15/06/2016
בלדה על פרפר, מאת דניאל קרן
פַּרְפָּר שֶׁצִּבְעוֹ כְּעֵין הַשֶׁנְהָב וּמְנֻמָּשׁ בִּנְגִיעוֹת רַכּוֹת שֶׁל שָׁחוֹר, עֹופֵף בְּפִתְחָהּ שֶׁל מִנְהֶרֶת הַכַּרְמֶל. כְּנָפָיו לָעוּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת. לְרֶגַע אָחַז בּוֹ הִסּוּס מוּל הָעֲלָטָה, אַך בְּמִשְׁנֵהוּ נִדְרַך הַפַּרְפַּר בְּחֶדְוַת הִתְרַגְשׁוּת, וּכְבָר הָיוּ פְּעָמָיו בַּדֶּרֶך לְהִתָּחֵב בִּמְעִי הָהָר. חָפְשִׁי מִכָּל אַגְרָה וְלָהוּט לְמַצּוֹת אֶת רְגָעָיו עוֹפֵף הַפַּרְפַּר בֶּחָרָךְ הַצָּר שֶׁבֵּין זֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ לְחֶשְׁכַּת הָהָר, מְרַפְרֵף בְּעִקְּבוֹתָי, אוֹ שֶׁמָּא נִשְׁאָב, בְּעֵת שֶׁמְכוֹנִיתִי נִבְלְעָה בְּמַעֲבֵה הַמִּנְהָרָה.