25/05/2023

איש על אופניים, מאת דניאל קרן, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

אִישׁ עַל אוֹפַנַּיִם, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, 25.5.2023


[400 מִלִּים, כְּ-4 דַּקּוֹת קְרִיאָה]


לְיַד הַמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי הַיָּשָׁן חָלַפְתִּי עַל פְּנֵי אִישׁ מְבֻגָּר, שֶׁיָּשַׁב עַל אוֹפַנֵּי נֹעַר נְמוּכִים בְּצֶבַע אָדֹם בּוֹהֵק עִם כִּתּוּב עַלִּיז; אַךְ פְּרָט לָאוֹתִיּוֹת הַמִּסְתַּסְּלוֹת וְיוֹרְדוֹת עַל שִׁלְדַּת הָאוֹפַנַּיִם לֹא רָאִיתִי שָׁם שׁוּם דָּבָר עַלִּיז. הָאִישׁ נִשְׁעַן קָדִימָה וְלָפַת אֶת הַכִּידוֹן. שִׁכְמוֹתָיו וְרֹאשׁוֹ שָׁקְעוּ בְּעִקְבוֹת יָדָיו. אֲנִי מְצַיֵּן שֶׁהוּא יָשַׁב עַל הָאוֹפַנַּיִם וְלֹא רָכַב. לְמַעֲשֶׂה נִדְמֶה לִי שֶׁכְּלָל לֹא הָיוּ דְּוָשׁוֹת בָּאוֹפַנַּיִם וְהוּא הֵנִיעַ אֶת עַצְמוֹ קָדִימָה בִּדְחִיפָה עֲצֵלָה שֶׁל כַּפּוֹת רַגְלָיו; קֹמֶץ סֶנְטִימֶטְרִים בְּכָל פַּעַם, וְאָז מְנוּחָה. בְּיַחַס לְאוֹפַנָּיו הָאִישׁ הָיָה אָרֹךְ, אָרֹךְ עַד כִּי רַגְלָיו נִשְׂרְכוּ לְאַט עַל מַרְצְפוֹת הַמִּדְרָכָה אַחֲרֵי כָּל דְּחִיפָה. 


הוּא גַּם הָיָה צָמוּק. זֶה לֹא הָיָה רָזוֹן רָגִיל. הֲרֵי רָזוֹן רָגִיל לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְשׁוּרוֹת אֵלֶּה. כְּתֵפָיו נִתְלוּ מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ רַק הוֹדוֹת לְכוֹחַ הַכְּבִידָה וּשְׁאַר הַגּוּף נִרְאֶה כְּנֶאֱחָז בַּכְּתֵפַיִם. מִפָּנָיו הִזְדַּקְּרוּ, כְּמוֹ צוּקִים אֲפוּפֵי הוֹד קְדוּמִים, אַף צַר וְעַצְמוֹת לְחַיִּים חַדּוֹת וּמִתַּחְתָּם נִמְתָּח שָׂפָם דַּק וּמְהֻדָּק, שֶׁמִּדַּת טִפּוּחוֹ סָתְרָה אֶת הֶחָזוּת הַכְּלָלִית שֶׁל הָאִישׁ. עַל הַכְּתֵפַיִם שָׁהֲתָה, כְּמַשְׁלִימָה עִם שִׁגְרַת גּוֹרָל, חֻלְצַת מִשְׁבְּצוֹת וּבְהֶמְשֵׁכָהּ מִכְנְסֵי חָאקִי אֲרֻכִּים, שֶׁמַּכְפְּלוֹתֵיהֶם נִפְרְמוּ מִן הַמַּגָּע הַמְּחֻסְפָּס שֶׁל הַמִּדְרָכוֹת. לְרֹאשׁוֹ חָבַשׁ הָאִישׁ כּוֹבַע בֵּרֵט שָׁחֹר. לֹא מְעַט שֵׂעָר גָּלַשׁ וְנִמְלַט מִשּׁוּלָיו. פְּתִילֵי צִיצִיּוֹת הִתְנוֹפְפוּ מִצִּדִּי מָתְנָיו; לֹא בְּשֶׁל מְהִירוּת הִתְקַדְּמוּתוֹ הֵם נִשְּׂאוּ בָּרוּחַ אֶלָּא בִּגְלַל הָרוּחַ עַצְמָהּ. הָיָה מַבָּט אָבוּד בְּעֵינָיו, כַּאֲשֶׁר עָבַר לְאִטּוֹ עַל פְּנֵי חֲנוּיוֹת הַמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי הַיָּשָׁן, שֶׁנִּרְאֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִנּוֹחָה שֶׁל אַחַר צָהֳרַיִם בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר כִּזְנָבוֹ הַמְּרֻפָּט שֶׁל הַקַּנְיוֹן הֶחָדָשׁ, הַמָּצוּי בְּאוֹתוֹ מִתְחָם. 


