התכוונתי לשמוח, מאת דניאל קרן, 14.5.2021
בכלל התכוונתי לשמוח.
השתתפתי לאחרונה בחנוכת שתי מכוניות חדשות (של אחרים) וחשבתי להקדיש מחשבה לשאלה האם קל לשמוח בהצלחת הזולת.
המכונית הראשונה היתה לקסוס רבת-הוד של חברים והיום התרווחתי בפינת האירוח ברנגלר של בתי. ניתן לסכם שעות של נסיעה בקביעה, כי אם יש את נפשך לשמוח, תמצא על מה.
וזה המעשה. בדרך לצפון עצרנו לארוחת כריך נחמדה בצומת החביתה. בסוף אפילו הקדמנו מעט לפגישה עם עורך הדין בקרית שמונה. לכן נכנסנו לקפה בקונדיטוריה שבמפלס הרחוב. זה מרכז מסחרי קטן ומאובק. התיאור לא נטפל לרמת הניקיון אלא לשממון השורר בו. מלצרית צעירה עמלה על הזמנתנו המורכבת - קפה הפוך לדבורה ואספרסו לשרון ולי. לגמנו נוזל כהה וחם, שהיתה בו דליחות צלולה או צלילות דלוחה ואולי דלילות צלוחה. בקיצור - דליל, ושולם בעבורו כאילו באמת היה אספרסו. שרון קרא למקום "קונדיטוריה של רולדות" והסכמנו שיש מקומות שדינם להיעלם. יתכן שהסגירה תתמהמה, אך בוא תבוא. היא תותיר אחריה חולמים אבלים, אבל משוחררים מסיוט מצמית ופנויים לחלום מצמיח.
כרגע לא לגמרי ברור לי לאן מוליכות המחשבות. הרי רציתי לספר על האושר שבהצלחת האחר והגעתי לדיון במרכזי מסחר. אולי קל יותר להתייחס לקניונים מאשר לשמחה בהצלחת הזולת.
תמיד חשבתי, שכדי לקנות מכונית חדשה (כמשל לכל נכס אחר), נדרשים תשוקה וכסף וכן תיעדוף. השמטת אחד משלושת המרכיבים תבטל את הרכישה. אם לא אהיה מעוניין במכונית חדשה, לא אקנה. אם אהיה מעוניין אך לא תהיה היתכנות, לא אקנה. אם ארצה לקנות וגם יהיה לי די כדי לעשות זאת - אך אעדיף להשתמש בכסף כדי לרכוש דירה, למשל, לא אקנה מכונית. אם אחפוץ במכונית כלשהי, אוכל לצרף לכספי כסף של אחרים ולקנות אותה. אם ארצה דירה, אוכל לצרף הלוואה לסכום שיש לי ולקנות אותה. אוכל גם להחליט, שאין לי שום סיכוי להגיע לדירת חלומות בצפון תל-אביב. אזי אוותר על חלום הנדל"ן ואנסה להגיע למשהו נחשב אחר (כמו ג'יפ יוקרה) שהוא זול בהרבה מדירת יוקרה בתל-אביב ולכן נמצא בהשג יד. כך עשתה בתי. אני מאושר בהגשמת חלומה גם אם זה לא החלום במלואו, ואני מאושר בהגשמת חלומם של חבריי, שמתאפשר להם להגשים חלומות רבים.
במשך שנים הזדמן לי לפקוד כל מיני מרכזים מסחריים. אישית חביבים עלי דווקא הפחות יומרניים. מהנה אותי המראה של שורת חנויות מדרכה משנות ה-50-60 של המאה הקודמת, מקובצות במבנה בצורת ו', ח' או ר', שאוחז בו לעיתים ריח חינני של וותק (יושן) וכמה עצי שקמה או פיקוס יפי צמרת ועבותי שורשים מעניקים לו מסגרת של נוי וריצוף טובעני ומעוקם. לפעמים הם מאכלסים מסעדות אופנתיות, איטליזי בשר (כשר-או-אחר) ובתי עסק מודרניים נחשבים. חנויות הסידקית או כלי העבודה - היחידות שנותרו מהמרכז המקורי - משמשות בעיקר למילוי זמנם של המקדימים להגיע למסעדה. מובן שלכאן יגיעו אנשי מקצוע אמיתיים, לחפש סרטי מדידה, חוטי שפגט, מפתחות שבדיים, כפתורים, מחטים, מסרגות וכל כיוצא באלה.
אחדים מן המרכזים המאוחרים יותר, משנות ה-70 וה-80, דינם להתפוגג כאמור, ובעליהם רק ממתינים לנס נדלני. נמצא שם חנויות שירות ומסחר, מכונים רפואיים, משרדים ומסעדות עממיות. לא זיהיתי איזה קו אדריכלי שמייחד אותם, חוץ מריבוי מדרגות, קומות, מפלסים, פניות ומסדרונות דמויי מעי עיוור. טיפסתי היום למשרד של עורך דין בקומה העליונה של מרכז מסחרי כזה ומתוך נסיוני אני מציע שלא להגיע לעו"ד לאחר אספרסו גרוע ועלייה מתישה במדרגות, אלא אם הוא מקצוען והגון.
למרבה ההפתעה מצאתי, כי המרכזים החדישים הם המלהיבים מכולם. שלל חנויות, בתי קפה עם ארוחות בוקר עשירות ואספרסו משובח, סידור חלונות ססגוני ודרגנועים דייקניים ליותר מקומה אחת - בקניון כזה אפשר לממש כמעט כל פנטזיה חוקית. הצבעוניות התוססת הזאת מעידה על ציבור צרכנים משוכלל, שמצביע בשמחה ברגליו, ובדרך כלל על השקעה משתלמת. מקריית שמונה ועד אילת פזורים קניונים מרהיבים, שמסייעים בכל לב למי שנואשים לפזר את כספם. כל עוד בלבב מתרוננות קופות רושמות, ממש מול עינינו המשתאות מתגשם החזון הציוני התכליתי מכולם: יבוא כל כיס, בלא הבדל מין, מוצא ודת, ויתכבד גם הוא בניגון הקופה.
