נִסְגַּר מַעְגָּל, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, 30.4.2023:
[300 מִלִּים, כְּ-3 דַּקּוֹת קְרִיאָה]
בְּתֹם טֶקֶס הַתְּרוּפוֹת הַלֵּילִי גִּלִּיתִי כִּי חֵלֶק מִיְּרִיעַת הָאָלוּמִינְיוּם הָאֲחוֹרִית בְּלוּחִית הַתְּרוּפוֹת נֶעֱלַם. הַהֲבָנָה, שֶׁמִּסְתּוֹבֶבֶת לִי בַּבֶּטֶן חֲתִיכַת מַתֶּכֶת חַדָּה, הָיְתָה מַבְהִילָה. וּבֶאֱמֶת, בְּכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיִיתִי מְבֹעָת. אַחֲרֵי הַכֹּל, פִּסַּת מַתֶּכֶת מְטַיֶּלֶת בַּקְּרָבַיִם שֶׁלִּי!
חִכִּיתִי בְּמֶתַח לַפִּנּוּי הָרִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ לַשֵּׁנִי. הָיִיתִי מוּכָן לִכְאֵבִים שֶׁל חִתּוּךְ בַּבָּשָׂר הַחַי, לְצִירֵי לֵדָה מֵהַתַּחַת, תִּסְלְחוּ לִי, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לִחְיוֹת בְּחֹסֶר וַדָּאוּת. וּבְכֵן, לֹא כָּאַב לִי וְאַף לֹא גִּלִּיתִי בָּאַסְלָה אֶת רְדִיד הָאַלּוּמִינִים הַדַּקִּיק. הִסְכַּמְתִּי לָאֶפְשָׁרוּת, שֶׁאוּלַי הַפִּסָּה הַחֲסֵרָה הִתְגַּלְגְּלָה לְאַחַת מִפִּנּוֹת הַבַּיִת וְהָיִיתִי נָחוּשׁ לִמְצֹא אוֹתָהּ, אַךְ הֶעֱלֵיתִי חֶרֶס בְּיָדִי, לֹא פִּסַּת מַתֶּכֶת. כְּלוֹמַר, מָצָאתִי כָּל מִינֵי חֲפָצִים קְטַנִּים אֲחֵרִים, שֶׁכְּבָר נוֹאַשְׁתִּי מִלִּמְצֹא, אוֹ שֶׁכְּלָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאָבְדוּ. אַךְ אֶת הָרְדִיד שֶׁלִּי לֹא מָצָאתִי.
הַזְּמַן חָלַף, וּכְכָל שֶׁחָלַף דָּעַךְ הָעִנְיָן שֶׁלִּי בַּכֶּשֶׁל בְּלוּחִית הַתְּרוּפוֹת וּבְפִסַּת הָאָלוּמִינְיוּם הַתְּלוּשָׁה. הַנּוֹשֵׂא הֶעֱסִיק אוֹתִי רַק כְּקוּרְיוֹז.
עָבְרוּ חָדְשַׁיִם.
אֶתְמוֹל לָבַשְׁתִּי זוּג מִכְנָסַיִם לְאַחַר כְּבִיסָה, וּבְחִפּוּשׂ שִׁגְרָתִי אַחַר פְּרִיטִים שֶׁנִּשְׁכְּחוּ בַּכִּיסִים מָצָאתִי הַפַּעַם כַּדּוּרִית מַתֶּכֶת מְקֻמֶּטֶת וּמְצֻמְצֶמֶת. (אֲנִי מוֹצֵא שָׁם בְּדֶרֶךְ כְּלָל דַּפֵּי נְיַר מַגֶּבֶת, הַמְּשַׁמְּשִׁים לִי כְּמִמְחֲטוֹת; אַחֲרֵי כְּבִיסָה הֵם הוֹפְכִים לְגוּשׁ נְיָר קָשִׁיחַ). וּבְכֵן, בְּצִפָּרְנַיִם נְחוּשׁוֹת פָּרַשְׂתִּי אוֹתָהּ וּמָצָאתִי לְפָנַי אֶת רְדִיד הָאָלוּמִינְיוּם הַהוּא, מִלּוּחִית הַתְּרוּפוֹת. כָּל כֻּלּוֹ לֹא יוֹתֵר מִסֶּנְטִימֵטֶר אֶחָד. עַל הַפִּסָּה הַדְּקִיקָה עוֹד הָיָה אֶפְשָׁר לְהַבְחִין בְּאוֹתִיּוֹת שְׁמָהּ שֶׁל טַבְלִיַּת הַלַּיְלָה שֶׁלִּי.
אֲנִי מֵבִין בְּדִיעֲבַד, שֶׁכַּאֲשֶׁר לָחַצְתִּי עַל כִּפַּת הַפְּלַסְטִיק הַשְּׁקוּפָה, הַמְּגוֹנֶנֶת עַל הַטַּבְלִיָּה מִלְּפָנִים, כְּדֵי לְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ דֶּרֶךְ יְרִיעַת הָאָלוּמִינְיוּם הַדַּקָּה הַתּוֹחֶמֶת מֵאָחוֹר, חֵלֶק מִכִּסּוּי הַמַּתֶּכֶת הִתְעוֹפֵף אֵיכְשֶׁהוּ וְתִמְרֵן אֶת עַצְמוֹ בַּחֲשַׁאי אֶל תּוֹךְ כִּיס מִכְנָסַי.
אָז אִם הַכֹּל בָּא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם לָמָּה לִכְתֹּב עַל כָּךְ?
שִׁמְעוּ נָא. אִמִּי אָמְרָה לִי פַּעַם, שֶׁחָשׁוּב לְהוֹצִיא הַכֹּל; לְהוֹצִיא הַכֹּל וְלֹא לְהַשְׁאִיר כְּלוּם בַּבֶּטֶן. כָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה בַּחַיִּים הִיא שָׁמְרָה אֶת הַזְּכוּת בְּעִקָּר לְעַצְמָהּ וְהִיא בֶּאֱמֶת הוֹצִיאָה עָלַי אֶת הַכֹּל.
בִּרְבוֹת הַשָּׁנִים אִמַּצְתִּי לִי דְּרָכִים מִשֶּׁלִּי לְהוֹצִיא הַכֹּל; אוֹ לְפָחוֹת חֵלֶק מֵהַכֹּל. כָּךְ אֲנִי תּוֹמֵךְ - בְּדַרְכִּי - בַּמּוֹרֶשֶׁת שֶׁל אִמִּי. כֵּן, צָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת הַכֹּל; וַהֲלֹא הַכְּתִיבָה הִיא דֶּרֶךְ שֶׁל הוֹצָאָה. הַקְרָאַת מָה שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב הִיא בּוֹנוּס בַּעֲבוּרִי, זְכוּת מְעַנֶּגֶת. אָז תּוֹדָה. זֶה הַכֹּל, וְהַכֹּל בִּזְכוּתְכֶם.
