14/04/2021

מדוע יורם הפסיק לאכול תותי עץ, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

הַמֵּיזָם רֶגַע לְסִפּוּר מַנְצִיחַ חֲוָיוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁל אֲחֵרִים. כִּי אַחֲרֵי שֶׁהַחֲוָיָה עוֹבֶרֶת הַמִּלָּה נִשְׁאֶרֶת (וְכָךְ גַּם הַחֲוָיָה מִשְׁתַּמֶּרֶת).

וְהַפַּעַם:

מַדּוּעַ יוֹרָם הִפְסִיק לֶאֱכֹל תּוּתֵי עֵץ, לְפִי דְּבוֹרָה קֶרֶן, 10/06/2016. ערך דניאל קרן


תָּמִיד הָיִיתִי יַלְדָּה יוֹזֶמֶת וְחַסְרַת מְנוּחָה. 

אוּלַי בִּגְלַל שֶׁבְּעֵת שֶׁהַסִּפּוּר הִתְרַחֵשׁ הָיִיתִי רַק בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה, הַתְּכוּנָה הַזֹּאת גָּרְרָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אִי-הֲבָנוֹת עִם הַשְּׁכֵנִים וְשִׂיחוֹת נוֹקְבוֹת עִם הַהוֹרִים. אֲבָל אֲנִי חַיֶּבֶת לְהַבְהִיר כָּאן וּמִיָּד כִּי לֹא גָּדַלְתִּי לִהְיוֹת פּוֹרֶקֶת עֹל - יָעִידוּ עַל כָּךְ חֲנִיכֵי בַּצּוֹפִים בְּשֵׁבֶט הַנָּשִׂיא, בּוֹ כִּהַנְתִּי כְּרַשְׁגָּ"דִית. 

בִּימֵי רֵאשִׁית הַקַּיִץ אֲנִי וְכַמָּה מֵחֲבֵרַי נָהַגְנוּ לָלֶכֶת הַבַּיְתָה אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים דֶּרֶךְ חֹרֶשׁ הַתּוּת שֶׁבְּפַאֲתֵי הַשִּׁכּוּן, סְבִיב הַבַּיִת הָעַרְבִי שֶׁנּוֹתַר שָׁם מִיְּמֵי שֵׁיח' מוּנִיס. הַצִּמְחִיָּה בֵּין בָּתֵּי הָרַכֶּבֶת בַּשִּׁכּוּן שֶׁלָּנוּ הָיְתָה עֲדַיִן צְנוּעָה וּבְתוּלִית - קְצָת דֶּשֶׁא, מְעַט שִׂיחִים, וּפֹה-וָשָׁם שְׁתִילֵי אַלּוֹן, אֹרֶן וְצַפְצָפָה רַכִּים, שֶׁלְּיָמִים יַהַפְכוּ אֶת הַשְּׁכוּנָה לְמוּתָג יֻקְרָה, שֶׁכָּל דִּירָה בּוֹ עוֹלֶה לְפָחוֹת חֲצִי מִילְיוֹן דּוֹלָר (מִי הָיָה מַאֲמִין) - כָּךְ שֶׁנּוֹכְחוּתָם שֶׁל עֲצֵי הַתּוּת הַשַּׂגִּיאִים הִשְׁרְתָה מְכֻבָּדוֹת עַל כָּל הָאֵזוֹר. בְּכָל חֹדֶשׁ מַאי נִקְבְּצוּ הַיְּלָדִים לְשַׂחֵק מַחֲבֹאִים בֵּין עַנְפֵי הַתּוּת, לְחַפֵּשׂ פְּרִי מָתוֹק וּלְהִצְטַיֵּד בְּעָלִים רַעֲנַנִּים לַהֲנָאַת תּוֹלְעֵי הַמֶּשִׁי, שֶׁחֵלֶק מֵאִתָּנוּ גִּדְּלוּ בְּקֻפְסָאוֹת נַעֲלַיִם מְחֹרָרוֹת בְּעוֹדָם מְדַמִּים אֶת עַצְמָם כְּאֵילֵי טֶקְסְטִיל בְּהִתְהַוּוּת.

אֲנִי וְיוֹרָם, אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּשָׁלוֹשׁ שָׁנִים קָבַעְנוּ לְהִפָּגֵשׁ בְּסִיּוּם יוֹם הַלִּמּוּדִים וְלָלֶכֶת יַחְדָּו לִקְטֹף תּוּתִים. כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי קַלָּה מִמֶּנּוּ, וְגַם כִּי הוּא הָיָה אָחִי הַבְּכוֹר וְהוֹרִיד לִי פְּקֻדָּה, נִבְחַרְתִּי לְטַפֵּס עַל הָעֵץ וּלְלַקֵּט אֶת הַתּוּתִים בְּתוֹךְ כּוֹבַע הַמִּצְחִיָּה שֶׁלּוֹ. מִבְּחִינָתוֹ הַדָּבָר הִבְטִיחַ שֶׁהַמְּלָאכָה תֵּעָשֶׂה וְשֶׁהַפְּרִי יִשָּׁאֵר בְּחֶזְקָתוֹ. זֶה הָיָה לְגַמְרֵי בְּסֵדֶר גַּם מִבְּחִינָתִי, כִּי עַל כָּל תּוּת שֶׁהִכְנַסְתִּי לַכּוֹבַע, שְׁנַיִם אֲחֵרִים - הָעֲסִיסִיִּים - נִתְחֲבוּ אֶל פִּי.

בְּלַהַט הַהַמְתָּנָה שֶׁלּוֹ בְּצֵל הָעֵץ וְאוּלַי מֵחֲמַת הַשִּׁעֲמוּם, יוֹרָם בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי לִצְלֹף לוֹ תּוּתִים מִלְּמַעְלָה, הַיְשֵׁר לְפִיו. הִשְׁקַעְתִּי אֶת מֵיטַב יְכָלְתִּי בִּקְלִיעָה לְמַטָּרָה וְהָרַעֲיוֹן עֶבֶד לֹא רַע. לִפְעָמִים... כִּי לְאַט לְאַט הִצְטַבְּרָה שְׁלוּלִית אֲדַמְדַּמָּה סְבִיב יוֹרָם, וּבְעוֹד רֹאשׁוֹ מֻטֶּה כְּלַפֵּי מַעְלָה וּפִיו פָּעוּר, בּוֹסְסוּ נְעָלָיו בַּבֹּץ הַחִנָּנִי וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי בַּהֲנָאָה עַל הַמָּנָה שֶׁיְּקַבֵּל מֵאִמָּא, כְּשֶׁיִּכָּנֵס הַבַּיְתָה בִּנְעָלָיו וּבְכוֹבָעוֹ שֶׁהֶאֱדִימוּ, וְעוֹד יוֹתֵר מִכָּךְ - עַל הַמָּנָה הַשְּׁנִיָּה מֵאַבָּא, כְּשֶׁיַּחֲזֹר מֵהַצָּבָא לִפְנוֹת עֶרֶב.

אֱלֹהִים עֵדִי שֶׁעָשִׂיתִי כְּמֵיטַב יָכֹלְתִּי לְדַיֵּק בַּקְּלִיעוֹת, אֲבָל - פֹּה הִפְרִיעַ יֶלֶד אַחֵר שֶׁבְּדִיּוּק נִעְנַע אֶת הֶעָנָף וְשָׁם גַּרְגֵּר אָבָק נִכְנַס לִי לָעַיִן... בְּכָל אֹפֶן, אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה בְּדִיּוּק קָרָה אֲבָל רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁיּוֹרָם זָעַק לְעֶבְרִי בְּגָרוֹן נִחַר: נוּ, תִּזְרְקִי כְּבָר, רוֹחָלֶ'ה, תִּזְרְקִי לִי, אֲנִי מִתְיַבֵּשׁ פֹּה, קוֹלוֹ הִשְׁתַּנֵּק לְפֶתַע וְשָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ מִשְׁתַּעֵל וּמֵקִיא אֶת נִשְׁמָתוֹ. 

הִבַּטְתִּי לְמַטָּה בְּבֶהָלָה וְרָאִיתִי אוֹתוֹ מִתְפַּתֵּל מְבֹעָת בְּתוֹךְ הֶעָפָר הָרָווּי בְּמִיץ תּוּתִים, כְּשֶׁשְּׁתֵּי יָדָיו אוֹחֲזוֹת בִּגְרוֹנוֹ וּמִתּוֹךְ לוֹעוֹ מֵגִיחַ זְנָבָהּ הָרוֹטֵט שֶׁל זִקִּית. נִרְאֶה לִי כִּי הַזִּקִּית עַצְמָהּ הָיְתָה מְבֹהֶלֶת מֵהַמַּצָּב, שֶׁכֵּן הַצְּבָעִים שֶׁלָּהּ הֵחֵלּוּ לְהִתְחַלֵּף בַּזֶּה אַחַר זֶה בְּהִיסְטֶרְיָה.

אֲנִי לֹא בְּטוּחָה, אֲבָל לַמְרוֹת שֶׁהוּא מֵעוֹלָם לֹא הֶאֱשִׁים אוֹתִי בִּמְפֹרָשׁ בְּכָךְ שֶׁכִּוַּנְתִּי לוֹ זִקִּית לַגָּרוֹן, יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהוּא סָבוּר כָּךְ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וַאֲנִי מְנַצֶּלֶת הִזְדַּמְּנוּת זֹאת כְּדֵי לוֹמַר לוֹ: לֹא, זֹאת לֹא אֲנִי, זֹאת הָיְתָה תְּאוּנַת צְנִיחָה פְּרָטִית לְגַמְרֵי שֶׁל הַזִּקִּית.


וּמֵאָז יוֹרָם לֹא נוֹגֵעַ בְּתוּתֵי עֵץ...