25/04/2021

13 שנים אחרי..., מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

1959, בַּר-מִצְוָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַסְּפָרַדִּי בְּקִרְיַת שָׁלוֹם, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן

כָּל כָּךְ הִתְרַגַּשְׁתִּי לִהְיוֹת כּוֹכַב הַשַּׁבָּת. סְבִיבִי נִקְבְּצוּ גְּבָרִים לְבוּשִׁים בְּשָׁחֹר וְלָבָן. נָשִׁים חֲגִיגִיּוֹת וּבָהֶן אִמִּי לָבְשׁוּ חֻלְצוֹת לְבָנוֹת, שֶׁאִמְרַת תַּחֲרָה מְשַׁמֶּשֶׁת לָהֶן צַוָּארוֹן. מִלְּמַטָּה, בְּמַבָּט אֶל עֵבֶר יְצִיעַ הַנָּשִׁים לֹא רָאִיתִי אֶת פֶּלֶג הַגּוּף הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהֶן אֲבָל יָדַעְתִּי כִּי אִמִּי לָבְשָׁה חֲצָאִית קְפָלִים אֲפֹרָה, מְהֻדֶּקֶת לְמָתְנֶיהָ בְּרוֹכְסָן שָׁחֹר (רָאִיתִי בִּגְנֵבָה שֶׁאָבִי עָזַר לָהּ לִרְכֹּס) וּלְרַגְלֶיהָ נַעֲלַיִם שְׁחֹרוֹת מְסֻרְבָּלוֹת, אֲשֶׁר לְיָמִים תִּקָּרֶאנָה נַעֲלֵי גּוֹלְדָה. אִמִּי וְהַמַּכָּרוֹת יָשְׁבוּ בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים וְצִפּוּ לַעֲלִיָּתִי לַדּוּכָן. כָּל אַחַת אָחֲזָה שַׂקִּיק נְיָר עִם סֻכָּרִיּוֹת חֲבוּקוֹת בְּצֵלוֹפָן, שֶׁעֲתִידוֹת בְּתוֹךְ דַּקּוֹת לִפְגֹּשׁ אֶת רֹאשִׁי. 

מַחְשַׁבְתִּי נָדְדָה לִמְחוֹזוֹת אֲחֵרִים. מִישֶׁהוּ מֵהַמִּתְפַּלְּלִים הַקְּבוּעִים הִבְחִין בְּפִזּוּר הַדַּעַת שֶׁלִּי וְתָחַב סִדּוּר תְּפִלָּה אֶל בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי הַחֲרֵדוֹת. הָאוֹתִיּוֹת רִחֲפוּ לְנֶגֶד עֵינַי וְלֹא הִצְטָרְפוּ לְמִלִּים.

לְרֶגַע הַשִּׂיא קָדְמוּ יָמִים מוּזָרִים. הוֹרַי לֹא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּם כְּלָל כִּי רָאוּי שֶׁבְּנָם בֶּן הַ-13 יִשָּׂא דְּרָשָׁה בְּבֵית כְּנֶסֶת. הֵם לֹא הִתְנַגְּדוּ, פָּשׁוּט לֹא חָשְׁבוּ עַל זֶה. אַךְ כְּשֶׁגִּדְעוֹן הַכֹּהֵן הִצִּיעַ לְלַמֵּד אוֹתִי קְרִיאָה וּטְעָמִים חִנָּם אֵין כָּסֶף, הֵם זִהוּ הִזְדַּמְּנוּת. אָבִי וְאִמִּי הָיוּ חַסְרֵי אֵמוּן - בַּדָּת וּבִכְלָל. הֵם גַם הָיוּ דֵּי אֶבְיוֹנִים. קָסַם לָהֶם לֹא לְשַׁלֵּם בַּעֲבוּר שֵׁרוּת לֹא הֶכְרֵחִי - וַעֲדַיִן לְקַבְּלוֹ. בְּכָל מִקְרֶה זֶה הָיָה עָדִיף עַל תַּשְׁלוּם לָרַב הַצָּעִיר הַמְּחֻטָּט, בַּעַל הַזָּקָן הַדָּלִיל, שֶׁהִתְפַּרְנֵס הֵיטֵב מִשְּׁאַר יַלְדֵי הַשְּׁכוּנָה. לְגִדְעוֹן, אָבִיו שֶׁל דָּוִידִי חֲבֵרִי הַטּוֹב, לֹא הָיָה זָקָן וְלֹא שָׂפָם, כָּךְ שֶׁלֹּא עָנָה לַדִּמּוּי הָרוֹוֵחַ-אָז שֶׁל מְלַמֵּד לִבְנֵי מִצְוָה. הוּא גַּם לֹא סָחַב עַל גַּבּוֹ שְׁיָרִים שֶׁל מִבְטָא מִמָּקוֹם אַחֵר, שֶׁכֵּן הָיָה דּוֹר רְבִיעִי לִילִידֵי הָאָרֶץ. וַהֲכִי חָשׁוּב - הוּא לֹא בִּקֵּשׁ תְּמוּרָה. (אוּלַי כִּי הִכִּיר אוֹתִי מִקַּטְנוּת וְיָדַע שֶׁשִּׁנּוּן שֶׁל כַּמָּה פְּסוּקִים וְטַעֲמֵיהֶם לֹא יִהְיֶה מְסֻבָּךְ מִדַּי בַּעֲבוּרִי). 

פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ, בֵּין פִּנּוּקֵי מִיץ תַּפּוּזִים וְלִימוֹנָדָה שֶׁהֵכִינָה רִבְקָה רַעְיָתוֹ, שִׁנַּנְתִּי בְּבֵיתוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן טְעָמִים וְשׁוּרוֹת מִפֶּרֶק מ"ב בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ. סָמוּךְ לְמוֹעֵד הָעֲלִיָּה לַתּוֹרָה כְּבָר יָכֹלְתִּי לִקְרֹא וּלְסַלְסֵל מִבְּלִי לְהִתְבַּזּוֹת. זֶה הָיָה בִּשְׁבִילִי עוֹלַם תֹּכֶן לֹא מֻכָּר וּכְדֵי לַחֲסֹךְ לִי זְמַן ומַאֲמָץ גִּדְעוֹן הִצִּיעַ לְלַמֵּד אוֹתִי נֹסַח הַפְטָרָה קָצָר, שֶׁהָיָה מְקֻבָּל אֵצֶל הַסְּפָרַדִּים. "זֶה מְחַיֵּב אֶת קִיּוּם הַבַּר-מִצְוָה בְּבֵית כְּנֶסֶת סְפָרַדִּי, לֹא אַשְׁכְּנַזִּי - אֲבָל זֶה הֲרֵי לֹא בֶּאֱמֶת מְשַׁנֶּה לָכֶם", הוּא הִרְגִּיעַ אֶת הוֹרַי, "כִּי אַתֶּם לֹא מַאֲמִינִים וְדָנִי לֹא מִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת תַּלְמִיד יְשִׁיבָה." (אֲגַלֶּה רַק לָכֶם כִּי בְּשַׁבָּת  הַהִיא הִגַּעְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת עַל אוֹפַנַּי). הוֹרַי הָיוּ מַעֲדִיפִים אָמְנָם שֶׁאֶלְמַד טֵקְסְט אָרֹךְ כְּדֵי שֶׁאֶתְאַמֵּץ יוֹתֵר, אֲבָל עַד מְהֵרָה הִתְרַצּוּ. הֲלֹא אֵין בּוֹדְקִים בְּשִׁנָּיו שֶׁל סוּס שֶׁנִּתְקַבֵּל בְּמַתָּנָה.

עַכְשָׁו, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁאֲנִי עוֹלֶה לַתּוֹרָה, דִּמְיַנְתִּי לִי בְּעֹנֶג אֶת הַפּוֹלָנִים הַחִלּוֹנִים הַלָּלוּ, הוֹרַי, לוֹבְשִׁים חַג, אוֹחֲזִים בְּסִדּוּר בְּנֻסַּח יְהוּדֵי סְפָרַד, מִתְנוֹעֲעִים כֹּה וָכֹה בְּקֶצֶב הַתְּפִלָּה. 

