העולם שייך לציירים, מאת דניאל קרן, מתוך המיזם "רגע לסיפור"

מ"ק הִיא צַיֶּרֶת מְחוֹנֶנֶת וַחֲבֵרָה בְּאִגּוּד הָאָמָּנִים בִּירוּשָׁלַיִם. יֻבְהַר מִיָּד, כִּי מ"ק שֶׁלָּנוּ אֵינֶנָּה מַרְגָרֶט קִין. בּוֹא - אֲנִי אוֹמֵר לְבעלה הַנּוֹכֵל ווֹלְטֶר קִין  - אַתָּה מֻזְמָן לִקְרֹא אֲבָל אֵלֶּה לֹא הַדַּפִּים שֶׁלְּךָ. אַל תִּתְיַמֵּר; וּלְמ"ק שֶׁלָּנוּ יֵשׁ שְׁמִיעָה מְצֻיֶּנֶת, אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת בָּטוּחַ.

בִּשְׁנוֹת הַ-90 שֶׁל הַמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת יְצִירוֹת מ"ק פֵּאֲרוּ כְּתָלִים בְּתַעֲרוּכוֹת וּבְבָתֵּי עֲשִׁירִים. שַׂעֲרָהּ הַכָּסוּף, הָאֲצִילִי, הָאָסוּף בִּפְקַעַת אֶל תּוֹךְ רֶשֶׁת רְקוּמָה מִתּוֹצֶרֶת עַצְמִית, נִצְפָּה בְּאֵרוּעֵי תַּרְבּוּת, שֶׁנֶּחְנְכוּ בְּנוֹכְחוּת שׁוֹעֵי אָרֶץ. אַךְ בְּעֵת שֶׁנִּצְּבָה מוּל כַּן הַצִּיּוּר שֻׁלַּח שַׂעֲרָהּ לַחָפְשִׁי וְגָלַשׁ עַל עָרְפָּהּ כִּמְעַט לִמְלוֹא הַגֵּו. 

בְּשָׁעָה שֶׁמָּשְׁחָה אֶת הַבַּד הַלָּבָן בְּגֶ'סוֹ חִיּוּךְ סַפְקָנִי עָמַד בִּשְׂפָתֶיהָ וּמַבָּט קוֹרֵא תִּגָּר נִשְׁלַח אֵלָיו מִבַּעַד לְמִשְׁקָפֶיהָ עָבֵי הָעֲדָשׁוֹת - מָשָׁל אָמְרָה לַקַּנְבָס הָרֵיק: בּוֹא, חַבּוּבּ, תַּפְתִּיעַ אוֹתִי, תַּרְאֶה לִי מָה אֲנִי יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת. כְּמוֹתָהּ, צִיּוּרֶיהָ הָיוּ עַזֵּי מַבָּע וּכְאִלּוּ פָּרְצוּ מִתּוֹךְ הַיְּרִיעוֹת, שֶׁלֹּא הָיוּ גְּדוֹלוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל. גַּם הִיא הָיְתָה קְטַנַּת מִדּוֹת. גּוֹנֵי נוֹפִים וַאֲנָשִׁים נוֹלְדוּ בַּפָּלֵטָה וְנִרְמְזוּ בִּמְשִׁיכוֹת קְצָרוֹת בְּצִבְעֵי יְסוֹד, כִּמְעַט בְּלִי צִבְעֵי בֵּינַיִם.

הַזְּמַן הַחוֹלֵף בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵינוֹ מֵאִיר פָּנִים. אַךְ מְעַטִּים יִתְנַדְּבוּ לְהָעִיד שֶׁהַזְּמַן הֵיטִיב אִתָּם. גַּם לְמ"ק הוּא עוֹלֵל אֶת מָה שֶׁהוּא מִצְטַיֵּן בּוֹ: מַזְקִין וּמְתַעְתֵּעַ. כַּיּוֹם אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְעֻקָּמוֹת, גּוּפָהּ מְעֻוָּת כִּלְאַחַר טִפּוּל בִּצְבָתוֹת, הַתְּנוּעָה קָשָׁה לָהּ וְכַמּוּבָן אֵין הִיא יְכוֹלָה לְהַחֲזִיק בְּשַׁרְבִיט הַצַּיָּרִים. 

הָיִיתִי רוֹצֶה לְסַפֵּר שֶׁיָּדֶיהָ אֵינָן נִשְׁמָעוֹת לָהּ, אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁיָּדֶיהָ הִפְסִיקוּ לְקַבֵּל פְּקֻדּוֹת מֻשְׂכָּלוֹת מִמּוֹחָהּ. 

