04/03/2023

אחרי 25 שנה, מאת יופ מוגנדורף, מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור"

      

                      (זמן הקריאה כ-4 דקות)


אַחֲרֵי  25 שָׁנָה...!

אֲנַחְנוּ הִתְבַּגַּרְנוּ, הַיְּלָדִים עָזְבוּ.

הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהִפָּרֵד מֵהַבַּיִת הַגָּדוֹל. מִבְנֵה: קִירוֹת, גַּג, חָצֵר; לֹא עִנְיָן גָּדוֹל. אֲבָל גַּם זִכְרוֹנוֹת טוֹבִים - זֶה הָעִנְיָן! 

מָכַרְנוּ אֶת הַבַּיִת לְזוּג צָעִיר. מִן הַסְּתָם זוּג אָמִיד מְאוֹד.

בְּיוֹם הַמְּסִירָה רוּתִי טָרְחָה עַל נִקְיוֹנוֹ. עִם מַטְלִית וּמַגֵּב הִיא עָבְרָה מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וְצִחְצְחָה אֶת הָרִצְפָּה וְהַכְּתָלִים. הִיא כַּמּוּבָן לֹא הָיְתָה מְחֻיֶּבֶת לַעֲשׂוֹת זֹאת, אֲבָל כָּזֹאת הִיא הָיְתָה. רַק כְּשֶׁהַבַּיִת הִבְהִיק רוּתִי נֵאוֹתָה לְהַנִּיחַ לוֹ וְסוֹף-סוֹף יָכֹלְנוּ לַעֲבֹר לַדִּירָה הַחֲדָשָׁה בִּשְׁכוּנַת רִמּוֹן.

רוֹכְשֵׁי הַבַּיִת בְּסַבְיוֹן נָתְנוּ לִי שְׁהוּת לְפַנּוֹת בְּנַחַת אֶת בֵּית הַמְּלָאכָה הַקָּטָן לְתַחְבִּיב הַנַּגָּרוּת שֶׁלִּי. מִיַּנְתִּי אֶת כְּלֵי הָעֲבוֹדָה וְאֶת הַחֲפָצִים שֶׁבָּנִיתִי. חֵלֶק מָסַרְתִּי לַמְּעֻנְיָנִים וְחֵלֶק קָטָן עָבַר אִתָּנוּ לְרִמּוֹן.

כַּעֲבֹר זְמַן מָה קָפַצְנוּ לְבַקֵּר. הַמָּקוֹם נִרְאָה כְּמוֹ אֲתַר בְּנִיָּה. בֶּחָצֵר עָמְדָה מְכֻלָּה גְּדוֹלָה, עֲמוּסָה בְּכָל מִינֵי דְּבָרִים טוֹבִים שֶׁהִשְׁאַרְנוּ. מִי שֶׁהִכִּיר  אוֹתָנוּ יוֹדֵעַ שֶׁהֶחְזַקְנוּ רַק אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר. אֲבָל, זֶה בְּסֵדֶר. כָּל אֶחָד וְטַעֲמוֹ.

מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת הֵצַצְתִּי לַמִּטְבָּח וּלְהַפְתָּעָתִי רָאִיתִי פּוֹעֲלִים מְסִירִים מֵהַקִּירוֹת אֶת כָּל הָאֲרִיחִים הַיָּפִים שֶׁל נֶגֶב קֵרָמִיקָה. שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי מָה יֵעָשֶׂה בָּהֶם. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת אַנְשֵׁי נֶגֶב הָיוּ גֵּאִים, עַל שֶׁבָּחַרְנוּ בְּמוּצְרֵיהֶם לְקַשֵּׁט אֶת הַבַּיִת. אֲנִי הָיִיתִי אָז מְאֻשָּׁר בַּפַּרְנָסָה שֶׁהֵבֵאנוּ לְעוֹבְדֵי הַנֶּגֶב. וְעַכְשָׁו הַדַּיָּרִים הַחֲדָשִׁים מְפַנִּים אֶת כָּל הַפְּאֵר הַזֶּה - לֵךְ תָּבִין… 

אֲבָל מֻתָּר לָהֶם, הֲלֹא עַכְשָׁו זֶה הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם.

