החתונה של תותי ורוני, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

מִתּוֹךְ הַמֵּיזָם הַחֶבְרָתִי - רֶגַע לְסִפּוּר
הַחֲתֻנָּה שֶׁל תּוּתִי וְרוֹנִי - 1972, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן 16.10.21

בַּסּוֹף הִצְלַחְתִּי לִמְצֹא חֲנָיָה בְּשׁוּלֵי מִגְרָשׁ כֻּרְכָּר מֻקַּף בִּנְיְנֵי מְגוּרִים, בְּעֵרֶךְ

חֲצִי קִילוֹמֶטֶר מֵהָאוּלָם. 

"שָׁם", הִצִּיעָה דְּבוֹרָה וְהִצְבִּיעָה עַל מְקוֹם חֲנָיָה פָּנוּי 20 מֶטֶר קָדִימָה,

מֵאֲחוֹרֵי הַטֶּנְדֵּר. כְּשֶׁהִתְקָרַבְנוּ רָאִיתִי שֶׁהָרֶכֶב הַמִּסְחָרִי הִסְתִּיר

אֵנְ.אֵסְ.אוּ קְטַנָּה. 

"אוֹ-קֵי, אָז לֹא כָּאן, אֲבָל - מָה אַתָּה אוֹמֵר, דָּנִי, אוּלַי כָּאן!?", הֶחְוְתָה לַצַּד

הַנֶּגְדִּי שֶׁל הָרְחוֹב, אֲבָל כְּבָר הָיְתָה שָׁם רֵנוֹ קַטֵּר-שְׁבוֹ נוֹשָׁנָה, שֶׁצִּבְעָהּ כְּצֶבַע

הַכְּבִישׁ. וְכָךְ הִגַּעְנוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לַמִּגְרָשׁ הָרֵיק, שֶׁלֹּא הָיָה נֹחַ לְתִמְרוּן בִּגְלַל

מַהֲמוֹרוֹת שֶׁחָרַץ בּוֹ הַשִּׁלּוּשׁ הַמֻּפְקָר שֶׁל כֻּרְכָּר, גִּשְׁמֵי חֹרֶף וּמְכוֹנִיּוֹת.

עַכְשָׁו עָמְדוּ שָׁם כַּמָּה כְּלֵי רֶכֶב בְּאִי-סֵדֶר חִנָּנִי. בהמשך הִסְתַּבֵּר לי שֶׁהַחֲנָיָה

הַמְּאֻלְתֶּרֶת עָלְתָה לָנוּ 500 לִירוֹת -  בְּעֵרֶךְ לִירָה לְכָל מֶטֶר - קְנָס בִּגְלַל

חֲנָיָה עַל מִדְרָכָה.

שָׁלַפְתִּי אֶת הַמַּתָּנָה מֵהַמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי וְהִתְחַלְנוּ לָלֶכֶת לְכִוּוּן הָאוּלָם. הַכֻּרְכָּר

שָׂרַט אֶת נַעֲלַיִ הָעוֹר הַחֲדָשׁוֹת שֶׁלִּי וְשָׁבַר אֶת עָקֵב הַמַּחַט בַּנַּעַל שֶׁל דְּבוֹרָה.

גַּם בְּלִי חוֹל וַאֲבָנִים קְטַנּוֹת זֶה הָיָה מִבְצָע מְסֻבָּךְ בַּעֲבוּרָהּ - לִצְעֹד 500 מֶטֶר

בְּנַעֲלֵי עָקֵב. 

לֹא הָיִינוּ לְבַד בָּרְחוֹב וְדִמִּיתִי בְּלִבִּי שֶׁכָּל הֶהָמוֹן הוֹלֵךְ לַחֲתֻנָּה שֶׁל רֹנִּי וְתוּתִי.

"זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי לֹא הַיָּחִיד שֶׁאֵין לוֹ מְקוֹם חֲנָיָה קָרוֹב", הִרְהַרְתִּי.

מִשּׁוּם-מָה נִמְצְאָה לִי נֶחָמָה בַּמַּחֲשָׁבָה הַהֲזוּיָה הַזֹּאת אֲבָל הָיָה בָּהּ כְּדֵי

לְשַׁקֵּם בִּמְעַט אֶת כְּבוֹד הַגֶּבֶר, אֲשֶׁר נִכְשַׁל בַּמְּשִׂימָה הַקָּשָׁה מִכֻּלָּן - מְצִיאַת

חֲנָיָה חֻקִּית. 