אִם הִיא עֵרָה כָּרֶגַע, מִלְיַארְדֵּי נוֹיְרוֹנִים מֻמְטָרִים בְּלֹא תַּכְלִית בְּתוֹךְ הָעֲרָפֶל הַכָּבֵד הַשּׂוֹרֵר בְּקָדְקוֹדָהּ. נָכוֹן, פֹּה וָשָׁם יֵשׁ נְגִיעוֹת שֶׁל חֶסֶד, בָּהֶן יְשֻׁחְזְרוּ יָמִים טוֹבִים. מ"ק תַּזְכִּיר אֶת חֲבֵרוּתָהּ בָּאִגּוּד וְתִתְעַקֵּשׁ שֶׁרַק לָקְחָה לְעַצְמָהּ פֶּסֶק זְמַן; שֶׁהֲרֵי כֹּה רַבִּים הַנּוֹפִים הַמְּחַכִּים לָהּ וְיֵשׁ לְצַיֵּר עוֹד פָּנִים וּמַצָּבִים לְמַכְבִּיר. לְצַיֵּר. לְצַיֵּר.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. הִיא רָבָה עִם כָּל מָה שֶׁזָּז. גַּם עִם עַצְמָהּ הִיא מִתְוַכַּחַת. עִנְיָנִים שֶׁל מָה בְּכָךְ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִיא מְיַשֶּׁבֶת אֶת הַמַּחְלוֹקוֹת הַלָּלוּ לִשְׂבִיעוּת רְצוֹנָהּ. לִפְעָמִים הַנִּרְגָּנוּת מְיַצֶּרֶת מַצָּבִים מְשַׁעְשְׁעִים. לֹא מִזְּמַן הִצִּיג אֶצְלֵנוּ בְּבֵית הַדִּיּוּר הַמּוּגָן שַׂחְקָן מֻכָּר סִפּוּר שֶׁל בִּי.גֵ'יי. מוֹרִגָּן. הִיא הִתְוַכְּחָה עִם סִיּוּמֵי הַפִּסְקָאוֹת וְנָתְנָה צִיּוּנִים לַדְּמוּיוֹת. 

הִנֵּה דֻּגְמָאוֹת:

….וּבְלֵב כָּבֵד הוּא הִנִּיחַ אֶת הַסֵּפֶר עַל הַשֻּׁלְחָן.

מ"ק: עַל מָה יֵשׁ לוֹ לֵב כָּבֵד עַל מָה, נְבֵלָה. שֶׁיִּפֹּל לוֹ הַסֵּפֶר עַל הָרֹאשׁ.

….גְּבֶרֶת מַנְשִׁין מָחֲתָה דִּמְעָה וְתָחֲבָה אֶת הַמִּמְחָטָה הַלַּחָה לְכִיס הַסִּינָר.

מ"ק: מֻפְקֶרֶת שֶׁכָּמוֹךְ, מָה חָשַׁבְתָּ שֶׁיִּקְרֶה! הַלְּוַאי שֶׁתָּמִיד תִּבְכִּי.

….לִבָּהּ שֶׁל שַׁרְלִין רָחָב. כָּל הַקְּלָפִים הִסְתַּדְּרוּ, סוֹף כָּל סוֹף.

מ"ק: כָּל הַכָּבוֹד, אַתְּ עַל הַכֵּיפָאק, מַגִּיעַ לְךָ לִהְיוֹת מַבְּסוּטָה.

עַתָּה כְּתֵפֶיהָ שֶׁל מ"ק נִמְתְּחוּ לְאָחוֹר, קוֹמָתָהּ הִזְדַּקְּפָה מְעַט וּשְׂפָתֶיהָ נִפְשְׂקוּ בְּחִיּוּךְ מְרֻצֶּה, כְּאִלּוּ גַּם לָהּ הִסְתַּדְּרוּ הַקְּלָפִים. אֶצְבְּעוֹתֶיהָ תּוֹפְפוּ בִּזְחִיחוּת עַל שִׁלְדַּת הָאָלוּמִינְיוּם שֶׁל הַהֲלִיכוֹן וּבִבְלִי דַּעַת צִפָּרְנֶיהָ חָפְרוּ בְּשׁוּלֵי הַמַּדְבֵּקָה שֶׁל יַד שָׂרָה, שֶׁהִתְרוֹפְפוּ לְאִטָּם בְּמוֹרַד הַהֲלִיכוֹן.

כַּעֲבֹר רֶגַע רָאִיתִי אוֹתָהּ מְגַיֶּסֶת כּוֹחוֹת עֲלוּמִים וּמִתְמַקֶּמֶת בְּרֹאשׁ הַהִתְגּוֹדְדוּת הַצְּפוּפָה שֶׁלְּיַד הַמַּעֲלִיּוֹת.