צ'לו על רגל אחת (1959), מאת דניאל קרן, 15/08/2021
בּוֹא-נָ'ה, אַ-תָּה זָכִיתָ, אֶגְלֵי הַדְּבַשׁ הֶחֱלִיקוּ מִשִּׂפְתֵי הַמִּנְהֲלָן אֶל אָזְנַי. לִלְמֹד אֵצֶל הַבֵּן שֶׁל גּוֹלְדָה - מָה יֵשׁ לוֹמַר, אִלּוּ לַבֵּן שֶׁלִּי הָיָה מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ - כָּאן הוּא שָׁאַף אֲוִיר מְלוֹא רֵאוֹתָיו, הֵצִיץ בַּשָּׁעוֹן הַמֻּזְהָב שֶׁעַל יְמִינוֹ (כֵּן, דַּוְקָא), הֵרִים אֶת זְרוֹעוֹ הָעֲנוּדָה לְנֹכַח עֵינַי הַנּוֹכְחִים וְתוֹפֵף קַלּוֹת עַל הַזְּגוּגִית בַּצִּפֹּרֶן שֶׁל אֶצְבַּע שְׂמֹאלוֹ, כְּאִלּוּ לְהַמְחִישׁ בְּאֹפֶן מְלֻמָּד אֶת גֹּדֶל הַשָּׁעָה וְאֶת חֲשִׁיבוּת הַתִּזְמוּן בְּקַבָּלַת הַחְלָטָה גּוֹרָלִית. מַבָּטוֹ לִטֵּף בַּעֲנָוָה אֶת פְּנֵי הַנּוֹכְחִים כְּאוֹמֵר רְאוּ-רְאוּ מָה עוֹשִׂים פֹּה לְמַעַן הַיֶּלֶד הַמִּסְכֵּן. (כְּמוֹ מַטִּיף מְצֻחְצָח לְאַחַר טִפּוּל מָנִיקוּר הוּא נִרְאָה לִי אָז). אִם אַתָּה הַבֵּן שֶׁלִּי - דַּקָּה אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב עַל זֶה, יָשָׁר רָץ וְרוֹשֵׁם אוֹתְךָ. אֲנִי אֶת הַבֵּן שֶׁלִּי לֹא הָיִיתִי חוֹשֵׁב פַּעֲמַיִם אִם לִשְׁלֹחַ אֶל הַבֵּן שֶׁל גּוֹלְדָה, אִם רַק הָיָה לַבֵּן שֶׁלִּי כִּשָּׁרוֹן מוּזִיקָלִי. לֹא שֶׁחֲסֵרִים לוֹ כִּשְׁרוֹנוֹת.
מִלָּה שֶׁלִּי - קַח אֶת זֶה בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. מִשּׁוּם-מָה הוּא מִקֵּד אֶת מַבָּטוֹ דַּוְקָא בִּי, כְּאִלּוּ אֲנִי הַמַּחְלִיט. שֶׁתֵּדַע שֶׁיְּלָדִים מִמִּשְׁפָּחוֹת עֲשִׁירוֹת (בָּהֲגוֹתוֹ זֹאת גִּלְגֵּל אֶת עֵינָיו) עוֹמְדִים אֶצְלוֹ בַּתּוֹר, אֲבָל הוּא הִבְטִיחַ לְלַמֵּד יֶלֶד אֶחָד עִם סְטִיפֶּנְדִּיָּה שֶׁל הַקּוֹנְסֶרְבָטוֹרְיוֹן, וּמִכֻּלָּם יָצָא שֶׁאַתָּה זֶה שֶׁרוֹצֶה לְנַגֵּן בְּצֵ'לוֹ.
הוֹרַי יָשְׁבוּ לְצִדִּי בִּטְרַקְלִין הֲקוֹנְסֶרְבָטוֹרְיוֹן וְלָגְמוּ מֻקְסָמִים מִדִּבְרֵי הַחֲלָקוֹת. בָּרוּר כִּי לֹא הָיְתָה אֶפְשָׁרוּת שֶׁהַצָּעַת הַהַנְהָלָה תִּדָּחֶה.
שָׁנִים תָּהִיתִי מַדּוּעַ הַמְּלֻקָּק הִשְׁקִיעַ אֶת נִשְׁמָתוֹ בְּשִׁכְנוּעַ מִשְׁפָּחָה שֶׁל יֶלֶד סְתָמִי לִלְמֹד לְנַגֵּן בַּחֲצִי-חִנָּם. הֲלֹא הֵיטֵב יָדַע, כִּי לֹא עָמְדָה בִּפְנֵי הוֹרַי שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לְמַמֵּן לִי לִמּוּדֵי נְגִינָה. אָז לָמָּה? כֶּסֶף הוּא הֲרֵי לֹא הִרְוִיחַ מִזֶּה. מָה? כָּבוֹד? בֵּינֵינוּ, לֹא הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת אַמַּדֵיאוּס כְּדֵי לִתְפֹּס שֶׁלֹּא יָשַׁב שָׁם פַּבְּלוֹ קָזַּלְס חָדָשׁ.
אוּלַי זֶה הָיָה הַמַּזָּל שֶׁלִּי!? הוּא הָיָה מִנְהֲלָן, לֹא מוּזִיקַאי! הוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לָדַעַת שֶׁאֲנִי לֹא קָזַּלְס. הוּא רָצָה לְהוֹתִיר חוֹתָם וְחָשַׁב שֶׁזֹּאת הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלּוֹ. לְרֹעַ מַזָּלוֹ אֲנִי זֶה שֶׁהָיָה שָׁם בָּעֶרֶב הַהוּא.
מִצַּד שֵׁנִי, אוּלַי בִּגְלַל הַהַחְלָטָה לְהֵיטִיב אִתִּי - נִתְקַפַּח גּוֹרָלוֹ שֶׁל צֵ'לָן אֲמִתִּי. אָז אֶצְלִי, כְּפוּי טוֹבָה שֶׁכָּמוֹנִי, הַמִּנְהֲלָן לֹא קָנָה אֶת עוֹלָמוֹ בְּהֶבֶל פִּיו הַמְּתַקְתַּק.
גַּם כַּיּוֹם אֲנִי מְהַרְהֵר בְּכָךְ לִפְרָקִים. בְּגִילִי אֲנִי אוּלַי מֵבִין טוֹב יוֹתֵר לְנֶפֶשׁ הָאָדָם, וַעֲדַיִן תּוֹהֶה. מָנָה גְּדוּשָׁה שֶׁל רִגְשֵׁי אָשָׁם הֵסֵבָּה לִי הַסְּטִיפֶּנְדִּיָּה הַזֹּאת.
אֶה, אֲבָל בַּסּוֹף הִתְגַּבַּרְתִּי.
