפְּרִיחָה. 

תּוֹדוּ שֶׁזֶּה יָפֶה גַּם כָּךְ.

רובשביץ והרנטגן, מאת דניאל קרן, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

רוּבָּשֶׁבִיץ וְהָרֶנְטְגֶּן, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, 20.6.2023

[537 מִלִּים, כְּ-½5 דַּקּוֹת קְרִיאָה]

מֹשֶׁה, זְהִירוּת, בְּבַקָּשָׁה - אָמְרָה לִי הַגְּבֶרֶת גּוֹלְדְּמָן - שֶׁלֹּא תִּסְתַּחְרֵר כְּשֶׁאַתָּה יוֹרֵד. עָמַד בְּדִבּוּרָהּ צְלִיל נָעִים שֶׁל מִבְטָא זָר. 

זֶה קוֹרֶה כָּאן, הִמְשִׁיכָה הַטֶּכְנָאִית. אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים מְקַבְּלִים סְחַרְחֹרֶת כְּשֶׁהֵם יוֹרְדִים מַהֵר מֵהַמִּטָּה. מַהֵר? הִצְטַחַקְתִּי בְּלִבִּי - אֲנִי? זאת בְּדִיחָה?

הִקְשַׁבְתִּי לִדְבָרֶיהָ בִּשְׁכִיבָה נִנּוֹחָה מִתַּחַת לִזְרוֹעַ הָרֶנְטְגֶּן, שֶׁכְּבָר סִיְּמָה אֶת מַסְּעוֹתֶיהָ מֵעַל גּוּפִי. אוּלַי הָיָה בַּמַּנָּח הֶעָצֵל שֶׁלִּי אֵיזֶה דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְפָרְשׁוֹ כְּקֹשִׁי וּגְבֶרֶת גּוֹלְדְּמָן הִמְשִׁיכָה לְחַזֵּק אֶת רוּחִי. טוֹב שֶׁאֵינְךָ מְמַהֵר. מִשְּׁכִיבָה כָּזֹאת כְּדַאי לָקוּם לְאַט-לְאַט, דֶּרֶךְ הַצַּד. הַרְאֵה לִי בְּבַקָּשָׁה אֵיךְ אַתָּה עוֹשֶׂה זֹאת… יָפֶה, כָּל הַכָּבוֹד.

הַמִּטָּה שֶׁמִּתַּחַת לָרֶנְטְגֶּן הָיְתָה צְמוּדָה לַקִּיר. סָדִין שֶׁל נְיָר קְרֶפּ, שֶׁנִּמְשַׁךְ מִגָּלִיל גָּדוֹל בַּצָּד, הָיָה מָתוּחַ עָלֶיהָ. נֶעֱזַרְתִּי בַּמַּרְפֵּק כְּדֵי לָקוּם.

אַזְהָרַת הַבְּטִיחוּת שֶׁל הַטֶּכְנָאִית עוֹד הִדְהֲדָה בְּרֹאשִׁי כְּשֶׁיָּצַרְתִּי קֶשֶׁר עַיִן עִם הַדַּרְגָּשׁ שֶׁלְּצַד הַמִּטָּה. אָמַרְתִּי לוֹ בְּלִבִּי "הִנֵּה אֲנִי בָּא אֵלֶיךָ, דַּרְגָּשִׁי הַטּוֹב. אַל תָּזוּז לְשׁוּם מָקוֹם". 

 בְּרֶגַע זֶה הֵחֵלָּה לִנְבֹּט בְּקִרְבִּי דְּרִיכוּת. עַל מָה וְלָמָּה - הֲלֹא אֲנִי עוֹלֶה בְּמַדְרֵגוֹת וְיוֹרֵד בְּכָל יוֹם - אָז למָה לַחֲשֹׁשׁ מֵהַדַּרְגָּשׁ?

אֲבָל הַזֶּרַע נִטְמַן. מִי שֶׁמַּכִּיר מִקָּרוֹב אֶת תַּעֲלוּמַת בּוֹאָהּ וְלֶכְתָּהּ שֶׁל הַחֲרָדָה וּבְעִקָּר כַּמָּה זְמַן הִיא תֹּאכַל לָנוּ אֶת הַלֵּב, מִי שֶׁמַּכִּיר, יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר אוֹתָהּ רַק בְּדִיעֲבַד, אִם בִּכְלָל.

