הַקּוֹרְקִינֶט (וּבְעִבְרִית תִּקְנִית: הַגַּלְגִּילַּיִים)
[3 דקות, 320 מילים]
זֶה הָיָה עֶרֶב נָעִים. צָעַדְתִּי נִמְרָץ עַל הַמִּדְרָכָה בְּאַחַד הָרְחוֹבוֹת הַמֶּרְכָּזִיִּים לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת. סִיּוּם חֲמֵשֶׁת הַקִּילוֹמֶטְרִים נִרְאָה מַמָּשׁ קָרוֹב. רֶשֶׁת בּ' הִשְׁמִיעָה לִי בָּאָזְנִיּוֹת אֶת זִמְזוּם הכַּוֶּרֶת הַפּוֹלִיטִית. זֶה הָיָה מְיַגֵּעַ וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי לַעֲבֹר לְתַחֲנָה אַחֶרֶת כְּשֶׁהִבְחַנְתִּי בְּפִכְפּוּךְ כֵּהֶה, שֶׁזָּרַם חֶרֶשׁ אֶל הַכְּבִישׁ מִמִּגְרַשׁ חֲנָיָה סָמוּךְ. הַנּוֹזֵל הָיָה שָׁחֹור מִשְּׁחוֹר, כֵּהֶה מִן הָאַסְפַלְט שֶׁעָלָיו זָרַם, וְהוּא הִדִּיף רֵיחַ כָּבֵד, הָאָפְיָנִי לְאִטְלִיזִים מְקֻלָּחִים בְּסוֹף יוֹם שֶׁל בִּתּוּר גְּוִיּוֹת. הִנַּחְתִּי רֶגֶל זְהִירָה עַל הַכְּבִישׁ וְחִפַּשְׂתִּי מָקוֹם יָבֵשׁ לְהַעֲמִיד בּוֹ גַּם אֶת הָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה. הָיִיתִי מְרֻכָּז כָּל כֻּלִּי בָּעִנְיָן וְרַק אַחַר כָּךְ הִבְחַנְתִּי בְּזַאֲטוּט לְבוּשׁ שְׁחֹרִים - אוּלַי בֶּן חָמֵשׁ - דּוֹהֵר לְעֶבְרִי עַל גַּבֵּי קוֹרְקִינֶט יְרַקְרַק מַמָּשׁ בְּתוֹךְ עֲרוּץ הַשְּׁפָכִים. נְשִׁימָתִי נֶעֶתְקָה מֵחֲמַת בֶּהָלָה וָגֹעַל. כַּף רַגְלִי הֲרֵי לֹא תָּבוֹא בָּרֶפֶשׁ הַנּוֹזְלִי הַזֶּה וְאִלּוּ הוּא, הַקְּטַנְטַן, נִצָּב בְּרֶגֶל בּוֹטַחַת עַל לוּחַ הַגַּלְגִּלַּיִם, גֵּווֹ זָקוּף, פְּאוֹתָיו מְלֻפָּפוֹת עַל אָזְנָיו וְהוּא דּוֹחֵף אֶת עַצְמוֹ קָדִימָה בְּמֶרֶץ הַיְשֵׁר אֵלַי וְאֶל הַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי כְּאִלּוּ…כְּאִלּוּ אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.
בַּשְּׁנִיָּה הַבָּאָה קָלַטְתִּי מְכוֹנִית לְבָנָה גְּדוֹלָה פּוֹנָה בִּמְהִירוּת מֵהַכְּבִישׁ אֶל מִגְרַשׁ הַחֲנָיָה וּבְעֵת שֶׁעֵינִי הַיְּמָנִית רוֹאָה אֶת הַיַּלְדּוֹן נֶחְפַּז אֶל הַכְּבִישׁ, הַשְּׂמָאלִית חָזְתָה בַּמְּכוֹנִית שֶׁעוֹמֶדֶת לִדְרֹס אוֹתוֹ. בֵּין שְׁתֵּי הָעֵינַיִם הַטְּרָגֶדְיָה כְּבָר הֵחֵלָּה לְהִכָּתֵב.
טוֹב, סִפּוּר הָעֵינַיִם עִם הַחֶזְיוֹן הַמְּפֻצָּל לֹא בֶּאֱמֶת קָרָה, זֶה רַק אֶמְצָעִי הַמְחָשָׁה, אַךְ כָּל הַשְּׁאָר אָכֵן הִתְרַחֵשׁ. שְׁלֹשֶׁת מַרְכִּיבֵי הַדְּרָמָה הָיוּ עַל הַכְּבִישׁ וּסְמוּכִים מְאוֹד זֶה לָזֶה: אֲנִי, הַהֵלֶךְ, מְעַט לִפְנֵי תֹּם מַסָּעוֹ הַיּוֹמִי, הַפַסְפוּס עַל הַגַּלְגִּילַּיִם, שֶׁאֵינוֹ מוּדָע לְדָבָר חוּץ מֵעֹנֶג הָרוּחַ בְּפָנָיו וּלְבַסּוֹף הַנַּהֶגֶת בַּמְּכוֹנִית הַגְּדוֹלָה, שֶׁפָּנֶיהָ לְמִגְרַשׁ הַחֲנָיָה. עַתָּה הִיא מַבְחִינָה בִּי, מְהַסֵּס, וּמַתְאִימָה אֶת עַצְמָהּ לְקֶצֶב הַחֲצִיָּה שֶׁלִּי. תְּמִיהָה מִצְטַיֶּרֶת בְּפָנֶיהָ.
שְׁנִיָּה אַחַר כָּךְ הִיא רוֹאָה אוֹתִי נִרְתָּע לְאָחוֹר, מֵנִיף יָדַיִם וּמִתְיַצֵּב מוּל הַשִּׁמְשָׁה הַקִּדְמִית בִּתְנוּעוֹת שֶׁל תְּחִנָּה.
גּוּפָהּ מִתְכַּוֵּץ מֵאֲחוֹרֵי הַהֶגֶה לְנֹכַח הַהִתְרַחֲשׁוּת הַמּוּזָרָה וְהִיא עוֹצֶרֶת. הַזַּאֲטוּט שִׁיֵּט עַתָּה בְּקֶשֶׁת חִנָּנִית תְּמִימָה בֵּינִי לְבֵינָהּ וְהָלְאָה אֶל הַכְּבִישׁ. כַּעֲבֹר רֶגַע הַנַּהֶגֶת הֵבִינָה. יָדֶיהָ סִמְּנוּ תּוֹדָה, שָׁעָה שֶׁהַיַּלְדּוֹן, שֶׁאֵינוֹ מוּדָע לְדָבָר, מַמְשִׁיךְ לְהַתִּיז עַל סְבִיבוֹתָיו מֵי אַפְסַיִם, שֶׁזָּהֲרוּ בְּאוֹרָם שֶׁל פָּנָסֵי הָרְחוֹב.
הַסַּכָּנָה חָלְפָה - אֲבָל הָרֵיחַ שֶׁלָּהּ, רֵיחַ הַסַּכָּנָה - וְהַצַּחֲנָה - וּבְכֵן הָרֵיחַ נִשְׁאַר אִתִּי עוֹד שָׁעָה אֲרֻכָּה!