אֲבָל אָז, בְּעֵת שֶׁהַחַזָּן מִתְקָרֵב לְסִיּוּם הֹפָּרָשָׁה, מַמָּשׁ לִפְנֵי שֶׁמַּגִּיעַ תּוֹרִי לְסַלְסֵל בַּטְּעָמִים, נִתְבָּרֵר כִּי שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנִי אֲנִי מְעֹרָב עַד-צַוָּאר בְּטָעוּת, הַמְּאַיֶּמֶת לִפְגֹּעַ - שֹׁמּוּ שָׁמַיִם - בְּמָסֹרֶת יִשְׂרָאֵל. לְפֶתַע פִּתְאוֹם נוֹצְרָה סְבִיבִי הִתְקַהֲלוּת. כַּמָּה גְּבָרִים הֵנִיפוּ יָדַיִם בִּתְנוּעוֹת תּוֹכֵחָה, בְּעוֹדָם מֵיטִיבִים אֶת אֲחִיזַת הַכִּפָּה עַל רֹאשָׁם, כְּאִלּוּ כְּדֵי לְהַמְחִישׁ אֶת צִדְקַת עֶלְבּוֹנָם. מִתְפַּלְּלִים אֲחֵרִים הִרְגִּיעוּ אוֹתָם בְּמֶחְווֹת רַכּוֹת. 

הִסְתַּבֵּר, כִּי לַמְרוֹת שֶׁבְּשַׁבָּת רְגִילָה הַהַפְטָרָה שֶׁלִּי בֶּאֱמֶת צְמוּדָה לְפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, הִיא אֵינֶנָּה טוֹבָה לְרֹאשׁׁ-חֹדֶשׁ הֶחָל בְּשַׁבָּת. מִכָּאן עָלָה, שֶׁהַהַפְטָרָה שֶׁעָלֶיהָ טָרַחְתִּי הָיְתָה שְׂגוּיָה. גִּדְעוֹן הַמְּלַמֵּד לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ מֵרֹב מְבוּכָה, אַבָּא וְאִמָּא הֶחֱוִירוּ. רַק לִי אִישׁ לֹא סִפֵּר מָה פֵּשֶׁר הַסְּעָרָה. 

דֶּלֶת הַמִּסְדְּרוֹן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַמִּתְפַּלְּלִים אֶל תּוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת הָיְתָה פְּתוּחָה וְכַמָּה אֲנָשִׁים חָלְפוּ בַּעֲדָהּ לְכִוּוּן הַיְּצִיאָה, אַךְ לֹא יָצְאוּ. מִמְּקוֹם יְשִׁיבָתִי לְמַרְגְּלוֹת הַבִּימָה והַדּוּכָן רָאִיתִי בַּפְּרוֹזְדוֹר כַּמָּה רָאשִׁים חוֹבְשֵׁי כִּפָּה נָעִים כֹּה וָכֹה, נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים זֶה עִם זֶה. זִהִיתִי שָׁם גַּם אֶת עָרְפּוֹ הָרָחָב שֶׁל גִּדְעוֹן וְנִדְמֶה הָיָה לִי כִּי כְּתֵפָיו שָׁחוּ. אבל מִקֵּץ רֶגַע שָׁב הַמְּלַמֵּד מֵהַפְּרוֹזְדוֹר אֶל אוּלָם הַתְּפִלָּה כְּשֶׁפָּנָיו קוֹרְנוֹת וְאַחֲרָיו מְמַהֲרִים רָאשֵׁי הַקְּהִלָּה לְהֶמְשֵׁךְ הַתְּפִלּוֹת. עַתָּה רָוַח לְהוֹרַי. 

"יַעֲלֶה וְיָבוֹא חֲתַן הַבַּר מִצְוָה" הִתְפַּיֵּט לוֹ גִּזְבַּר בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֶן הַמִּצְוָה אָכֵן מִהֵר לַעֲלוֹת וּלְהַפְגִּין אֶת מָה שֶׁלָּמַד.

מָצָאנוּ אֵפוֹא כִּי דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וּמִצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, קוֹדְמוֹת לַתּוֹרָה. שָׁעֲרוּ בְּנַפְשְׁכֶם כֵּיצַד הָיוּ הַדְּבָרִים מִתְגַּלְגְּלִים לוּלֵא הִתְרַחֲשׁוּ בְּבֵית כְּנֶסֶת סְפָרַדִּי בִּשְׁכוּנָה חִלּוֹנִית בְּתֵל אָבִיב, אֶלָּא - אַלְלַי! - בְּבֵית כְּנֶסֶת אַשְׁכְּנַזִּי בָּעִיר הַחֲרֵדִית הַסְּמוּכָה...