וּבְכֵן, מִקַּמְתִּי בִּזְהִירוּת אֶת כַּף רַגְלִי עַל מִשְׁטַח הַגּוּמִי הַמְּחֹרָץ שֶׁעַל הַדַּרְגָּשׁ. 

פְּנֵי גְּבֶרֶת גּוֹלְדְּמָן נָהֲרוּ מוּלִי. 

לְפֶתַע, מִשּׁוּם מָקוֹם, הִרְגַּשְׁתִּי כִּי אֲנִי מִטַּלְטֵל כְּמוֹ גִּבְעוֹל בָּרוּחַ וּמִתְכַּסֶּה זֵעָה. אֱלוֹהִים אַדִּירִים, אִבַּדְתִּי אֶת זֶה, עוֹד רֶגַע אֲנִי שָׂרוּעַ עַל הָרִצְפָּה הַצּוֹנֶנֶת. תְּמוּנוֹת מְשֻׁנּוֹת מַמְשִׁיכוֹת לְהִמָּלֵט מִבֵּין כָּתְלֵי רֹאשִׁי: הִנֵּה מִצְחִי נֶחְבָּט בְּפִּנַּת השֻׁלְחַן הַמִּשְׂרָדִי; הִנֵּה מַעְיָן אֵיתָן שֶׁל נוֹזֵל אָדֹם מְפַכֶּה מֵהַחֹר שֶׁנִּבַּע שָׁם; הִנֵּה עֵינַי נֶעֱצָמוֹת, כַּנִּרְאֶה לְתָמִיד. אַפּוֹקָלִיפְּסָה.

אֲבָל כְּשֶׁעֵינַי נִפְקָחוֹת כַּעֲבֹר כַּמָּה שְׁנִיּוֹת אֲנִי רוֹאֶה אֶת חִיּוּכָהּ הַיָּעִיל שֶׁל טֶכְנָאִית הָרֶנְטְגֶּן, מַסְתִּיר צֵל שֶׁל דְּאָגָה. מֹשֶׁה, מֹשֶׁה, אַתָּה בְּסֵדֶר, הָלוֹ, מִיסְיֶה יִצְחָקוֹב? 

כֵּן, הַכֹּל בְּסֵדֶר, אֲנִי מַרְגִּיעַ וּמְמַהֵר לְהַסְבִּיר לָהּ: זֶה רוּבָּשֶׁבִיץ, "תִּסְמֹנֶת רוּבָּשֶׁבִיץ". חֲרָדָה. 

שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל רוּבָּשֶׁבִיץ - הוּא הֲרֵי לֹא אָשֵׁם בַּקְּשָׁיִים שֶׁלִּי - הַתּוֹפָעָה שֶׁאֲנִי הַיָּחִיד בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ שקוֹרֵא לָהּ עַל שְׁמוֹ נִסְתֶּרֶת בְּדֶרֶךְ כְּלָל עָמֹק בּתוךְ הָאֹפֶל שֶׁל מוֹחִי; עָמֹק הִיא נֶחְבֵּאת, אַךְ מוּכָנָה לְזִנּוּק, מַמְתִּינָה לִנְעֹץ בִּי אֶת צִפָּרְנֶיהָ, מַמְתִּינָה חֲבוּיָה, עַד - עַד שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ מְצֻיָּן בְּאֹפֶן לֹא רָגִיל, כְּשֶׁאֲנִי חָשׁ שֶׁעָשִׂיתִי מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד בְּמִינוֹ, אוֹ כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מַחֲמִיא לִי בְּפֻמְבִּי עַל אֵיזֶה הֶשֵּׂג חָרִיג. אָז מַבְזִיקָה בִּי זְחִיחוּת דַּעַת קְצַרְצָרָה וּבְעִקְבוֹתֶיהָ - רוּבָּשֶׁבִיץ.

הַטֶּכְנָאִית נֶאֱנַחַת: וִוי, וִוי, אֲנִי מְבִינָה. 

