07/07/2022

הרצל, 1957, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

הַמּוֹרֶה הֶרְצְל הָיָה יָבֵשׁ כְּמוֹ צְנוֹן; צָחִיחַ כְּמוֹ אַדְמַת הַנֶּגֶב בְּשִׂיא הַקַּיִץ. צְנוֹן, נוּ.

רָצִיתִי לְבַדֵּר אֶת הַחֶבְרֶ'ה, אָז בַּהַפְסָקָה הִנָּחֲתִי עֶפְרוֹנוֹת מֵאֲחוֹרֵי הָאָזְנַיִם, אֲבָל שָׁכַחְתִּי לְהַחֲזִיר אוֹתָם לַקַּלְמָר כְּשֶׁהַשִּׁעוּר הִתְחִיל. הֶרְצְל תָּלַשׁ אֶת הָעֶפְרוֹנוֹת מֵאָזְנַי וְסִפֵּר לַיְּלָדִים בַּאֲדִישׁוּת אֵיזוֹ חָכְמָה עַל עִפָּרוֹן לֹא-מְחֻדָּד. חֲבֵרַי צִחְקְקוּ בַּהֲנָאָה. 

בִּגְלַל עִפָּרוֹן - אַתֶּם מְבִינִים? - הוּא הִשְׁפִּיל אוֹתִי בִּפְנֵי כָּל הַיְּלָדִים. אָז הֵרַמְתִּי אֶת הַכְּפָפָה. 

כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי הֲכִי נָמוּךְ בַּכִּתָּה יָשַׁבְתִּי תָּמִיד בַּשֻּׁלְחָן הָרִאשׁוֹן בַּטּוּר הָאֶמְצָעִי. הֶרְצְל נָהַג לְהִתְהַלֵּךְ בְּמִכְנְסֵי בֵּז' אֲרֻכִּים וּבְסַנְדָּלִים תָּנָכִיִּים עִם גַּרְבֵּי צֶמֶר אֲפֹרִים. כְּבָר מִזְּמַן שַׂמְתִּי לֵב, שֶׁבְּמַהֲלַךְ הַשִּׁעוּר הַמַּשְׁמִים הוּא נוֹהֵג לְהַשְׁעִין אֶת מִפְשַׂעְתּוֹ אֶל סַף שֻׁלְחָנִי. לְמָחֳרָת הֵבֵאתִי מֵהַבַּיִת עֵט נוֹבֵעַ, הֵסַרְתִּי אֶת הַמִּכְסֶה וְהִנָּחֲתִי אֶת צִפֹּרֶן הָעֵט מוּל הַמִּפְשָׂעָה שֶׁלּוֹ. הַמּוֹרֶה נִשְׁעָן כָּרָגִיל עַל הַשֻּׁלְחָן וּלְאַט לְאַט הִתְפַּשֵּׁט כֶּתֶם דְּיוֹ גָּדוֹל עַל מִכְנָסָיו. הַכִּתָּה הִשְׁתּוֹלְלָה מִצְּחוֹק. אַחֲרֵי רֶגַע הֶרְצְל נִדְרַךְ, הִסְתַּכֵּל בַּחֲשָׁד עַל הַתַּלְמִידִים מִיָּמִין, עַל הַתַּלְמִידִים מִשְּׂמֹאל, וְאָז הִבִּיט לְמַטָּה. 

בַּפַּעַם הַבָּאָה רָאִיתִי אֶת המורה הֶרְצְל כַּעֲבֹר יוֹמַיִם, בַּחֲדַר הַמְּנַהֵל. 

גַּם אִמִּי הָיְתָה שָׁם.

וּשְׁאָר דִּבְרֵי הַיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא הֵם חֲקוּקִים בִּבְשַׂר אֲחוֹרַי עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה...