דּוֹרָה - סְלִיחָה, אוֹרָה, 16.7.2022
אוֹי, אֲנִי לִפְעָמִים סַהֲרוּרִי!
הִשְׁתַּלַּבְתִּי בַּנַּחְשׁוֹל הַמִּתְכַּנֵּס אֶל דֶּלֶת הָאוּלָם בְּתֹם הַהַרְצָאָה. אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בֵּרְכוּ אוֹתִי לְשָׁלוֹם וַאֲנִי הֵנַדְתִּי בְּרֹאשִׁי וּבֵרַכְתִּי אֲחֵרִים. אֲוִירָה נִנּוֹחָה שָׁרְתָה עַל כֻּלָּם. הֶחֱמֵאתִי בְּנִימוּס לַמַּרְצֶה, שֶׁהָיָה עָסוּק בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע בִּפְרֵדָה מִן הַמַּצֶּגֶת וְאָז בִּסְגִירַת הַמַּחְשֵׁב וְהַכְנָסָתוֹ לְתִיק כְּחַלְחַל. תְּחִלָּה אָמַרְתִּי לוֹ מַשֶּׁהוּ עַל תְּרוּמַת הַהַרְצָאָה לְמַאֲזִינֶיהָ. כְּשֶׁרָאִיתִי כִּי אֵינוֹ מִתְרַשֵּׁם וַעֲדַיִן אֶצְבְּעוֹתָיו עֲסוּקוֹת בִּשְׁלִיפָה מְיֻמֶּנֶת שֶׁל כֶּבֶל מֵהַשֶּׁקַע, וְאַחַר עוֹד כֶּבֶל וְעוֹד אֶחָד אַחֲרוֹן, בְּקִפּוּלָם וְאִכְסוּנָם בְּתָאִים בַּתִּיק הַכְּחַלְחַל, הֶחֱנַפְתִּי לַמַּצֶּגֶת הַמֻּרְכֶּבֶת וְלִשְׁלִיטָתוֹ בָּהּ. גַּם זֶה לֹא הֵבִיא אוֹתוֹ לְהָרִים לְעֶבְרִי אֶת עֵינָיו. הוּא רַק הִמְהֵם תּוֹדָה, אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה, וְהִמְשִׁיךְ לְהִתְעַסֵּק בַּצִּיּוּד. הִצְטָרַפְתִּי לְזֶרֶם הַיּוֹצְאִים. עַתָּה הָיוּ שְׁתֵּי כַּנְפוֹת הַדֶּלֶת פְּעוּרוֹת וְאִפְשְׁרוּ תְּנוּעָה חֲלָקָה גַּם לְמִי שֶׁהִסְתַּיְּעוּ בַּהֲלִיכוֹנִים, אוֹ שֶׁהֻסְּעוּ בְּכִסְּאוֹת גַּלְגַּלִּים. הִצְטָרַפְתִּי אֶל דּוֹרָה, שֶׁלָּאַחֲרוֹנָה אָסַפְתִּי אֵלַי סֵפֶר מִסִּפְרִיָּתָהּ, שֶׁהִגִּיעַ אֵיכְשֶׁהוּ לְאֶחָד מִמַּדְּפֵי הַסְּפָרִים הַפְּזוּרִים בְּרַחֲבֵי הַבַּיִת. הֵסַרְתִּי אֶת מִשְׁקָפַי וְתָלִיתִי אוֹתָם עַל צַוָּארוֹן חֻלְצָתִי. חַדּוּת הָרְאִיָּה שֶׁלִּי נִפְגְּמָה מִיָּד אֲבָל לְפָחוֹת נִפְטַרְתִּי מֵהָאֵדִים, שֶׁהֶעֱכִירוּ אֶת עַדְשׁוֹת הַמִּשְׁקָפַיִם בִּגְלַל הַמַּסֵּכָה שֶׁעָטִיתִי. פָּסַעְתִּי אֵפוֹא לְצִדָּהּ שֶׁל דּוֹרָה. בִּגְלַל בְּעָיַת מִפְרָקִים הִיא הָיְתָה כְּפוּפָה עַל הַהֲלִיכוֹן וְדִבְּרָה בְּלַהַט עַל אֵיזֶה עִנְיָן שֶׁל פְּרוֹצֵדוּרָה שֶׁטָּרַד אֶת חוּשׁ הַצֶּדֶק שֶׁלָּהּ. הֶאֱזַנְתִּי לִדְבָרֶיהָ אֲבָל בְּעֶצֶם רָצִיתִי לְהַחֲלִיף אִתָּהּ חֲוָיוֹת עַל הַסֵּפֶר. לְבַסּוֹף נִמְצְאָה פִּרְצָה בְּשֶׁטֶף דְּבָרֶיהָ - נִרְאֶה שֶׁהִתְיַגְּעָה מֵהַהֲלִיכָה וְעַתָּה הִתְנַשְּׁמָה בִּכְבֵדוּת - וּפָתַחְתִּי לְדַבֵּר. בִּשְׁנִיָּה זֹאת הִבְחַנְתִּי בְּמַדְבֵּקָה אֲדֻמָּה, שֶׁאוֹתִיּוֹתֶיהָ מֻבְלָטוֹת בְּלָבָן וְהִיא צְמוּדָה לְשִׁלְדַּת הַהֲלִיכוֹן. הִנַּחְתִּי כִּי שֵׁם הַבְּעָלִים מְצֻיָּן בָּהּ, אַךְ בְּלִי הַמִּשְׁקָפַיִם לֹא יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת בָּטוּחַ בַּשֵּׁם. בְּכָל זֹאת, חֵרֶף הַטִּשְׁטוּשׁ הִתְחַוֵּר לִי פִּתְאוֹם מֵעֵבֶר לְכָל סָפֵק כִּי הַשֵּׁם אֵינֶנּוּ דּוֹרָה. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן סָכַרְתִּי אֵפוֹא אֶת פִּי. הֵשַׁבְתִּי בַּחֲשַׁאי אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם אֶל אֵפִי וְהִגְנַבְתִּי מַבָּט לַמַּדְבֵּקָה. הַשֵּׁם הָיָה אוֹרָה. אֵיזֶה מַזָּל. רָוַח לִי. אוֹרָה וַאֲנִי הֶחְלַפְנוּ עוֹד כַּמָּה מִלִּים שֶׁל מָה-בְּכָךְ וּפָרַשְׁתִּי לְעִנְיָנַי. עֵינַי תָּרוּ עַתָּה אַחַר דּוֹרָה.
הֲלֹא צִיַּנְתִּי שֶׁאֲנִי לִפְעָמִים סַהֲרוּרִי...