זֶה לֹא יִהְיֶה שָׁלֵם בְּלִי הָרֶקַע. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, בְּאַחַת הַבְּחִינוֹת הַקּוֹבְעוֹת פָּסַע רוּבָּשֶׁבִיץ לְאֹרֶךְ טוּר הַשֻּׁלְחָנוֹת בַּכִּתָּה וְהִשְׁקִיף מִלְּמַעְלָה אֶל דַף הַבְּחִינָה שֶׁלִּי. מִמְּרוֹם סַמְכוּתוֹ הוּא לָחַשׁ  אֶל בְּלוֹרִיתִי: מִבְחָן יָפֶה, יִצְחָקוֹב - כָּל הַכָּבוֹד, אֵין לְךָ שׁוּם טָעוּת. 

מְנַהֵל בֵּית הַסֵּפֶר אוֹמֵר לִי דָּבָר כָּזֶה… אֲנִי זוֹכֵר כֵּיצַד - בְּתוֹךְ שְׁנִיָּה - נְשִׁימָתִי הִסְתַּלְסְלָה בְּעֹנֶג לְשִׁבְעַת הָרְקִיעִים. לְשָׁעָה קַלָּה נִצַּבְתִּי עִם הִילָרִי וְטֶנְסִינְג בְּפִסְגַּת הַאֶוֶורֶסְט; מִי לֹא רוֹצֶה לִשְׁאֹף אֲוִיר פְּסָגוֹת. מֵאוֹתוֹ הרֶגַע שֶׁל תְּהִלָּה אֲסוּרָה, מְתוּקָה מֵאֵין כְּמוֹתָהּ, שָׁקַדְתִּי דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת עַל כָּל תְּשׁוּבָה, בָּדַקְתִּי - וּבָדַקְתִּי שׁוּב וָשׁוּב - רַק שֶׁלֹּא לִטְעוֹת, רַק שֶׁלֹּא לִטְעוֹת! הָיִיתִי הַיֶּלֶד הַיָּחִיד בַּכִּתָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שׁוּם טָעוּת אֲבָל גַּם הַיֶּלֶד הַיָּחִיד שֶׁלֹּא סִיֵּם אֶת הַמִּבְחָן, וְהָאֶחָד שנִכְשַׁל. זֶה קוֹרֶה לִי מֵאָז כשֶׁאֲנִי מִתְעַלֶּה עַל עַצְמִי. רוּחַ רוּבָּשֶׁבִיץ נוֹשֶׁבֶת בִּי, אוֹמֶרֶת לִי - תּוֹרִיד, תּוֹרִיד צִפִּיּוֹת, יִצְחָקוֹב, לֹא יַעֲזֹר לְךָ, חַבִּיבִּי, אַתָּה עֲדַיִן שַׁיָּךְ לִי ותָּמִיד תִּהְיֶה שַׁיָּךְ לִי. 

זֶה מְסֻבָּךְ; לֵךְ תָּבִין אֶת הַנֶּפֶשׁ.

תּוֹדָה לְךָ, מַר יִצְחָקוֹב, אָמְרָה הַגְּבֶרֶת גּוֹלְדְּמָן.

רגל הפוכה, מאת דניאל קרן, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

רֶגֶל הֲפוּכָה

[389 מִלִּים, כְּ-4 דַּקּוֹת קְרִיאָה]

אֲנַחְנוּ, הַנָּשִׁים וְהַגְּבָרִים לְמוּדֵי הַנִּסָּיוֹן וַעֲמוּסֵי הַהֶרְגֵּלִים, נוֹטִים לוֹמַר כִּי "כָּל יוֹם כְּמוֹ אֶתְמוֹל וְאֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ". הַגִּישָׁה הַזֹּאת נִקְשֶׁרֶת לִפְעָמִים לַבִּטּוּי "שִׁגְרָה זֶה רַע", שֶׁצִּיְּרוּ חַתְרָנֵי הַגְרָפִיטִי עַל קִירוֹת מוֹסְדוֹתֵינוּ לִפְנֵי שָׁנִים. אַךְ הַאִם בֶּאֱמֶת שִׁגְרָה זֶה רַע? לֹא בְּהֶכְרֵחַ, אֲנִי חוֹשֵׁב, הַשִּׁגְרָה חִיּוּנִית. הִיא מַעֲנִיקָה גְּבוּלוֹת בִּטָּחוֹן לְחַיֵּי הַיּוֹם-יוֹם שֶׁלָּנוּ. 

