שׁוּלְמָן, כשהַמִּלְחָמָה בִּוְיֶטְנָאם בְּעִצּוּמָהּ
[מֶשֶׁךְ הַקְּרִיאָה כְּ-3 דַּקּוֹת]
אֱלוֹהִים אַדִּירִים, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי. (וּמֵאָז לֹא שַׁבְתִּי לִפְנוֹת לַהֲוָיָה הַמִּתְכַּנָּה אֱלֹהִים). מָה שֶׁקּוֹרֶה מוּלִי זֹאת מַמָּשׁ הוֹצָאָה לַהוֹרֵג! בְּמוֹ עֵינֵי-רוּחִי אֲנִי רוֹאֶה שְׁנֵי גְּבַרְתָּנִים גּוֹרְרִים עַל הַמַּסְלוּל צָעִיר מְחֻסַּר הַכָּרָה וּמוֹשִׁיטִים אֶת רֹאשׁוֹ אֶל לַהֲבִי הַמַּדְחֵף שֶׁל מָטוֹס. לָמָּה הֵם עוֹשִׂים לוֹ אֶת זֶה? מִבַּעַד לְסִילוֹנֵי הַדָּם רָאִיתִי אֶת הָרֹאשׁ מִתְגַּלְגֵּל עַל הַמַּסְלוּל לְכָאן וּלְשָׁם, מִתְלַבֵּט, כְּאִלּוּ בִּיכָלְתּוֹ לִקְבֹּעַ לְאָן יַמְשִׁיךְ מִכָּאן. סְבִיב הַצַּוָּאר הָיָה כָּרוּךְ עֲדַיִן צַוָּארוֹן מְגֹהָץ שֶׁהָיָה סָפוּג בְּכִתְמֵי עֲמִילָן. חֵלֶק הָאֲרִי בַּחֻלְצָה נוֹתַר עַל גּוּף הַחַיָּל הָאֻמְלָל, שֶׁרָץ עַכְשָׁו אֲחוּז תְּזָזִית וְחִפֵּשׂ אַחַר רֹאשׁוֹ, הִתְכּוֹפֵף מִתַּחַת לִכְנַף הַפַּיְפֶּר, נוֹפֵף בְּיָדָיו, פָּרַשׂ וְכִוֵּץ אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו הַנּוֹאָשׁוֹת אֲבָל תָּפַס רַק אֲוִיר; הַגּוּף הָיָה סוּמָא כִּי עֵינָיו נוֹתְרוּ בְּרֹאשׁוֹ, שֶׁנָּח מַמָּשׁ לְרַגְלָיו.
סַמָּל!! - נָבַח סֶגֶן שׁוּלְמָן בְּגָרוֹן נִחַר וְהֶחֱזִיר אוֹתִי בִּשְׁנִיָּה מִמְּחוֹזוֹת הַתַּעְתּוּעַ לַמְּצִיאוּת. הַזְעָקָה חָרְכָה אֶת מִגְרַשׁ הַמִּסְדָּרִים בַּבָּסִיס כְּמוֹ פְצָצַת נַפָּאלְם בַּיַּעַר בִּוְיֶטְנָאם. סְגֹר תָּ'רַגְלַיִם. מָה אַתָּה עוֹמֵד כְּמוֹ זוֹנָה! מִי הָאִידְיוֹט שֶׁלִּמֵּד אוֹתְךָ לַעֲמֹד כָּכָה בְּמִשְׁמַר זִכָּרוֹן?!
זוֹנָה? אֲנִי? לִכְסַנְתִּי מַבָּט בְּמוֹרַד גּוּפִי וְרָאִיתִי כִּי רֹב הַכַּפְתּוֹרִים בַּחֻלְצָה רְכוּסִים, שׁוּלֶיהָ תְּחוּבִים לְתוֹךְ הַמִּכְנָסַיִם וּמְהֻדָּקִים בַּחֲגוֹרָה צְבָאִית רְחָבָה. אֶת הַנַּעֲלַיִם הִבְרַשְׁתִּי יָפֶה רֶגַע לִפְנֵי שֶׁיָּצָאתִי לְמִגְרַשׁ הַמִּסְדָּרִים בְּעֶזְרַת עֶרְכַּת הַצִּחְצוּחַ שֶׁקִּבַּלְתִּי לַבַּר-מִצְוָה מִדּוֹדָה גֶנְיָה, וְעַכְשָׁו הֵן בַּהֲקוּ בַּשֶּׁמֶשׁ. מָה לַעֲזָאזֵל שׁוּלְמָן רוֹצֶה מִמֶּנִּי? נָכוֹן, לֹא נֶעֶלְמוּ מֵעֵינַי הַפִּסּוּק הַמֻּפְרָז וְכַפּוֹת רַגְלַי הַנּוֹטוֹת זוֹ מִזּוֹ בְּזָוִית קֵהָה; בֶּאֱמֶת, עֲמִידָה מְרֻשֶּׁלֶת מְעַט - אֲבָל: "כְּמוֹ זוֹנָה"? שׁוּלְמָן מְהַנְדֵּס תְּעוּפָה כִּשְׁרוֹנִי וְאַלּוּף הָאָרֶץ בְּקָרָטֶה, זֶה נָכוֹן, אֲבָל לָמָּה הוּא מִתְנַשֵּׂא, עָלְתָה הַהִתְמַרְמְרוּת וְגָּאֲתָה בְּלִבִּי. לַמְרוֹת זֹאת נִכְנַעְתִּי לַהֵירַרְכִיָּה וְהִסְדַּרְתִּי אֶת עֲמִידָתִי.
הֶהָרוּג שֵׁרַת בְּגַף הַמְּטוֹסִים הַקַּלִּים בִּשְׂדֵה דֹּב. בְּעֵת שהֵכִין מָטוֹס לְהַמְרָאָה, לְצַד טֶכְנַאי בָּכִיר מִמֶּנּוּ, קָרְתָה שָׁם שְׁגָגָה נוֹרָאִית - שֶׁל זוּטָרִים, אוֹ שֶׁל יְהִירִים, אוֹ שֶׁל מְהֻרְהָרִים, מִן הַשְּׁגִיאוֹת שֶׁאֵין מֵהֶן חֲזָרָה. אֲנִי עַצְמִי הָיִיתִי בֶּן 21, וְזָר לַשְּׁכוֹל. לָכֵן, תַּחַת בְּנֵי מִשְׁפָּחָה שֶׁעוֹלָמָם חָרַב עֲלֵיהֶם רָאִיתִי בְּדִמְיוֹנִי תְּמוּנַת זְוָעוֹת וּלְהָבִים מְדַמְּמִים.
אַחַר כָּךְ, בְּמִגְרַשׁׁ הַמִּסְדָּרִים שֶׁל בֵּית הַהַלְוָיוֹת הַצְּבָאִי, עֲמִידָתִי הָיְתָה - לְכָל הַדֵּעוֹת - מֻשְׁלֶמֶת: דּוֹם מָתוּחַ לִסְפִירַת שָׁלוֹשׁ וְרוֹבֶה מוּנָף בְּזָוִית נְכוֹנָה לְמַטַּח הַכָּבוֹד.
נִדְמֶה לִי שֶׁאַחֲרֵי הַכֹּל שׁוּלְמָן הָיָה מְרֻצֶּה מִמֶּנִּי.
