דניאל קרן קריינות: מר-מתוק בשיקגו, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

14/04/2021

מר-מתוק בשיקגו, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

"מר-מתוק", לפי דבורה קרן, מתוך המחרוזת "טעמי שיקגו", 2016

האב ושני ילדיו השתובבו להנאתם על המדרכה ברחוב גלן-לייק בצפון שיקגו לאחר ביקור קצר בחנות המכולת. האב אחז בשקית המצרכים, מטלטל אותה לכאן ולכאן בתזזית נעורים. האצבע המורה של ידו האחרת נלפתה ביד ביתו. הילדה בת השלוש התענגה על סוכריה על מקל ואחיה הגדול ליקק גלידה בתאווה, שנשמעה היטב ברחוב המחשיך.

לקראת חציית הכביש האב חיזק את אחיזתו ביד ביתו. הם עצרו על סף המדרכה, ממתינים לדמות האיש ההולך, שבאור הלבן ברמזור. האב הביט בבנו בן החמש, לוודא שגם הוא מוכן לחצייה. לפתע ניתקה ממנו הילדה ורצה אל הכביש. הרכב הקרוב עצר בחריקת בלמים ממש בשניה האחרונה והנהג ההמום יצא לראות מה קרה. האב זינק לכביש, אסף את ביתו בזרועותיו וזעק: מדוע עזבת לי את היד, אסור לך, את עלולה למות. הוא המשיך לחבק אותה כך, נטוע במרכז הכביש, בוכה ומתייפח: אני לא רוצה...אני לא רוצה...לאבד אותך...ילדה שלי... אני כל כך...כל כך...אוהב אותך...

הילד ליטף בעדינות באצבעותיו הקטנות את פני אביו הרטובים מדמעות ואת ראש אחותו הקטנה וכאילו ניסה לבטל את ההתרחשות מראשיתה, מלמל מבעד לדמעותיו שלו: די, אבא, תירגעו, הכל בסדר, די, הכל בסדר.

רק כששלושתם הגיעו חבוקים למדרכה השניה שמתי לב שגם אני זקוקה בדחיפות למגבון.

"רגע לסיפור" עורך דניאל קרן

רגע לסיפור

שָׁלוֹם, שְׁמִי דָּנִיאֵל קֶרֶן וַאֲנִי קַרְיָן רַדְיוֹ וְגַם מְחַבֵּר סִפּוּרִים קְצָרִים, שֶׁלִּי וְשֶׁל אֲחֵרִים. כָּרֶגַע יֵשׁ בַּמַּאֲגָר שֶׁלִּי יוֹתֵר מִמֵּאָה סִפּוּרִים, וְהַמִּסְפָּר גָּדֵל כָּל הָעֵת. עָלָה בְּדַעְתִּי כִּי חַיִּים בֵּינֵינוּ סִפּוּרִים מְעַנְיְנִים, שֶׁאִם לֹא יֻנְצְחוּ - יֹאבְדוּ. לַסִּפּוּרִים הַלָּלוּ יֵשׁ חֲשִׁיבוּת לְבַעֲלֵיהֶם וּלְעֵדֵיהֶם אַךְ גַּם לַכְּלָל, שֶׁהֲרֵי אֵתוֹס שֶׁל עַם מֻרְכַּב מִסִּפּוּרָם שֶׁל אֲנָשִׁים. הִקְשַׁבְתִּי לְחֵלֶק וּבֶאֱמֶת, חֲבָל שֶׁיֹּאבְדוּ. מָצָאתִי מְסַפְּרִים נֶהְדָּרִים, שָׁמַעְתִּי עֲלִילוֹת מְרַתְּקוֹת. כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי שֶׁיֹּעֲלוּ עַל הַכְּתָב הִסְתַּבֵּר, כִּי לֹא כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְסַפֵּר יוֹדֵעַ גַּם לִכְתֹּב. אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ. לָכֵן יָזַמְתִּי מִפְעָל חֶבְרָתִי וּשְׁמוֹ "רֶגַע לַסִּפּוּר". הוּא מַנְצִיחַ - בְּהִתְנַדְּבוּת - אֵרוּעִים בְּחַיֵּיהֶם שֶׁל אֲנָשִׁים. אֵינֶנִּי מִתְיַמֵּר לִכְתֹּב סִפּוּרֵי חַיִּים (לְכָךְ יֵשׁ סוֹפְרִים וְעוֹרְכִים מַתְאִימִים) אֲבָל אֲנִי שָׂמֵחַ לְהַעֲמִיד אֶת כִּשּׁוּרַי לְטוֹבַת אָנֶקְדּוֹטוֹת נֶחְמָדוֹת הַשְּׁזוּרוֹת בַּסִּפּוּרִים. כְּדֵי שֶׁאֶהֱפֹךְ אֶת הָאֵרוּעַ שֶׁלָּכֶם לְסִפּוּר עָלָיו לְהַגִּיעַ אֵלַי בְּאִימֵיל וְכַמּוּבָן - עָלָיו לִמְצֹא חֵן בְּעֵינַי. הַעֲבִירוּ אֵלַי, בִּכְתָב, אֶת הָאָנֶקְדּוֹטָה שֶׁבִּרְצוֹנְכֶם לְהַנְצִיחַ וַאֲנִי אֶדְאַג לַשְּׁאָר. הַסִּפּוּרִים יְפֻרְסְמוּ בָּאֲתָר זֶה בְּשֵׁם בַּעֲלֵיהֶם, וְיִתָּכֵן שֶׁגַּם יִקָּרְאוּ עַל-יָדִי בְּאָזְנֵי קְהָלִים שׁוֹנִים. אָז - לַמְּלָאכָה, וּבְהַצְלָחָה לְכֻלָּנוּ!

נושאי הבלוג

14/04/2021

מר-מתוק בשיקגו, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"