20/04/2021

עין המתבונן, מאת דניאל קרן, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"



עֵין הַמִּתְבּוֹנֵן, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, 12/06/2016

[451 מִלִּים, מֶשֶׁךְ הַקְּרִיאָה כְּ-½4 דַּקּוֹת]


בַּעֲרוּגַת הַצְּנוֹנִיּוֹת שֶׁלָּנוּ נָפַל דָּבָר. בְּעֶצֶם, הוּא לֹא נָפַל אֵלֶיהָ אֶלָּא צָץ מִתּוֹכָהּ וְכַאֲשֶׁר צָץ וְהִתְגַּלָּה חַיֵּי הַצּוֹפִים בּוֹ נַעֲשׂוּ עֲסִיסִיִּים וּמַרְהִיבִים, לְרֶגַע.

עֲקִיבָא, הַמּוֹרֶה לְחַקְלָאוּת, לִמֵּד אוֹתָנוּ מַהִי אֲדָמָה, מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין קַרְקַע שֶׁצִּבְעָהּ חוּם לְקַרְקַע שְׁחֹרָה אוֹ זְהֻבָּה, מָתַי יֵשׁ לִזְרֹעַ וּמַדּוּעַ חָשׁוּב לִטְמֹן אֶת זַרְעֵי הַצְּנוֹנִית, הַגֶּזֶר אוֹ הָעַגְבָנִיָּה בְּעֹמֶק שֶׁל לֹא יוֹתֵר מֵחֲמִשָּׁה סֶנְטִימֶטְרִים. 

בְּבָקְרוֹ שֶׁל שִׁעוּר הַחַקְלָאוּת הָרִאשׁוֹן, בַּגִּנָּה אֲשֶׁר בַּמּוֹרְדוֹת הַמִּזְרָחִיִּים שֶׁל גִּבְעַת בֵּית הַסֵּפֶר, הִבְחַנְתִּי כִּי לְאַדְמַת הַכֻּרְכָּר נוֹסְפָה שִׁכְבָה חֲדָשָׁה, אֲדַמְדַּמָּה, תְּחוּמָה בְּחוּטִים בְּהִירִים הַמְּתוּחִים בֵּין יְתֵדוֹת בַּרְזֶל וּמַגְדִּירִים אֶת מָה שֶׁעֲקִיבָא כִּנָּה "עֲרוּגוֹת". הָעֲרוּגוֹת הִתְיַחֲדוּ בְּצִבְעָן, בַּמִּרְקָם שֶׁלָּהֶן וּבְגָבְהָן מֵעַל פְּנֵי הַקַּרְקַע שֶׁמִּסָּבִיב. כָּל כִּתָּה, מ-ד' וְעַד ח', קִבְּלָה אֶת הָעֲרוּגָה שֶׁלָּהּ, גַּם כַּמָּה מִינֵי זְרָעִים, דְּקָרִים לִיצִירַת הַגֻּמּוֹת לַזְּרָעִים וּמַשְׁפֵּךְ. עָמְדוּ לִרְשׁוּתֵנוּ גַּם מַעְדְּרִים קְטַנִּים, קִלְּשׁוֹנִים וּמַגְרֵפוֹת לְשִׂדּוּד וְתִחוּחַ. עִם כָּל הַטִּפּוּל וְהַטִּפּוּחַ הַלָּלוּ, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלּוּ הָיִיתִי עֲרוּגָה, גַּם אֲנִי הָיִיתִי מִתְנַשֵּׂא קַלּוֹת כְּלַפֵּי אַדְמַת הַכֻּרְכָּר הַפּוּשְׁטִית, הַלְּבַנְבַּנָּה, זְרוּעַת הָאֲבָנִים וְהַמַּהֲמוֹרוֹת, שֶׁבָּהּ שִׂחֲקוּ הַיְּלָדִים בַּהַפְסָקוֹת בֵּין הַשִּׁעוּרִים. הָעֲרוּגָה נִרְאֲתָה תָּמִיד רַעֲנָנָה, מְפֻלֶּסֶת, מֻשְׁקֵית כְּפִי צְרָכֶיהָ, נְקִיָּה מֵעֲצָמִים זָרִים וּבְעִקָּר - נוֹשֵׂאת בְּרַחְמָהּ אֶת הַיְּרָקוֹת שֶׁאָהַבְנוּ וְשֶׁכֹּה חָסְרוּ לָנוּ בִּתְקוּפַת הַקִּצּוּב. הֻרְשֵׁינוּ לְהַגִּיעַ אֶל הָעֲרוּגָה שֶׁלָּנוּ רַק בַּשָּׁעוֹת שֶׁיֹּעֲדוּ לְכִתָּתֵנוּ וְרַק בְּלִוּוּי מְבֻגָּר אַחְרַאי - הַמּוֹרֶה לְחַקְלָאוּת. 

עֲקִיבָא סִפֵּר לָנוּ כִּי אַדְמַת הַחַמְרָה נִכְרְתָה מִצַּלְעוֹת אַחַת הַגְּבָעוֹת הַסְּמוּכוֹת, זֹאת שֶׁעָלֶיהָ שָׁכַן מִפְעַל הַבָּקָר, שֶׁסִּפֵּק אֶת בְּשַׂר הַלּוּף לְחַיָּלֵי הַצָּבָא. הַיְּדִיעָה כִּי הָאֲדָמָה שֶׁמַּאֲכִילָה אֶת חַיָּלֵי צַהַ"ל הִיא גַּם הָאֲדָמָה בַּעֲרוּגָה שֶׁלָּנוּ הִשְׁלִימָה אֶת הִלַּת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁרִחֲפָה מֵעַל הָעֲרוּגָה.

מֵעֵת לְעֵת רֻעְנְנָה הָעֲרוּגָה בְּתוֹסֶפֶת שֶׁל חַמְרָה טְרִיָּה מִמִּפְעַל הַבָּקָר וְכָךְ קָרָה שֶׁבֹּקֶר אֶחָד, בְּשָׁעָה שֶׁאִוְרַרְתִּי וְסֵרַקְתִּי אֶת פְּנֵי הָעֲרוּגָה בְּקִלְּשׁוֹן, נִזְהָר מְאוֹד שֶׁלֹּא לַעֲקֹר טֶרֶם זְמַנָּהּ אַף לֹא אַחַת מֵהַצְּנוֹנִיּוֹת הַנֶּאֱדָמוֹת לְאִטָּן בְּבֶטֶן הָעֲרוּגָה, רָאִיתִי פִּתְאוֹם מַשֶּׁהוּ מַבִּיט בִּי בְּסַקְרָנוּת מִבֵּין הָרְגָבִים. הִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ וְהוּא בִּי וּבָרֶגַע הַבָּא פָּרַצְתִּי בִּמְנוּסָה קוֹלָנִית, כְּשֶׁאֲנִי מַזְעִיק אֶת חֲבֵרַי וְאֶת הַמּוֹרֶה עֲקִיבָא לַמָּקוֹם. 

בַּדַּקּוֹת הַבָּאוֹת הִתְנַהֵל וִכּוּחַ נִלְהָב בֵּין הַבָּנִים בַּכִּתָּה, לְקוֹל מֶחָאוֹתֵיהֶן הַחֲסוּדוֹת שֶׁל הַבָּנוֹת, הַאִם הָעַיִן הַחֲפוּנָה בֵּין הָרְגָבִים הִיא עַיִן שֶׁל פָּרָה אוֹ שֶׁחָס וְשָׁלוֹם אֵין זֹאת אֶלָּא עַיִן שֶׁל סוּס, וּמִכָּאן - הַאִם מִפְעַל הַבָּשָׂר מוֹכֵר לִצְבָא הַהֲגַנָּה שֶׁלָּנוּ בָּשָׂר מִפָּרוֹת כְּשֵׁרוֹת אוֹ מִפִּגּוּלֵי סוּסִים. 

שֵׁמַע הַגִּלּוּי נָפוֹץ כְּהֶרֶף עַיִן (...) בְּרַחֲבֵי בֵּית הַסֵּפֶר וִילָדִים מִכָּל הַכִּתּוֹת בָּאוּ לְהָזִין אֶת עֵינֵיהֶם בַּמִּמְצָא הַמַּבְעִית וּלְחַוּוֹת דַּעְתָּם בְּסֻגְיַת הַמָּקוֹר. אֲנַחְנוּ, תַּלְמִידֵי כִּתָּה ד', וְעוֹד יוֹתֵר מִכָּךְ - אֲנִי, הַמְּגַלֶּה, הָיִינוּ לְגִבּוֹרֵי הַיּוֹם, עַד שֶׁ…

עַד שֶׁסּוֹף-סוֹף הָיָה צָרִיךְ לְפַנּוֹת אוֹתָהּ מִשָּׁם. הַשֶּׁמֶשׁ יָקְדָה בַּמְּרוֹמִים וּכְכָל שֶׁהִתְחַזְּקָה קְרִינַת הַשֶּׁמֶשׁ הָלַךְ זָהֳרָהּ שֶׁל הָעַיִן וְהוּעַם. הַמּוֹרֶה עֲקִיבָא הִסְבִּיר לָנוּ כִּי לֹא מְשַׁנֶּה אִם הָעַיִן הָיְתָה שַׁיֶּכֶת בַּמָּקוֹר לְפָרָה, לְסוּס אוֹ לְחָמוֹר - בָּרוּר שֶׁבְּקָרוֹב מְאוֹד הִיא תַּתְחִיל לְהַרְקִיב וּלְהַצְחִין וְעַל כֵּן יֵשׁ לְמַהֵר וְלִקְבֹּר אוֹתָהּ בְּמָקוֹם מְרֻחָק. אֲבָל מִי יַעֲשֶׂה זֹאת? כָּל הָעֵינַיִם, כּוֹלֵל הָעַיִן הַמְּדֻבֶּרֶת, הֻפְנוּ אֵלַי. 

כֵּן, יְדִידַי, יֵשׁ מְחִיר לַתְּהִלָּה.