"אֵיךְ אֲנִי אֲמוּרָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ? לְדַדּוֹת עַל רֶגֶל אַחַת?" דְּבוֹרָה רָטְנָה

בִּמְרִירוּת, כְּאִלּוּ אֲנִי זֶה שֶׁגָּרַם לִקְרִיסַת הֶעָקֵב שֶׁלָּהּ. הִיא לֹא אָהֲבָה, בִּלְשׁוֹן

הַמְעָטָה, אֶת הַצָּעָתִי לַחֲלֹץ גַּם אֶת הַנַּעַל הַשְּׁנִיָּה וְלִפְסֹעַ יְחֵפָה לָאוּלָם. 
(גְּבִירוֹת וַאֲדוֹנִים יְקָרִים, לִפְעָמִים פָּשׁוּט עָדִיף לִשְׁתֹּק, לֹא?)
"חַיָּבִים לְהַחֲזִיק בְּתָא הַמִּטְעָן עוֹד זוּג נַעֲלַיִם", הִיא תָּבְעָה בְּלַהַט. 
"בְּסֵדֶר, אָמַרְתִּי,"נַחֲזִיק, אַךְ מָה עוֹשִׂים עַכְשָׁו, כְּשֶׁהַנַּעַל שֶׁלָּךְ מֻשְׁבֶּתֶת וַעֲדַיִן

אֵין לָנוּ נַעֲלַיִם חֲלוּפִיּוּת?" 

הִיא הִתְהַרְהֲרָה לְרֶגַע וְאָז הֶחֱלִיטָה לְהַשְׁלִים עִם הַמַּצָּב וּלְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה. בְּלֹא

אוֹמֵר הִיא חָלְצָה אֶת הַנַּעַל הַשְּׁנִיָּה וּפָשְׁטָה גַּם אֶת גַּרְבֵי הַנַּיְלוֹן. מִשּׁוּם-מָה

הֶחֱמַצְתִּי אֶת הַשִּׁנּוּי החיובי בַּגִּישָׁה שֶׁלָּהּ. 

"אֲהָהּ", גִּחַכְתִּי, "אָז אַתְּ מַצִּיעָה שֶׁנַּחֲזִיק זוּג נַעֲלַיִם בַּבָּגָאז', כֵּן? וְאָז עוֹד

אֶחָד, כִּי הֲרֵי יֵשׁ כָּל מִינֵי אֵרוּעִים, וְאָז עוֹד אֶחָד... וַגַּם גַּרְבַּיִם"... 

(בְּדִמְיוֹנִי רָחֲשׁוּ עַכְשָׁו הֲמוֹנֵי נַעֲלַיִם, נִדְחָפוֹת מִכּוֹחַ סֻלְיוֹתֵיהֶן וְרַכּוּת

רְפִידוֹתֵיהֶן, גּוֹדְשׁוֹת אֶת תָּא הַמִּטְעָן זוּגוֹת זוּגוֹת...עוֹד וְעוֹד...).

כֵּן, זֶה לְגַמְרֵי הֶגְיוֹנִי מִבְּחִינָתִי, וְאִם יִשָּׁאֵר מָקוֹם נוֹסִיף גַּם שַׂקִּיּוֹת גְּדוֹלוֹת

עִם יָדִיּוֹת חֲזָקוֹת, לִסְחֹב מַתָּנוֹת לַחֲתֻנּוֹת." 

דְּבוֹרָה הִבִּיטָה בִּי בְּשֶׁקֶט, וְיָדַעְתִּי שֶׁחָצִיתִי קַו אָסוּר.  הִנַּחְתִּי אֶת הַשַּׁי עַל

הַמִּדְרָכָה וּלְאוֹת הִזְדַּהוּת עִם מְצוּקָתָהּ גַּם אֲנִי חָלַצְתִּי אֶת נְעָלַי. הִמְשַׁכְנוּ כָּךְ,

שׁוֹתְקִים וּיְחֵפִים, בְּבִגְדֵי עֶרֶב מְהֻדָּרִים וּבְיָדֵינוּ אֲרִיזַת מַתָּנָה חֲגִיגִית - וְנַעֲלַיִם.

"בטח אַשִּׂיג בָּאוּלָם מַשֶּׁהוּ לְנַקּוֹת אוֹתָן", הִרְגַּעְתִּי. שְׁנֵי הַפָּמוֹטוֹת הַמֻּכְסָפִים

שֶׁקָּנִינוּ לַזּוּג הַנִּשָּׂאִ הָעֶרֶב, וְהַנַּעֲלַיִם הַמְּרֻבָּבוֹת בְּחוֹל, הִכְבִּידוּ עָלַי.