הָיִינוּ בְּקֶשֶׁר אִתָּם עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים. קֶשֶׁר כָּפוּי, לְאַחַר שֶׁהִתְבָּרֵר שֶׁהָאַדְרִיכָלִים שֶׁלָּנוּ לֹא הִקְפִּידוּ בִּזְמַנּוֹ עַל הֲלִיכֵי הָרִשּׁוּי לַבְּנִיָּה וְעַכְשָׁו חָסְרוּ כַּמָּה אִשּׁוּרִים זְנִיחִים לַהַשְׁלָמָה שֶׁל עִסְקַת הַמְּכִירָה. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִסְכַּמְנוּ לְשַׁלֵּם לַמּוֹעָצָה הַמְּקוֹמִית סְכוּם כֹּפֶר כָּלְשֶׁהוּ וְהִסְדַּרְנוּ הַכֹּל. 

אַחֲרֵי שְׁנָתַיִם-שָׁלוֹשׁ הֻזְמַנּוּ לְבַקֵּר. כַּנִּרְאֶה רָצוּ לְהַרְשִׁים אוֹתָנוּ בַּבִּנְיָן הַנָּאֶה שֶׁסִּדְּרוּ לְעַצְמָם. יָשַׁבְנוּ בַּמִּרְפֶּסֶת וְנֶהֱנֵינוּ מִמַּשְׁקֶה טוֹב וּמֵרוּחַ נְעִימָה. הִתְבּוֹנַנְתִּי סָבִיב וְלֹא רָאִיתִי אֶת עֵץ  הַשִּׁקְמָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁהָיָה בַּעֲבוּרֵנוּ הַיַּהֲלוֹם שֶׁבַּכֶּתֶר. הַבְּעָלִים הַחֲדָשִׁים הִסְבִּירוּ לִי בְּנַחַת כִּי עָקְרוּ אוֹתוֹ. הוּא הִפְרִיעַ לָהֶם.

שָׁאַלְתִּי אִם קִבְּלוּ אִשּׁוּר עֲקִירָה, שֶׁהֲרֵי זֶה עֵץ מוּגָן. לֹא, לֹא בִּקְּשׁוּ וְלָכֵן גַּם לֹא קִבְּלוּ אִשּׁוּר. בִּכְלָל לֹא יָדְעוּ שֶׁכְּרִיתַת עֵצִים מְסֻיָּמִים אֲסוּרָה וּבְכָל מִקְרֶה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת מְתֹאֶמֶת עִם הָרָשׁוּיוֹת.

הִבַּטְתִּי בָּהֶם. 

נִזְכַּרְתִּי בְּחֶלְקַת הַצֵּל הַגְּדוֹלָה, שֶׁהֶחְלִיקָה מוּל הַשֶּׁמֶשׁ, בְּשֻׁלְחָנוֹת הַבְּרִידְג' שֶׁנָּחוּ לָהֶם בַּצֵּל בְּמִין עַצְלוּת רוֹגַעַת, בַּעֲטַלֵּפִים שֶׁמָּצְאוּ לָהֶם מִשְׁכָּן בֵּין הָעֲנָפִים, בַּלַּשְׁלֶשֶׁת שֶׁגָּרַפְתִּי מִשָּׁם בַּבְּקָרִים. חִיַּכְתִּי בְּלִבִּי. תָּהִיתִי מָה יְשַׁמֵּשׁ שִׁקְמָה לַדַּיָּרִים הַחֲדָשִׁים. 


חָשַׁבְתִּי עַל הַשֹּׁנִי בֵּין אֲנָשִׁים.