מודיעין או מבצעים, 12/1964, מאת דניאל קרן
השתרכתי עייף מערבה, כשתרמיל ירקרק עמוס בפריטים לא נחוצים מצמיד אותי לכביש ונעליים גבוהות סוגרות על כפות רגליי כמו מלחציים.
שבוע קודם צעדתי בעצלתיים מבית אחי בקרית שמונה לכפר סולד. כשקרבתי לגבול זמזום אתראה הצטלצל בראשי (הלוואי שיתריע בעתיד, כשאקבל החלטות הרות גורל ולא תמיד מושכלות). הפחד הקפיא את קרביי. יכולתי לדמיין את הלבן בעיניו של הצלף הסורי הצופה בי ממוצב תל-עזזיאת, אבל הייתי נואש להוכיח לעצמי שאני יכול. נזקקתי לכך, כי לפני כמה ימים שכבתי מובס על אלונקת חאקי רעועה, שנישאה על כתפי חבריי לטירונות במסע המסכם. כאבי הרגליים גברו עליי ולא הצלחתי להמשיך לצעוד. הייתי קל משקל ואני חושב שלא הכבדתי על הגברתנים שנשאו אותי. אבל כיוון שלא דמו זה לזה בגובהם, הטלטול הפראי של האלונקה, בעודי נלחם בכל כוחי להשתלט על הרובה והקסדה ועל התרמיל הכבד עם את החפירה והשמיכה המגולגלת, שביקשו להישמט לקרקע הבוצית, לא הקל על מכאוביי ואף יצר חדשים, שהמשיכו להציק לי עוד ימים רבים. גם כשהלכתי בנחת בצד הכביש הרוחץ בגשם לכיוון כפר סולד הכאבים הדהדו בשוקיי, אבל עכשיו נעלתי נעליים נוחות ולא היה לי תד"ל עמוס על הגב. צפון עמק החולה זהר בשלל גוני ירוק, ויופיו הצנוע הלם בי. שם נוצר הקשר המיוחד בינינו, שיבשיל כעבור עשרות שנים למגורים באיזור. בשערי הקיבוץ השלמתי את הטיול הרגלי וניסיתי לתפוס טרמפ חזרה לקריית שמונה. הערב כבר נטה להחשיך כשהגעתי לבית אחי. מצאתי אותו קוצץ ירקות לסלט. לפני שיצאנו לבקר בביתו של ראש המועצה המקומית, הוא סיפר לי שיש בין העולים החדשים שהגיעו לא מזמן לקרית שמונה כאלה שמחמיצים מלפפונים במיכל ההדחה של האסלה. זאת היתה בְּדִיחוּת הדעת של אז. היום היתה נחשבת לביטוי גזעני ומתנשא. זמנים משתנים לטובה.
עכשיו עשיתי את דרכי לבסיס הקליטה והמיון של חיל האוויר בשדה דוב. על פי נתונים עלומים בתיק הצבאי שלי, קצין משופם וגדל גוף במדי חאקי בהירים הניח לי לבחור אחד משני מסלולי שירות.
בלי להציע מעט רקע אישי יקשה להבין את הבחירה שלי. למרות שחלפו מאז קרוב ל-60 שנה עדיין אפשר להעיד עלי מילה אחת: "תמים". אני מניח שעדות ארוכה יותר לא תיטיב עם הדימוי ולכן אצמד לקצרה. למתבונן בי מהצד אולי היתה אז עוד מילה: "בּוּר". אבל לפי נתוני התיק האישי וטיב מסלולי השירות שהוצעו לי אני חושב שיהיה נכון להישאר בהגדרה הקודמת. כשקצין המיון הציע לי ללכת למודיעין דמיינתי את עצמי יושב בתא קטן מאחורי מחיצת זכוכית, מחלק מספרים לחיילים ומפנה אותם לכאן או לשם, כמו שראיתי בעבר שעושים במודיעין. הייתי מוכן לכל רעיון אחר. ואז הוא הציע לי ללכת למבצעים...
"תמים".
