דּוֹרָה או אורה - חֵלֶק ב', מאת דניאל קרן, 7.8.2022
מָה, אַתֶּם לֹא מַכִּירִים אֶת זֶה? לִי קָרָה לֹא פַּעַם, שֶׁאָדָם נִקְלַע שׁוּב וָשׁוּב אֶל מוּל עֵינַי, הוּא מַמָּשׁ הָיָה שָׁם בְּבוֹאִי וּבְלֶכְתִּי וְגַם בְּהִימָּצְאִי - אֲבָל לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ. הֲאֵין זֶה מוּזָר? הוּא שָׁם, וְאֵינֶנִּי מַבְחִין בּוֹ; לֹא כִּי מַשֶּׁהוּ בְּהוֹפָעָתוֹ אוֹֹ בְּאִישִׁיּוּתוֹ מַעֲלִים אוֹתוֹ. הוּא לֹא חֲסַר זֶהוּת, חָלִילָה. לֹא נוֹחַ לִי לְהוֹדוֹת בְּכָךְ: נִרְאֶה שֶׁהִימָּצְאוּתוֹ בְּקִרְבָתִי פָּשׁוּט לֹא הָיְתָה רֵלֵוַונְטִית לִי בָּרֶגַע הַהוּא. אַחַר כָּךְ אֲנִי נִזְכָּר: אֲנִי כֵּן זָקוּק לוֹֹ. אֶלָּא שֶׁעַכְשָׁיו נִמְחִים עִקְבוֹתָיו, כְּמוֹ הָיוּ תִּלִּים שֶׁל חוֹל עַל חוֹף הַיָּם. זֶה קָרָה לִי הַשָּׁבוּעַ, אַחֲרֵי שֶׁצָּפִיתִי בְּדוֹרָה פּוֹסַעַת בְּאַחַד הַמִּסְדְּרוֹנוֹת, רְכוּנָה עִם מַרְפֵּקֶיהָ אֶל הַהֲלִיכוֹן שֶׁלָּהּ כְּמַמְתִּיקָה עִימּוֹ סוֹד הַשָּׁמוּר רַק לָהֶם. אַחַר כָּךְ רְאִיתִיהָ בַּחֲדַר פְּעִילוּת אֶחָד וְאַחַר בְּאַחֵר. כַּעֲבוֹר שָׁעָה קַלָּה נִזְכַּרְתִּי שֶׁבְּעֶצֶם רָצִיתִי לְסַפֵּר לָהּ מַשֶּׁהוּ. לֹא מַשֶּׁהוּ סֶנְסַצְיוֹנִי. הַחִיפּוּשׂ בָּא אֶל קִצּוֹ בְּמִתְחַם הַסִּפְרִיָּיה, שֶׁכָּרָגִיל יֵשׁ בּוֹ אַלְפֵי כּוֹתָרִים וּמְעַט אֲנָשִׁים. לֹא הִתְכַּוַּונְתִּי לְהַכְרִיז בְּפָנֶיהָ עַל הַנָּחַת אֶבֶן הַפִּינָּה לַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי; לֹא, סִלְחוּ לִי, בֶּאֱמֶת לֹא מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב. רַק רָצִיתִי לְהִשְׁתַּבֵּחַ בְּפָנֶיהָ עַל שֶׁאֲנִי קוֹרֵא סֵפֶר שֶׁל קוּנְדֶרָה שֶׁגַּם הִיא קָרְאָה. וְאֵיךְ יָדַעְתִּי שֶׁגַּם הִיא קָרְאָה אוֹתוֹ? כִּי לְפִי חֲתִימַת שְׁמָהּ בַּדַּף הָרִאשׁוֹן, הַסֵּפֶר הָיָה פַּעַם שֶׁלָּהּ. אָמַרְתִּי בְּלִיבִּי שֶׁאִם דּוֹרָה תָּרְמָה לַצִּיבּוּר סֵפֶר מְשׁוּבָּח כָּזֶה, אוּלַי תִּשְׂבַּע נַחַת מֵהַיְּדִיעָה כִּי גַּם אֲנִי קוֹרֵא בּוֹ. עוֹלֶה מִבֵּין הַשּׁוּרוֹת כִּי חָשׁוּב הָיָה לִי לְשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ, (סִלְחוּ לִי - אֲנִי לֹא מַשְׁלֶה אֶת עַצְמִי כִּי אוֹרְחוֹת הַקְּרִיאָה שֶׁלִּי מְעַנְיְינוֹת מִישֶׁהוּ). בְּמִידָּה דּוֹמָה לְכָךְ, הוֹדֵיתִי בִּפְנֵי עַצְמִי, הִתְעַנְיְינוּת שֶׁלָּהּ בְּמָה שֶׁאֲנִי קוֹרֵא תְּשַׂמַּח אוֹתִי. הֲכֵיצַד, אֲנִי תּוֹהֶה בֵּינִי לְבֵינִי בְּטֶרֶם אֶפְגּוֹשׁ בָּהּ, יֵשׁ לָאִישָּׁה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת יְכוֹלֶת - לֹא עַל יְדֵי הִשְׁתַּדְּלוּת אֶלָּא בְּמִין קִלּוּחַ יַצִּיב שֶׁל עוֹצְמָה - לִגְרוֹם לִי לְרַצּוֹת לְשַׂמֵּחַ אוֹתָהּ. וּבְכֵן, זֶה כּוֹחָהּ שֶׁל כָּרִיזְמָה. הִקְפַּדְתִּי לְהֵיטִיב אֶת אֲחִיזַת הַמִּשְׁקָפַיִים עַל אַפִּי וּבָאתִי אֵלֶיהָ עִם הַבְּשׂוֹרָה. פָּנֶיהָ אוֹרוֹ לִקְרָאתִי וְהִיא הִתְאַמְּצָה לְגַהֵץ מְעַט אֶת כְּפִיפוּת קוֹמָתָהּ. זֶה רַק בַּדִּמְיוֹן שֶׁלִּי, אוֹֹ שֶׁבֶּאֱמֶת רִיצֵּד בְּעֵינֶיהָ אֵיזֶה נִיצוֹץ עַרְמוּמִי? מָה זֶה הָיָה? מִצַּד שֵׁנִי, אוּלַי לֹא שׁוּגְרָה אֵלַי שׁוּם עַרְמוּמִיּוּת חַתְרָנִית וְזֶה רַק מַבָּט עִנְיָינִי, שֶׁבִּיקֵּשׁ לְהַגִּיעַ אֵלַי כְּמוֹת-שֶׁהוּא אַךְ בִּסְבַךְ הַתָּאִים שֶׁל הַמּוֹחַ נַעֲשָׂה בּוֹ טְוִויסְט חָבִיב וְסוֹפוֹ שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי - מה? מַמְזֵרִי!? עַכְשָׁיו כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם הָעֵינַיִים שֶׁלִּי לֹא הִבִּיעוּ מַשֶּׁהוּ חַד-מַשְׁמָעִי, כִּי בְּהַבִּיטָהּ בִּי שְׂפָתֶיהָ מִלְמְלוּ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא זִיהִיתִי.
הִיטִּיתִי אֶת אוֹזְנִי לְעֶבְרָהּ וְאָז שְׁמַעְתִּיהָ אוֹמֶרֶת, לְאַט וּבָרוּר:
דָּנִי, סְלַח לִי עַל שֶׁאֵינֶנִּי מְבִינָה עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר. אֵיךְ קָרָאתָ לַסּוֹפֵר?