הֶעֱבַרְתִּי מִיָּד לְיָד, תָּחַבְתִּי מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹת וּלְבַסּוֹף תָּפַסְתִּי הַכֹּל בִּשְׁתֵּי

הַיָּדַיִם, כְּשֶׁהַנַּעֲלַיִם מִתְנוֹדְדוֹת הָלוֹךְ וָשׁוֹב עַל גַּבֵּי הַשַּׁי.

הָיָה בָּרוּר שֶׁהַסְּחִיבָה הַזֹּאת תַּעֲלֶה לִי בִּכְאֵבֵי גַּב, וַעֲדַיִן לֹא שִׁעַרְתִּי שֶׁהִיא

מַמָּשׁ תַּעֲלֶה לִי - בְּכֶסֶף. 

"אֲבָל תִּהְיֶה לִי רַק נַעַל אַחַת שְׁמִישָׁה", דְּבוֹרָה הִקְשְׁתָה. 

"נִטְפַּל בָּהּ, אַל תִּדְאֲגִי. יִהְיוּ לְךָ שְׁתֵּי נַעֲלַיִם שְׁטוּחוֹת".

"נִ-רְ-אֶה לְךָ?"

"אֵיזוֹ בְּרֵרָה אַחֶרֶת יֵשׁ? אַתְּ תִּרְאִי, תִּכָּנְסִי לְשָׁם כְּמוֹ נְסִיכָה, כֻּלָּם יִסְתַּכְּלוּ

עָלַיִךְ".

"בְּוַדַּאי שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ עַל יַחְפָנִית גְּמָדָהּ, וְתוּתֵי וְרוֹנִי יַגִּידוּ ש-מָה אֲנִי לֹא מוּכָנָה

לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִיל לִגְנֹב לָהֶם אֶת הַפוֹקוּס. אֲנִי כָּזֹאת קְטַנָּה לְיָדָם; לָמָּה אַתָּה

חוֹשֵׁב שֶׁנָּעַלְתִּי נַעֲלַיִם עִם עֵקֶב גָּבוֹהַּ כָּזֶה?". 

"אַל דְּאָגָה, אֶשָּׂא אוֹתְךָ עַל כַּפַּיִם כְּשֶׁתִּכָּנְסִי, תִּהְיִי גְּבוֹהָה מְאוֹד", הִתְלוֹצַצְתִּי.

 
"מַמָּשׁ...אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב כַּמָּה גְּבוֹהָה אֶהְיֶה כְּשֶׁאַתָּה זֶה שֶׁמֵּרִים אוֹתִי, וְחוּץ

מִזֶּה נִרְאֶה אוֹתְךָ עוֹשֶׂה אֶת זֶה עַכְשָׁו, לֹא בַּכְּנִיסָה לָאוּלָם". 

"עַכְשָׁו? - כָּרֶגַע רַק שַׂק-קֶמַח. רוֹצָה?"

"תּוֹדָה, אֲבָל לֹא, תּוֹדָה" הִיא חָתְמָה בַּחֲמִיצוּת.

כַּמָּה דַּקּוֹת אַחַר כָּךְ הִגַּעְנוּ לְאוּלַם הָאֵרוּעִים. בְּקוֹמַת הַקַּרְקַע, מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים

שֶׁל מַדְרֵגוֹת הַשַּׁיִשׁ הָעוֹלוֹת לָאוּלָם נִצְּבוּ עַמּוּדִים גַּנְדְּרָנִיִּים, שֶׁנִּרְאוּ כְּמוֹ

פִּסּוֹת תַּפְאוּרָה מִסֶּרֶט הִיסְטוֹרִי יָשֵׁן. כּוֹתְרוֹת הָעַמּוּדִים הִזְכִּירוּ לִי יְרִיעַת

טוֹגָה מֻטֶּלֶת בָּחַן עַל כְּתֵפַיִם נְחוּשׁוֹת שֶׁל סֵנָאטוֹר רוֹמָאִי, שֶׁרֹאשׁוֹ נֶעֱרַף תּוֹךְ

כְּדֵי נְאוּם, וְהָרֹאשׁ מַמְשִׁיךְ לָשֵׂאת דְּבָרִים כְּאִלּוּ עֲדַיִן לֹא קָלַט מָה קָרָה לוֹ.

סָמוּךְ לְגֶרֶם הַמַּדְרֵגוֹת הָיְתָה מַעֲלִית קְטַנָּה וְנָאָה. הַלּוֹבִּי הַקָּטָן הוּאַר בְּאוֹר

יְקָרוֹת אֲבָל הָיָה רֵיק מֵאָדָם. 