וּבְכָל זֹאת מִדֵּי יוֹם אֲנִי תּוֹבֵעַ מֵעַצְמִי לַעֲשׂוֹת בְּמוּדָע מַשֶּׁהוּ, שֶׁיַּבְדִּיל מְעַט אֶת הַיּוֹם הַזֶּה מֵהַיּוֹם הַקּוֹדֵם. אֵיזוֹ יוֹזְמָהּ אִישִׁית קְטַנָּה, אֲפִלּוּ קְטַנְטַנָּה, זְנִיחָה. לְמָשָׁל, לְהָזִיז אֶת מְכוֹנַת הַקָּפֶה מִשֶּׁקַע חַשְׁמַלִּי אֶחָד בַּמִּטְבָּח לְשֶׁקַע שָׁכֵן, אוֹ סוֹפְסוֹף לִנְעֹץ מַסְמֵר בַּקִּיר בַּעֲבוּר הַתְּמוּנָה הַהִיא, שֶׁמַּמְתִּינָה כְּבָר יוֹבְלוֹת לִתְלִיָּתָהּ. וְכָךְ, בְּתֹם הַיּוֹם אוּכַל לְצַיֵּן לְעַצְמִי בְּסִפּוּק כִּי הַיּוֹם הַזֶּה לֹא הָיָה כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

בְּשֵׁם אוֹתָהּ יוֹזְמָהּ צְנוּעָה שֶׁל שִׁנּוּי-לְשֵׁם-שִׁנּוּי אֶפְשָׁר גַּם לַעֲרֹךְ סְטִיָּה קַלָּה מֵהֶרְגֵּלֵי הַלְּבוּשׁ. 

בְּכָל בֹּקֶר, כְּמוֹ כָּל אֶחָד וְאַחַת מִכֶּם אֲנִי לוֹבֵשׁ - תְּחִלָּה לְבָנִים, אַחַר כָּךְ חֻלְצָה, וְאָז מִכְנָסַיִם (סְלִיחָה עַל הַדַּקְדְּקָנוּת), וְכִמְעַט בַּסּוֹף - גַּרְבַּיִם. גֶּרֶב שְׂמֹאל לְרֶגֶל שְׂמֹאל, יָמִין לְיָמִין. הֲלִיךְ שָׁגוּר, שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת לְהָפֵר אוֹתוֹ. לָמָּה לֹא, בְּעֶצֶם? לָמָּה לֹא לַעֲנֹד שָׁעוֹן עַל יַד יָמִין; אוֹ לִכְתֹּב "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ" בְּיָד שְׂמֹאל, לַמְרוֹת הַזְּוָעָה הֶחָזוּתִית הַצְּפוּיָה. (בְּיָמִין אוֹ בִּשְׂמֹאל, זֹאת אוֹתָהּ הָאַהֲבָה). אוֹ לְמָשָׁל לִלְבֹּשׁ גּוּפִיָּה עַל הַחֻלְצָה. אוֹ בִּמְכֻוָּן חֻלְצָה הֲפוּכָה - תְּפָרִים בַּחוּץ אוֹ צַוָּארוֹן לְאָחוֹר אוֹ שְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד, אוֹ מִכְנְסֵי גְּבָרִים עִם הַ"חֲנוּת" בַּגַּב. טוֹב, נִסְחַפְתִּי קְצָת… 

הִנֵּה הִגַּעְתִּי סוֹפְסוֹף לַגַּרְבַּיִם: חָשַׁבְתִּי תְּחִלָּה לִטֹּל גֶּרֶב כְּתֻמָּה וּלְעַמֵּת אוֹתָהּ עִם גֶּרֶב אֲדֻמָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּכְדָּתִי מַיְירָה נוֹהֶגֶת לַעֲשׂוֹת, אֲבָל עָצַרְתִּי בַּעֲדִי בַּשְּׁנִיָּה הָאַחֲרוֹנָה - הֲרֵי אֲנִי לֹא יַלְדָּה בַּת אַרְבַּע.  (כְּתֻמָּה וַאֲדֻמָּה. אִיכְס)... 

