20/06/2023

רובשביץ והרנטגן, מאת דניאל קרן, מתוך המיזם "רגע לסיפור "



רוּבָּשֶׁבִיץ וְהָרֶנְטְגֶּן, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, 20.6.2023
[537 מִלִּים, כְּ-½5 דַּקּוֹת קְרִיאָה]

מֹשֶׁה, זְהִירוּת, בְּבַקָּשָׁה - אָמְרָה לִי הַגְּבֶרֶת גּוֹלְדְּמָן - שֶׁלֹּא תִּסְתַּחְרֵר כְּשֶׁאַתָּה יוֹרֵד. עָמַד בְּדִבּוּרָהּ צְלִיל נָעִים שֶׁל מִבְטָא זָר. 

זֶה קוֹרֶה כָּאן, הִמְשִׁיכָה הַטֶּכְנָאִית. אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים מְקַבְּלִים סְחַרְחֹרֶת כְּשֶׁהֵם יוֹרְדִים מַהֵר מֵהַמִּטָּה. מַהֵר? הִצְטַחַקְתִּי בְּלִבִּי - אֲנִי? זאת בְּדִיחָה?

הִקְשַׁבְתִּי לִדְבָרֶיהָ בִּשְׁכִיבָה נִנּוֹחָה מִתַּחַת לִזְרוֹעַ הָרֶנְטְגֶּן, שֶׁכְּבָר סִיְּמָה אֶת מַסְּעוֹתֶיהָ מֵעַל גּוּפִי. אוּלַי הָיָה בַּמַּנָּח הֶעָצֵל שֶׁלִּי אֵיזֶה דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְפָרְשׁוֹ כְּקֹשִׁי וּגְבֶרֶת גּוֹלְדְּמָן הִמְשִׁיכָה לְחַזֵּק אֶת רוּחִי. טוֹב שֶׁאֵינְךָ מְמַהֵר. מִשְּׁכִיבָה כָּזֹאת כְּדַאי לָקוּם לְאַט-לְאַט, דֶּרֶךְ הַצַּד. הַרְאֵה לִי בְּבַקָּשָׁה אֵיךְ אַתָּה עוֹשֶׂה זֹאת… יָפֶה, כָּל הַכָּבוֹד.

הַמִּטָּה שֶׁמִּתַּחַת לָרֶנְטְגֶּן הָיְתָה צְמוּדָה לַקִּיר. סָדִין שֶׁל נְיָר קְרֶפּ, שֶׁנִּמְשַׁךְ מִגָּלִיל גָּדוֹל בַּצָּד, הָיָה מָתוּחַ עָלֶיהָ. נֶעֱזַרְתִּי בַּמַּרְפֵּק כְּדֵי לָקוּם.

אַזְהָרַת הַבְּטִיחוּת שֶׁל הַטֶּכְנָאִית עוֹד הִדְהֲדָה בְּרֹאשִׁי כְּשֶׁיָּצַרְתִּי קֶשֶׁר עַיִן עִם הַדַּרְגָּשׁ שֶׁלְּצַד הַמִּטָּה. אָמַרְתִּי לוֹ בְּלִבִּי "הִנֵּה אֲנִי בָּא אֵלֶיךָ, דַּרְגָּשִׁי הַטּוֹב. אַל תָּזוּז לְשׁוּם מָקוֹם". 

 בְּרֶגַע זֶה הֵחֵלָּה לִנְבֹּט בְּקִרְבִּי דְּרִיכוּת. עַל מָה וְלָמָּה - הֲלֹא אֲנִי עוֹלֶה בְּמַדְרֵגוֹת וְיוֹרֵד בְּכָל יוֹם - אָז למָה לַחֲשֹׁשׁ מֵהַדַּרְגָּשׁ?

אֲבָל הַזֶּרַע נִטְמַן. מִי שֶׁמַּכִּיר מִקָּרוֹב אֶת תַּעֲלוּמַת בּוֹאָהּ וְלֶכְתָּהּ שֶׁל הַחֲרָדָה וּבְעִקָּר כַּמָּה זְמַן הִיא תֹּאכַל לָנוּ אֶת הַלֵּב, מִי שֶׁמַּכִּיר, יוֹדֵעַ לְהַסְבִּיר אוֹתָהּ רַק בְּדִיעֲבַד, אִם בִּכְלָל.

וּבְכֵן, מִקַּמְתִּי בִּזְהִירוּת אֶת כַּף רַגְלִי עַל מִשְׁטַח הַגּוּמִי הַמְּחֹרָץ שֶׁעַל הַדַּרְגָּשׁ. 

פְּנֵי גְּבֶרֶת גּוֹלְדְּמָן נָהֲרוּ מוּלִי. 

לְפֶתַע, מִשּׁוּם מָקוֹם, הִרְגַּשְׁתִּי כִּי אֲנִי מִטַּלְטֵל כְּמוֹ גִּבְעוֹל בָּרוּחַ וּמִתְכַּסֶּה זֵעָה. אֱלוֹהִים אַדִּירִים, אִבַּדְתִּי אֶת זֶה, עוֹד רֶגַע אֲנִי שָׂרוּעַ עַל הָרִצְפָּה הַצּוֹנֶנֶת. תְּמוּנוֹת מְשֻׁנּוֹת מַמְשִׁיכוֹת לְהִמָּלֵט מִבֵּין כָּתְלֵי רֹאשִׁי: הִנֵּה מִצְחִי נֶחְבָּט בְּפִּנַּת השֻׁלְחַן הַמִּשְׂרָדִי; הִנֵּה מַעְיָן אֵיתָן שֶׁל נוֹזֵל אָדֹם מְפַכֶּה מֵהַחֹר שֶׁנִּבַּע שָׁם; הִנֵּה עֵינַי נֶעֱצָמוֹת, כַּנִּרְאֶה לְתָמִיד. אַפּוֹקָלִיפְּסָה.

