הצמה מאת דני קרן, 17.3.1026, 576 מילים
אפשר לקבוע, כי זאת היתה אישה מרשימה שנכנסה למעלית וכך אמנם היתה! היא לחצה על כפתור הקומה השישית ונשענה לאחור, בוהה בעיטור, שהסתלסל מאריח לאריח על גבי רצפת השיש. היא לא הבחינה ברפי שעמד שם, וכאב לו שהיא מתעלמת ממנו במכוון. הוא שיגר לעברה מבט מאשים והבחין בתליון כסף גדול שנח בכבדות על קימוריה המלאים, מאחורי סריג גולף אדום עם צווארון גבוה.
כעבור רגע רפי נזכר, שעל עורפה יש מן הסתם צמה בצבע חום. כשסוף סוף הבחינה בו שאלה "אתה מכאן?"
עכשיו היה תורו לחמוק ממבטה. איך "מכאן" אם הוא צַבָּר בן 35 - לא הודי ולא אוזבקי? היא מיהרה להרגיע את המתיחות המסתמנת: "התכוונתי אם אתה מצוות הבית, או נכד של אחד הדיירים". בתנועת ביטול הוא סימן לה שכל ניחוש מקובל עליו.
היא היתה מוכרת לרפי אבל הוא לא זכר מנין.
"הִגַּעְתְּ לבקר את אָבִיךְ?", רפי שאל והשתדל שלא להישמע מתריס. היה ניכר מִלְּבוּשָׁהּ ומפניה, שהיא משקיעה בַּנְּעוּרִים והוא רק ביקש באמת להחמיא לה. לשמע המחווה הסמוייה פשט בלחייה סומק קל. גם רפי חייך. "כן" - הוא המשיך ונישא על גב הרעיון המופרך - "בָּאת לְבַקֵּר אֶת אַבָּא. זהו!". היא פרצה בצחוק, שגרם לַקַּמְטוּטִים סביב עיניה להעמיק. "תודה, יפה מצידך", היא השיבה, "אבל לא, באתי לרוחל'ה מקומה שש. רגע, אתה לא הנכד המפורסם של מקס?".
מפורסם? אני? מאיפה היא מכירה אותי?
ואז רפי נזכר: בתמונה שנחרטה במוחו והתעוררה עכשיו לחיים - היא קמה בזריזות משולחן סמוך, מלמלה משהו באוזנה של רוחל'ה, גלגלה קוביות קרח לתוך מפית בד גדולה והצמידה הכל לכף רגלו של סבא, לאחר שכוס הבירה הגדולה שאחז בידו נשמטה וסדקה את הבוהן שלו, משאירה על שפתיו עננה של הפתעה וקצף של בירה. גם רפי היה שם וצפה במתרחש, קופא על עומדו ואוחז בידיו צלוחיות של בוטנים מהבר, לחלק בין השולחנות. בסיום החבישה היא הטילה לאחור את צמתה והעניקה לסבא חיבוק חברמני בכתפו בתוספת הוראה: "מקס, מכאן ישר למרתון תל אביב, כן? בלי שיבא ובלי תירוצים!" היא לחששה עוד כמה מילים בסמוך לאוזנו והוא חייך. החיבוק שלה אמנם סחט מסבא אנקת כאב אך רפי חשב שזאת דרכו המחוספסת של סבא להכיר תודה - לא כי באמת כאב לו. זאת היתה הפעם הראשונה שרפי ראה אותה ואת הצמה.
עכשיו במעלית גווה היה סמוך למראה גדולה ודרכה רפי השלים לעצמו את פרטי המראה. מכנסי העור שלה נמתחו על אגן צר וירדו אל נעלי עקב שחורות ומחודדות. וכמובן, הצמה נחה על כתפה.
ומכיוון שעדיין לא ידע את שמה ובגלל החיוניות שלה רפי כינה אותה נערה בליבו, למרות שהעריך כי היא לפחות בת שמונים. אולי דווקא בשל גילה כינה אותה כך - איזו אישה בוגרת תתנגד לכינוי "נערה" ומה זה כבר דורש ממנו… לא היה אכפת לו לשמח אותה.
היתה נימת נזיפה מבודחת בקולה כשאמרה - "איך אני יכולה לבקר את אבי אם הוא מת לפני עשרים שנה"?
התחבולה של רפי פנתה אפוא נגדו. אבל הנערה נחלצה לעזור לו: "אז ברור שלא אותו באתי לבקר, אלא את רוחל'ה. אבל האמת היא שזה הכל מהכל, הביקורים כאן הם חלק משגרת הקיום שלי. אמנם אבא ואמא כבר מזמן לא כאן אבל הם עדיין חלק מהמסלול שלי, וגם חדר הכושר, ורוחל'ה, וסבא שלך מקס, כמובן. תשאל אותו, הוא יספר לך, אם ירצה. אני חוזרת שוב ושוב לאותו המסלול; זאת הדרך שלי לוודא שאני עדיין בחיים".
היא הבחינה בתמיהה על פניו של רפי. המעלית עצרה והקריינית הכריזה על הקומה השישית. הנערה קרבה אליו ולחשה על אוזנו: "אתה בטח יודע שיש לך סבא נהדר. הוא גם גבר שבגברים". ואז היא העניקה לו חיבוק אימהי, נשקה על מצחו - ויצאה מהמעלית אל הפגישה עם רוחל'ה.
רפי חש התרגשות לקראת המפגש עם סבא. היה לו הרבה לשאול.