אָז אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, אֶעֱשֶׂה מַשֶּׁהוּ קַלִּיל, שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי בֶּעָבָר וְרַק אֲנִי יוֹדֵעַ עַל אוֹדוֹתָיו. מַהוּ הַדָּבָר, מָה יִהְיֶה הַטְּוִויסְט הַחֲשָׁאִי הַמְּיֻחָד שֶׁלִּי, הָאֶקְסְטְרָה? 

עָמַדְתִּי לִמְתֹּחַ גֶּרֶב אֲפֹרָה עַל כַּף רַגְלִי הַשְּׂמָאלִית וּכְבָר רָאִיתִי אוֹתָהּ בְּעֵינֵי רוּחִי שְׂרוּעָה בְּנִנּוֹחוּת עַל הָרֶגֶל. רֶגֶל שְׂמֹאל רָטְטָה בְּצִפִּיָּה. דִּמִּיתִי כִּי הַבֹּהֶן הַקְּלוּבָה הוֹמָה כְּצִפּוֹר שִׁיר נִרְגֶּשֶׁת. אֲבָל עֲצֹר לְרֶגַע קָט, שִׁדַּלְתִּי אֶת עַצְמִי בְּנֹעַם - תֵּן אֶת הַגֶּרֶב הַזֹּאת לְרֶגֶל יָמִין. 

לִכְאוֹרָה מָה הַבְּעָיָה, הֲלֹא אֵין הֶבְדֵּל בֵּין הַגַּרְבַּיִם; יָמִין, שְׂמֹאל, הָיִינוּ הַךְ. אֲבָל הַמַּחֲשָׁבָה שַׁמְרָנִית וְעַקְשָׁנִית. קָשֶׁה לָהּ לִסְטוֹת מִקְּדִימוּיוֹת שֶׁקָּבְעָה לְעַצְמָהּ. קָשֶׁה לְתַכְנֵת מֵחָדָשׁ הֶרְגֵּלִים יְשָׁנִים.

אָכֵן הַסְּוִויצְ' בְּיָזְמַת הַשִּׁנּוּי הָאִישִׁית שֶׁלִּי, הַקְּטַנָּה וְהַכֹּל-כָּךְ-שׁוּלִית, הָיָה לֹא קַל. 

אֲבָל הִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו לִפְנֵיכֶם. שִׂימוּ לֵב, בְּבַקָּשָׁה. רוֹאִים שֶׁזֹּאת נַעַל שְׂמֹאל עַל רֶגֶל יָמִין וְיָמִין עַל שְׂמֹאל? 

זֹאת, זֹאת הַסְּטִיָּה שֶׁל עֶרֶב הַשַּׁבָּת הַזֶּה. 

העולם שייך לציירים, מאת דניאל קרן, מתוך המיזם "רגע לסיפור"

מ"ק הִיא צַיֶּרֶת מְחוֹנֶנֶת וַחֲבֵרָה בְּאִגּוּד הָאָמָּנִים בִּירוּשָׁלַיִם. יֻבְהַר מִיָּד, כִּי מ"ק שֶׁלָּנוּ אֵינֶנָּה מַרְגָרֶט קִין. בּוֹא - אֲנִי אוֹמֵר לְבעלה הַנּוֹכֵל ווֹלְטֶר קִין  - אַתָּה מֻזְמָן לִקְרֹא אֲבָל אֵלֶּה לֹא הַדַּפִּים שֶׁלְּךָ. אַל תִּתְיַמֵּר; וּלְמ"ק שֶׁלָּנוּ יֵשׁ שְׁמִיעָה מְצֻיֶּנֶת, אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת בָּטוּחַ.