הָכֵיצַד? הֲלֹא יֵשׁ פֹּה חֲתֻנָּה הָעֶרֶב! 

הִסְתַּבֵּר לִי, לְהַפְתָּעָתִי, כִּי הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאִיתִי קֹדֶם בָּרְחוֹב לֹא עָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם

לְכָאן. אֵלֶּה הָיוּ רַק חֶזְיוֹנוֹת הַשָּׁוְא שֶׁלִּי, שֶׁנָּעוּ אִתִּי וְעִם דְּבוֹרָה. הִתְנַעַרְנוּ

מֵהַחוֹל וְהֶחְלַטְנוּ לַעֲלוֹת לָאֵרוּעַ בַּמַּדְרֵגוֹת וְלֹא בַּמַּעֲלִית, כְּדֵי לְהַשִּׁיל בַּדֶּרֶךְ

אֶת יִתְרַת הַגַּרְגְּרִים וְאוּלַי גַּם לִמְצֹא חֲדַר שֵׁרוּתִים, לִשְׁטֹף בּוֹ אֶת כַּפּוֹת

הָרַגְלַיִם. דְּבוֹרָה הוֹשִׁיטָה לִי בְּהִסּוּס אֶת נַעַל הֶעָקֵב הַנּוֹתֶרֶת.

"אַתָּה בָּטוּחַ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ מָה לַעֲשׂוֹת?"

בְּתוֹךְ שְׁנִיָּה - וּבַחֲבָטָה עַזָּה עַל הַמַּדְרֵגוֹת - הִשְׁטַחְתִּי אֶת הַנַּעַל. 

אוּלָם הָאֵרוּעִים נִמְצָא בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה בְּבִנְיַן מִשְׂרָדִים חֲסַר חֵן, שֶׁקִּירוֹתָיו

הַחִיצוֹנִיִּים נוֹצְקוּ מִבֵּטוֹן תַּעֲשִׂיָּתִי וְחֻפּוּ בְּצִפּוּי גַּרְגְּרֵי. שְׁתֵּי הַקּוֹמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת

אֻכְלְסוּ בְּבַעֲלֵי מִקְצוֹעוֹת חָפְשִׁיִּים - עוֹרְכֵי דִּין, מְהַנְדְּסִים, רוֹאֵי חֶשְׁבּוֹן וְסוֹכְנֵי

בִּטּוּחַ. הָיוּ שָׁם גַּם קְלִינִיקוֹת רְפוּאִיּוֹת וּמַטּוֹת שֶׁל עֲסָקִים שׁוֹנִים. לְיַד מַדְרֵגוֹת

הַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה מָצָאנוּ חֲדַר שֵׁרוּתִים מְסֻדָּר. נִקִּינוּ הֵיטֵב אֶת הַנַּעֲלַיִם וְאֶת

עַצְמֵנוּ, שָׁטַפְנוּ פָּנִים, הָפַכְתִּי אֶת קִפְלֵי הַמַּנְזֵ'טִים שֶׁבְּתַחְתִּית הַמִּכְנָסַיִם,

לְחַלֵּץ מֵהֶם אֶת גַּרְגְּרֵי הַחוֹל הָעַקְשָׁנִיִּים בְּיוֹתֵר. הֶחֱלַקְנוּ אֶת בִּגְדֵי הַנֶּשֶׁף

וְהִמְשַׁכְנוּ לְמַעְלָה, בְּנַעֲלַיִם עִם עֵקֶב שָׁטוּחַ. 

מַדְרֵגוֹת הַשַּׁיִשׁ הַמַּרְהִיבוֹת שֶׁעָלוּ מֵהַלּוֹבִּי שֶׁבְּמִפְלַס הָרְחוֹב נִגְמְרוּ בַּקּוֹמָה

הָרִאשׁוֹנָה. מִשָּׁם טִפַּסְנוּ בִּזְהִירוּת בְּמַדְרֵגוֹת רְגִילוֹת, שֶׁהָיוּ חֲלַקְלָקוֹת

וּשְׁחוּקוֹת מְאוֹד. נִרְאֶה שֶׁלַּעֲסָקִים בַּבִּנְיָן יֵשׁ הָמוֹן מְבַקְּרִים שֶׁלֹּא כָּל-כָּךְ

סוֹמְכִים עַל הַמַּעֲלִית. 

