גם וגם, או - פאטמה / לפי נתנאל, יוני 2017
פאטמה בחשה בעצלתיים בערוותה, מבטה מהורהר. המים הניגרים מתחו את קווצות השיער המקורזל ושטפו את הסבון שנאצר בו. עכשיו תופפה בעדינות על פטמותיה השחורות.
"הן תיכף יהיו כמו צימוקים". זיעה החלה לדגדג בעורפי. שייקה, אחי הגדול, הדף אותי מהדלת. "עכשיו תורי" הוא לחש ומיהר להצמיד את עינו לחור המנעול. "נעמד לה", דיווח, "היא מסבנת את המה-שמו, יו, איזה גודל". "תביא, תביא", התנשף גדעון הקטן, "עכשיו אני". שייקה לא זז. "יא-אללה", הוא גנח בקול רם מדי, "כמו של כושי".
פאטמה נעמדה עתה מול הדלת, זיק ממזרי בעיניה ונוטפת נחילי מים דקיקים, סורקת באצבעותיה הארוכות את שער ראשה ומנערת לכל עבר. היא נטלה את המגבת והחלה להספיגה בטיפות המים שזהרו על שדיה. אחר כך העבירה אותה הלוך ושוב במפשעתה, בעודה מעכסת את ירכיה, מטלטלת את אברה המוסיף ומתארך וחורצת לשונה לעברנו במחוות ליקוק. זה היה האות להתפזר. ברור שידעה כי סודה נחשף.