בִּשְׁנוֹת הַ-90 שֶׁל הַמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת יְצִירוֹת מ"ק פֵּאֲרוּ כְּתָלִים בְּתַעֲרוּכוֹת וּבְבָתֵּי עֲשִׁירִים. שַׂעֲרָהּ הַכָּסוּף, הָאֲצִילִי, הָאָסוּף בִּפְקַעַת אֶל תּוֹךְ רֶשֶׁת רְקוּמָה מִתּוֹצֶרֶת עַצְמִית, נִצְפָּה בְּאֵרוּעֵי תַּרְבּוּת, שֶׁנֶּחְנְכוּ בְּנוֹכְחוּת שׁוֹעֵי אָרֶץ. אַךְ בְּעֵת שֶׁנִּצְּבָה מוּל כַּן הַצִּיּוּר שֻׁלַּח שַׂעֲרָהּ לַחָפְשִׁי וְגָלַשׁ עַל עָרְפָּהּ כִּמְעַט לִמְלוֹא הַגֵּו. 

בְּשָׁעָה שֶׁמָּשְׁחָה אֶת הַבַּד הַלָּבָן בְּגֶ'סוֹ חִיּוּךְ סַפְקָנִי עָמַד בִּשְׂפָתֶיהָ וּמַבָּט קוֹרֵא תִּגָּר נִשְׁלַח אֵלָיו מִבַּעַד לְמִשְׁקָפֶיהָ עָבֵי הָעֲדָשׁוֹת - מָשָׁל אָמְרָה לַקַּנְבָס הָרֵיק: בּוֹא, חַבּוּבּ, תַּפְתִּיעַ אוֹתִי, תַּרְאֶה לִי מָה אֲנִי יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת. כְּמוֹתָהּ, צִיּוּרֶיהָ הָיוּ עַזֵּי מַבָּע וּכְאִלּוּ פָּרְצוּ מִתּוֹךְ הַיְּרִיעוֹת, שֶׁלֹּא הָיוּ גְּדוֹלוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל. גַּם הִיא הָיְתָה קְטַנַּת מִדּוֹת. גּוֹנֵי נוֹפִים וַאֲנָשִׁים נוֹלְדוּ בַּפָּלֵטָה וְנִרְמְזוּ בִּמְשִׁיכוֹת קְצָרוֹת בְּצִבְעֵי יְסוֹד, כִּמְעַט בְּלִי צִבְעֵי בֵּינַיִם.

הַזְּמַן הַחוֹלֵף בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵינוֹ מֵאִיר פָּנִים. אַךְ מְעַטִּים יִתְנַדְּבוּ לְהָעִיד שֶׁהַזְּמַן הֵיטִיב אִתָּם. גַּם לְמ"ק הוּא עוֹלֵל אֶת מָה שֶׁהוּא מִצְטַיֵּן בּוֹ: מַזְקִין וּמְתַעְתֵּעַ. כַּיּוֹם אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְעֻקָּמוֹת, גּוּפָהּ מְעֻוָּת כִּלְאַחַר טִפּוּל בִּצְבָתוֹת, הַתְּנוּעָה קָשָׁה לָהּ וְכַמּוּבָן אֵין הִיא יְכוֹלָה לְהַחֲזִיק בְּשַׁרְבִיט הַצַּיָּרִים. 

הָיִיתִי רוֹצֶה לְסַפֵּר שֶׁיָּדֶיהָ אֵינָן נִשְׁמָעוֹת לָהּ, אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁיָּדֶיהָ הִפְסִיקוּ לְקַבֵּל פְּקֻדּוֹת מֻשְׂכָּלוֹת מִמּוֹחָהּ. 