אֲבָל כְּשֶׁעֵינַי נִפְקָחוֹת כַּעֲבֹר כַּמָּה שְׁנִיּוֹת אֲנִי רוֹאֶה אֶת חִיּוּכָהּ הַיָּעִיל שֶׁל טֶכְנָאִית הָרֶנְטְגֶּן, מַסְתִּיר צֵל שֶׁל דְּאָגָה. מֹשֶׁה, מֹשֶׁה, אַתָּה בְּסֵדֶר, הָלוֹ, מִיסְיֶה יִצְחָקוֹב? 

כֵּן, הַכֹּל בְּסֵדֶר, אֲנִי מַרְגִּיעַ וּמְמַהֵר לְהַסְבִּיר לָהּ: זֶה רוּבָּשֶׁבִיץ, "תִּסְמֹנֶת רוּבָּשֶׁבִיץ". חֲרָדָה

שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל רוּבָּשֶׁבִיץ - הוּא הֲרֵי לֹא אָשֵׁם בַּקְּשָׁיִים שֶׁלִּי - הַתּוֹפָעָה שֶׁאֲנִי הַיָּחִיד בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ שקוֹרֵא לָהּ עַל שְׁמוֹ נִסְתֶּרֶת בְּדֶרֶךְ כְּלָל עָמֹק בּתוךְ הָאֹפֶל שֶׁל מוֹחִי; עָמֹק הִיא נֶחְבֵּאת, אַךְ מוּכָנָה לְזִנּוּק, מַמְתִּינָה לִנְעֹץ בִּי אֶת צִפָּרְנֶיהָ, מַמְתִּינָה חֲבוּיָה, עַד - עַד שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ מְצֻיָּן בְּאֹפֶן לֹא רָגִיל, כְּשֶׁאֲנִי חָשׁ שֶׁעָשִׂיתִי מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד בְּמִינוֹ, אוֹ כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מַחֲמִיא לִי בְּפֻמְבִּי עַל אֵיזֶה הֶשֵּׂג חָרִיג. אָז מַבְזִיקָה בִּי זְחִיחוּת דַּעַת קְצַרְצָרָה וּבְעִקְבוֹתֶיהָ - רוּבָּשֶׁבִיץ.

הַטֶּכְנָאִית נֶאֱנַחַת: וִוי, וִוי, אֲנִי מְבִינָה. 

זֶה לֹא יִהְיֶה שָׁלֵם בְּלִי הָרֶקַע. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, בְּאַחַת הַבְּחִינוֹת הַקּוֹבְעוֹת פָּסַע רוּבָּשֶׁבִיץ לְאֹרֶךְ טוּר הַשֻּׁלְחָנוֹת בַּכִּתָּה וְהִשְׁקִיף מִלְּמַעְלָה אֶל דַף הַבְּחִינָה שֶׁלִּי. מִמְּרוֹם סַמְכוּתוֹ הוּא לָחַשׁ  אֶל בְּלוֹרִיתִי: מִבְחָן יָפֶה, יִצְחָקוֹב - כָּל הַכָּבוֹד, אֵין לְךָ שׁוּם טָעוּת. 

מְנַהֵל בֵּית הַסֵּפֶר אוֹמֵר לִי דָּבָר כָּזֶה… אֲנִי זוֹכֵר כֵּיצַד - בְּתוֹךְ שְׁנִיָּה - נְשִׁימָתִי הִסְתַּלְסְלָה בְּעֹנֶג לְשִׁבְעַת הָרְקִיעִים. לְשָׁעָה קַלָּה נִצַּבְתִּי עִם הִילָרִי וְטֶנְסִינְג בְּפִסְגַּת הַאֶוֶורֶסְט; מִי לֹא רוֹצֶה לִשְׁאֹף אֲוִיר פְּסָגוֹת. מֵאוֹתוֹ הרֶגַע שֶׁל תְּהִלָּה אֲסוּרָה, מְתוּקָה מֵאֵין כְּמוֹתָהּ, שָׁקַדְתִּי דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת עַל כָּל תְּשׁוּבָה, בָּדַקְתִּי - וּבָדַקְתִּי שׁוּב וָשׁוּב - רַק שֶׁלֹּא לִטְעוֹת, רַק שֶׁלֹּא לִטְעוֹת! הָיִיתִי הַיֶּלֶד הַיָּחִיד בַּכִּתָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שׁוּם טָעוּת אֲבָל גַּם הַיֶּלֶד הַיָּחִיד שֶׁלֹּא סִיֵּם אֶת הַמִּבְחָן, וְהָאֶחָד שנִכְשַׁל. זֶה קוֹרֶה לִי מֵאָז כשֶׁאֲנִי מִתְעַלֶּה עַל עַצְמִי. רוּחַ רוּבָּשֶׁבִיץ נוֹשֶׁבֶת בִּי, אוֹמֶרֶת לִי - תּוֹרִיד, תּוֹרִיד צִפִּיּוֹת, יִצְחָקוֹב, לֹא יַעֲזֹר לְךָ, חַבִּיבִּי, אַתָּה עֲדַיִן שַׁיָּךְ לִי ותָּמִיד תִּהְיֶה שַׁיָּךְ לִי. 

זֶה מְסֻבָּךְ; לֵךְ תָּבִין אֶת הַנֶּפֶשׁ.

תּוֹדָה לְךָ, מַר יִצְחָקוֹב, אָמְרָה הַגְּבֶרֶת גּוֹלְדְּמָן.