מְבוֹאַת הָאוּלָם הָיְתָה מוּאֶרֶת רַק בְּחֶלְקָהּ וְלֹא נִכְּרָהּ בָּהּ תְּכוּנָה; הָיָה שָׁקֵט

בְּאֹפֶן מַטְרִיד, וְנִשְׁמָע רַק זִמְזוּם פלורסצנט הַחֵרוּם שֶׁמֵּעַל הַמַּעֲלִית. דָּחַפְתִּי

בִּכְתֵפִי דֶּלֶת זְכוּכִית וְהֵצַצְתִּי פְּנִימָה בִּתְמִיהָה - כָּךְ לֹא נִרְאֵית חֲתֻנָּה... מִיָּמִין

לִכְנַף הַזְּכוּכִית רָאִיתִי מִשְׂרָד קְטַנְטַן. גַּב עֲנָקִי שֶׁל גֶּבֶר בַּחֲלִיפַת עֲסָקִים

כְּחוֹלֶה רָכַן מֵעֵבֶר לְשֻׁלְחַן  קָטָן שֶׁהָיוּ לוֹ רַגְלַיִם חֲטוּבוֹת בְּצֶבַע קְרֵם, עִם

פִּתּוּחִים וְקִשּׁוּטִים מֵאוֹתוֹ סֶרֶט הִיסְטוֹרִי שֶׁל הָעַמּוּדִים בַּלּוֹבִּי לְמַטָּה. מוּל

הָאִישׁ הַגָּדוֹל יָשְׁבָה אִשָּׁה צְעִירָה בְּתִסְפֹּרֶת קָארֶה מֻקְפֶּדֶת וּבְשִׂמְלָה סוֹלִידִית.

הוּא בְּוַדַּאי הִצִּיג לָהּ אֵיזֶה מִסְמָךְ, כִּי הִיא נִרְאֲתָה מְרֻכֶּזֶת מְאוֹד בְּטֶרֶם

הִבְחִינָה בָּנוּ. אָז נוֹפְפָה וְקָמָה. הַגֶּבֶר הִסְתּוֹבֵב. 

"זֶה גֶּבֶר שֶׁמּוּדָע לְעַצְמוֹ", הֶחְלַטְתִּי, "בְּוַדַּאי הַמְּנַהֵל". הָיָה לוֹ שְׂפַם רָסָ"ר

מַאֲפִיר וְרַעְמַת שֵׂעָר צְפוּפָה, מְשׁוּכָה לְאָחוֹר וּמְשׁוּחָה בְּגֵ'ל. מַבָּטוֹ הָעֵרָנִי

עָקַב בְּעִנְיָן אַחֵר צְעָדֶיהָ שֶׁל הַבַּחוּרָה.

"בַּמֶּה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲזֹר?" הָיָה לָהּ חִיּוּךְ נָעִים.

"בָּאנוּ לַחֲתֻנָּה בְּאוּלַמֵּי נְיוּטוֹן אֲבָל נִרְאֶה לִי שֶׁטָּעִינוּ - יֵשׁ בַּסְּבִיבָה עוֹד אוּלָם

אֵרוּעִים?"

"מַמָּשׁ לֹא, לְצַעֲרִי, וְאַתֶּם בֶּאֱמֶת בְּאוּלַמֵּי נְיוּטוֹן. זֶה אָבִי שָׁם, בַּעַל הָאוּלָם"

הִיא הִצְבִּיעָה פְּנִימָה. "הַהַזְמָנָה אֶצְלְכֶם, בְּמִקְרֶה?"

הִנָּחֲתִי אֶת הַפָּמוֹטוֹת עַל רִצְפַּת הַשַּׁיִשׁ הַבּוֹהֶקֶת וְשָׁלַפְתִּי מִכִּיס הַמִּקְטֹרֶן

הַפְּנִימִי אֶת מַעֲטֶפֶת הַהַזְמָנָה. הִיא עִיְּנָה בָּהּ וּמִיָּד פָּרְצָה בִּצְחוֹק מִתְנַצֵּל. 

"אָה... רֹנִּי וְתוּתִי... סְלִיחָה... זֶה מָחָר..."

לֹא יָכֹלְנוּ לְהִתְיַצֵּב שָׁם לְמָחֳרָת בִּגְלַל הִתְחַיְּבוּת קוֹדֶמֶת, אֲבָל דָּאַגְנוּ לְהַעֲבִיר

לַזּוּג אֶת הַמַּתָּנָה. 

כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים הִגִּיעַ אֵלֵינוּ דּוּחַ הַחֲנָיָה.