אִם הִיא עֵרָה כָּרֶגַע, מִלְיַארְדֵּי נוֹיְרוֹנִים מֻמְטָרִים בְּלֹא תַּכְלִית בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל הַכָּבֵד הַשּׂוֹרֵר בְּקָדְקוֹדָהּ. נָכוֹן, פֹּה וָשָׁם יֵשׁ נְגִיעוֹת שֶׁל חֶסֶד, בָּהֶן יְשֻׁחְזְרוּ יָמִים טוֹבִים. מ"ק תַּזְכִּיר אֶת חֲבֵרוּתָהּ בָּאִגּוּד וְתִתְעַקֵּשׁ שֶׁרַק לָקְחָה לְעַצְמָהּ פֶּסֶק זְמַן; שֶׁהֲרֵי כֹּה רַבִּים הַנּוֹפִים הַמְּחַכִּים לָהּ וְיֵשׁ לְצַיֵּר עוֹד פָּנִים וּמַצָּבִים לְמַכְבִּיר. לְצַיֵּר. לְצַיֵּר.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. הִיא רָבָה עִם כָּל מָה שֶׁזָּז. גַּם עִם עַצְמָהּ הִיא מִתְוַכַּחַת. עִנְיָנִים שֶׁל מָה בְּכָךְ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִיא מְיַשֶּׁבֶת אֶת הַמַּחְלוֹקוֹת הַלָּלוּ לִשְׂבִיעוּת רְצוֹנָהּ. לִפְעָמִים הַנִּרְגָּנוּת מְיַצֶּרֶת מַצָּבִים מְשַׁעְשְׁעִים. לֹא מִזְּמַן הִצִּיג אֶצְלֵנוּ בְּבֵית הַדִּיּוּר הַמּוּגָן שַׂחְקָן מֻכָּר סִפּוּר שֶׁל בִּי.גֵ'יי. מוֹרִגָּן. הִיא הִתְוַכְּחָה עִם סִיּוּמֵי הַפִּסְקָאוֹת וְנָתְנָה צִיּוּנִים לַדְּמוּיוֹת. 

הִנֵּה דֻּגְמָאוֹת:

….וּבְלֵב כָּבֵד הוּא הִנִּיחַ אֶת הַסֵּפֶר עַל הַשֻּׁלְחָן.

מ"ק: עַל מָה יֵשׁ לוֹ לֵב כָּבֵד עַל מָה, נְבֵלָה. שֶׁיִּפֹּל לוֹ הַסֵּפֶר עַל הָרֹאשׁ.

….גְּבֶרֶת מַנְשִׁין מָחֲתָה דִּמְעָה וְתָחֲבָה אֶת הַמִּמְחָטָה הַלַּחָה לְכִיס הַסִּינָר.

מ"ק: מֻפְקֶרֶת שֶׁכָּמוֹךְ, מָה חָשַׁבְתָּ שֶׁיִּקְרֶה! הַלְּוַאי שֶׁתָּמִיד תִּבְכִּי.

….לִבָּהּ שֶׁל שַׁרְלִין רָחָב. כָּל הַקְּלָפִים הִסְתַּדְּרוּ, סוֹף כָּל סוֹף.

מ"ק: כָּל הַכָּבוֹד, אַתְּ עַל הַכֵּיפָאק, מַגִּיעַ לְךָ לִהְיוֹת מַבְּסוּטָה.

עַתָּה כְּתֵפֶיהָ שֶׁל מ"ק נִמְתְּחוּ לְאָחוֹר, קוֹמָתָהּ הִזְדַּקְּפָה מְעַט וּשְׂפָתֶיהָ נִפְשְׂקוּ בְּחִיּוּךְ מְרֻצֶּה, כְּאִלּוּ גַּם לָהּ הִסְתַּדְּרוּ הַקְּלָפִים. אֶצְבְּעוֹתֶיהָ תּוֹפְפוּ בִּזְחִיחוּת עַל שִׁלְדַּת הָאָלוּמִינְיוּם שֶׁל הַהֲלִיכוֹן וּבִבְלִי דַּעַת צִפָּרְנֶיהָ חָפְרוּ בְּשׁוּלֵי הַמַּדְבֵּקָה שֶׁל יַד שָׂרָה, שֶׁהִתְרוֹפְפוּ לְאִטָּם בְּמוֹרַד הַהֲלִיכוֹן.

כַּעֲבֹר רֶגַע רָאִיתִי אוֹתָהּ מְגַיֶּסֶת כּוֹחוֹת עֲלוּמִים וּמִתְמַקֶּמֶת בְּרֹאשׁ הַהִתְגּוֹדְדוּת הַצְּפוּפָה שֶׁלְּיַד הַמַּעֲלִיּוֹת.