מֵאֲחוֹרֵי יוֹשֵׁב הָאוֹפַנַּיִם דִּדְּתָה אִשָּׁה עֲטוּיַת גְּלִימָה אֲרֻכָּה וְשָׁבִיס, וְאַף שֶׁבְּבֵרוּר הָיָה קֶשֶׁר בֵּינָהּ לְבֵינוֹ - כִּי יָדָהּ הָיְתָה שְׁלוּחָה לְפָנִים כְּדֵי לִתְמֹךְ בּוֹ לְעֵת שֶׁתִּדָּרֵשׁ - גַּם הַמַּבָּט שֶׁלָּהּ לֹא הָיָה מְכֻוָּן לְמָקוֹם מְסֻיָּם. 


אָמַרְתִּי בְּלִבִּי כִּי הָאוֹפַנַּיִם מְשַׁמְּשִׁים לָאִישׁ תַּחֲלִיף לְכִסֵּא גַּלְגַּלִּים וְנִמְלֵאתִי צַעַר וּתְחוּשָׁה שֶׁל הִשְׁתַּתְּפוּת בְּסִבְלוֹתָיו.


אֲבָל יִתָּכֵן שֶׁהָאִישׁ שֶׁאֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם עָלָיו לֹא הָיָה מֻגְבָּל בִּתְנוּעוֹתָיו וְשֶׁהָאוֹפַנַּיִם לֹא שִׁמְּשׁוּ לוֹ כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים, וּבְעֶצֶם אֲנִי הוּא הָאִישׁ שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד. כִּי בְּהֶחְלֵט אֶפְשָׁר שֶׁהָאוֹפַנַּיִם הָיוּ רַק אוֹפַנַּיִם, וְהֵם הָיוּ לָאִישׁ מָקוֹר לַהֲנָאָה, כְּשֵׁם שֶׁשִּׁמְּשׁוּ לְשֵׁם נַיָּדוֹת. הֲלֹא אֵיזוֹ מִגְבָּלָה כּוֹבֶלֶת אֶת גּוּפוֹ כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה בְּבֵרוּר כִּי כָּל גַּפָּיו מְשָׁרְתִים אוֹתוֹ: יָדָיו אוֹחֲזוֹת בַּכִּידוֹן וְרַגְלָיו בּוֹטְשׁוֹת בַּמִּדְרָכָה? 


אֹרֶךְ הַסִּפּוּר הַזֶּה עַד כֹּה בְּעֵרֶךְ שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת. בְּמַהֲלַךְ כִּבְרַת הַזְּמַן הַזֹּאת הִשְׁקַפְתִּי עַל אִישׁ הָאוֹפַנַּיִם. חֵרֶף הָאִטִּיּוּת, הַהִתְקַדְּמוּת שֶׁלּוֹ נִכֶּרֶת לָעַיִן וּבַת זוּגוֹ הַחִגֶּרֶת עֲדַיִן מַחְרָה-מַחְזִיקָה אַחֲרָיו בְּמַבָּט תּוֹעֶה וּבְיָד מוּשֶׁטֶת לְפָנִים, לְאֹרֶךְ טוּר הַחֲנוּיוֹת בַּמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי הַיָּשָׁן. 


אָז אוּלַי לֹא הָיָה כִּוּוּן מְדֻיָּק בְּמַבָּטָהּ אֲבָל בְּכָל זֹאת הָיָה אֵיזֶה חוּט נִסְתָּר, שֶׁחִבֵּר בֵּינָהּ לְבֵין הָאִישׁ עַל הָאוֹפַנַּיִם. יֵשׁ הַקּוֹרְאִים לַחוּט הַזֶּה - אַהֲבָה.