הִזְדַּמַּנְתִּי שׁוּב (לֹא-לֹא: הִזְדַּמַּנְתִּי אֵינוֹ הַבִּטּוּי הַנָּכוֹן, לְאוֹר הָעֻבְדָּה שֶׁהַהִזְדַּמְּנוּת תֻּכְנְנָה מֵרֹאשׁ לִפְרָטֶיהָ) לַקַּנְיוֹן הָעֲנָקִי בְּאוֹלְבָּנִי.
הָיָה עָלַי לְהַעֲבִיר שְׁעָתַיִם בְּחֶבְרַת אָדָם, שֶׁיּוֹדֵעַ מְלָאכוֹת רַבּוֹת - וְהַדִּבּוּר חָבִיב עָלָיו מִכֻּלָּן. הוּא יָשַׁב עִמִּי בְּפִנַּת סְטַארְבַּקְס בַּקַּנְיוֹן - בְּעֵת שֶׁהִמְתַּנּוּ לְשַׂקִּיּוֹת שֶׁל קְנִיּוֹת מְלֻוּוֹת בְּנָשֵׁינוּ: זֶהוּ גֶּבֶר, שֶׁלּוֹ שָׂפָם וּזְקַנְקַן מְהֻקְצָעִים ועוֹטֶה מַסֵּכָה נֶגֶד מִינֵי חֶלְקִיקִים זְעִירִים. רָאִיתִי כִּי הַמַּסֵּכָה נָעָה בְּלִי הֶרֶף; הֵבַנְתִּי שֶׁהוּא מַסְבִּיר לִי מַשֶּׁהוּ אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ בִּגְלַל הָרַעַשׁ הַשָּׂמֵחַ בָּרֶקַע. הָאִישׁ הִגְבִּיר אֶת קוֹלוֹ וְסִפֵּר עַל בִּצּוּעָיו בְּשׁוּק הַהוֹן הָאָמֵרִיקָנִי. גַּם בְּעִבְרִית וּבְלִי מַסֵּכָה הָיִיתִי מִתְקַשֶּׁה לַעֲקֹב, וְהוּא דִּבֵּר בְּאַנְגְּלִית מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגּוֹד, שֶׁחָצַץ בֵּין פִּיו וְאַפּוֹ לְבֵינִי. מִצַּד שֵׁנִי, קְשָׁיֵי הַתִּקְשֹׁרֶת הָאֵלֶּה הֲדָדִיִּים וְלָכֵן הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁבְּעוֹד מַעְיָנָיו בַּמְּנָיוֹת וּבְאִגְּרוֹת הַחוֹב אֲנִי כּוֹתֵב עָלָיו, (לְנֹכַח עֵינָיו הַנְּעוּצוֹת בִּי בַּחֲשִׁיבוּת), הִתְרַשְּׁמוּת קְצַרְצָרָה בְּעִבְרִית, בְּלִי חֲשָׁשׁ לִתְגוּבָה נְבוֹכָה. אִם כֵּן, אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלַּמַּסֵּכָה נֶגֶד וִירוּס הַקּוֹרוֹנָה יֵשׁ תּוֹעֲלוֹת נוֹסָפוֹת, שֶׁאַחַת מֵהֶן הִיא הֱיוֹתָהּ חַיִץ שִׁמּוּשִׁי בֵּין אֲנָשִׁים, שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם שָׂפָה מְשֻׁתֶּפֶת אַךְ הֵם מִתְאַמְּצִים לְמַעַן יֵרָאֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ.
