סנגוויץ' אלטמן, 1980, מאת דניאל קרן, 21.05.2021
תלתלי סלט וגבינה צהובה גלשו משני צידי כיכר הלחם הלבן. נראה כאילו ארגז ירקות שלם מהשוק הסיטונאי נפרק לתוך הלחם, עם חריץ גדול של גבינה קשה ורכה. איתי התבונן מהופנט בסנדוויץ' המתכלה מול עיניו. רק הסיבוב החרישי של מאוורר התקרה בחדר המנוחה של הטכנאים ופצפוץ קרום הלחם שברו את הדממה.
הוא אוכל את כל הסנגוויץ' לבד? שאל איתי. בליבי חשבתי: חכה-חכה, תראה מה הוא אוכל אחרי זה, אבל אמרתי: קשה להאמין…בטח הבן שלו יבוא לעזור לו. עוד מעט מתחילה משמרת השידור שלו, אז מישהו יהיה חייב לעזור עם הלחם.
חשתי אי-נעימות לנעוץ עיניים בפה של אלטמן וניסיתי לעניין את איתי במשהו אחר, אולי לעלות איתי לאולפן רשת ב' או ג', לצפות בקריינים המובילים, אבל הוא ביקש להישאר והמשיך לשבת כך, כפות ידיו תחובות תחתיו ככריות, בוהה באלטמן.
ידיו של האיש הגדול התרוצצו כל העת. בעוד אצבעות האחת לופתות את הכריך הענקי, מתופפות עליו מדי פעם בקוצר רוח, האחרות גיששו אחר מיכל הלבנייה, הבריגו מעליו את מכסה הפלסטיק הכחול, נטלו כף מרק והשקיעו אותה בג'לי הלבן הצונן. אההה, הוא הפטיר בעונג כשהמעדן החליק בפיו לאחור ולמטה. שלוליות לבנבנות קטנות צצו בקצות הלוע, זלגו לאיטן אל הסנטר והתאחדו שם.
מבטו של איתי היה נטוע עתה במיכל הלבנייה המתרוקן ונשימתו כמעט נעתקה כשהבחין כי אלטמן סיים בינתיים את כריך כיכר הלחם. הטכנאי השמיע שוב קולות של שביעות רצון וחבט בחדווה בשולחן. עוד! - הוא אמר לעצמו וחיפש משהו בתיק הגב הגדול - אה, הנה. הוא הוציא קופסת פלסטיק מתוך שקית ניילון ושלף מתוכה באצבעות משומנות פרוסת עוגה, ששכבת קצפת עבה אחת חצתה לאורכה ושנייה כיסתה. מעל הכל נחו פלחי תות שדה בוהקים באדום ומנוקדים בשקערוריות, שנאחזים בהן זרעים זעירים. האיש גרף בכרית כף ידו, בקפדנות עדינה, פירורים שנותרו מהכריך. הוא פרש את שקית הניילון על השולחן ועליה את העוגה. בפניו עמד עכשיו חיוך של מאהב סבלני. באיטיות תיאטרלית הוא נטל סכין רחבה ממעמד הסכו"ם שבקצה השולחן ופרס לו מנה, שנותרה על הסכין. הוא הרים את ראשו והניח לעוגה לגלוש מהסכין ישר לפיו הפעור.
ילד, רוצה גם? הוא שאל את איתי, זה טעים. יש פה תותים - זה גם בריא. הוא הבחין בי, כנראה, כי אמר תותים במלרע, כיאות.
כשחזרנו הביתה איתי ניגש מייד לארגז הלחם וחיפש בו לחם לבן. אבא, הוא אמר, תכין לי מחר סנגוויץ' אלטמן, בבקשה.
