VERONA, מאת יופ מוגנדורף. עורך: דניאל קרן. 850 מילים, כ-8 דקות קריאה
הסיפור שלפנינו עניינו בנסיעה משפחתית, שנערכה לפני יותר מ-50 שנה מהולנד לישראל ובחזרה.
מָה שֶׁיָּפֶה בְּחֵלֶק מִבְּנֵי הָאָדָם הוּא, שֶׁגַּם אִם רַע לָהֶם - הֵם מַאֲמִינִים כִּי יָבוֹא יוֹם, וְיִהְיֶה לָהֶם טוֹב יוֹתֵר. קוֹרְאִים לָזֶה אוֹפְּטִימִיּוּת. לִבִּי-לִבִּי לְאֵלֶּה, שֶׁכְּכָל שֶׁטּוֹב לָהֶם הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁיִּהְיֶה רַע יוֹתֵר. זֹאת פֵּסִימִיּוּת. אֲנִי כָּזֶה אוֹ כָּזֶה? תִּשְׁפְּטוּ בְּעַצְמְכֶם מֵהַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ.
במִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר שָׁכַלְתִּי אֶת אָחִי וַאֲנִי עַצְמִי נִפְצַעְתִּי קָשֶׁה וְעָבַרְתִּי תַּהֲלִיךְ שִׁקּוּם אָרֹךְ. לאחר שהתחזקתי ואף הֵקַמְתִּי מִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה וְיָפָה וגם עסק הֶחְלַטְתִּי לִנְסֹעַ לְהוֹלַנְד, לְבָרֵר מֶה עָלָה בְּגוֹרַל בֵּית הַדְּפוּס שֶׁל הוֹרַי בְּאַרְנְהֶם בְּמַהֲלַךְ מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם וּבשניםם שלְאַחֲרֶיהָ.
כְּשֶׁבָּשְׁלָה הַשָּׁעָה נָסַעְנוּ כֻּלָּנוּ, רוּתִי וַאֲנִי וּשְׁלֹשֶׁת הַיְּלָדִים, לְהוֹלַנְד. עַד מְהֵרָה מָצָאתִי, כִּי בֵּית הַדְּפוּס של הורי מַמְשִׁיךְ לִפְעֹל, בְּנִהוּלוֹ שֶׁל עוֹבֵד, שֶׁהָיָה יַד יְמִינוֹ שֶׁל אָבִי לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה. לֹא הָיָה קַל לְהָשִׁיב אֵלֵינוּ אֶת הַשְּׁלִיטָה בַּמִּפְעָל. הַבְּיוּרוֹקְרַטְיָה הַהוֹלַנְדִּית הָיְתָה סְבוּכָה וְגַם חַתְרָנוּתוֹ שֶׁל מְנַהֵל הַמִּפְעָל לֹא הֵקֵלָּה עָלַי. כשסוֹף-סוֹף קיבלתי את הַמּוֹשְׁכוֹת לְיָדַי, גִּלִּיתִי שֶׁהַמְּנַהֵל נִצֵּל אֶת מַעֲמָדוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בַּמִּפְעָל כִּרְצוֹנוֹ. כַּמּוּבָן שֶׁהֶרְאֵיתִי לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַחוּצָה.
יִתָּכֵן שֶׁכָּל זֶה מֻכָּר לָכֶם; רַבִּים מִכֶּם הָיוּ בְּאֵירוֹפָּה בִּתְקוּפַת הַמִּלְחָמָה וְנֻשְּׁלוּ - כָּמוֹנִי - מֵהָרְכוּשׁ הַמִּשְׁפַּחְתִּי.
אָז כשהושלמה הַמְּשִׂימָה וְהֶחֱזַרְתִּי אֶת הַמִּפְעָל לִידֵי הַמִּשְׁפָּחָה התפנתה המשפחה לְבַקֵּר בָּאָרֶץ.
זֶה הָיָה בִּשְׁנַת 1970 ונֶהֱנֵינוּ מֵהַבִּקּוּר עַד מְאוֹד. רוּתִי רַעְיָתִי וְרוֹנַלְד בְּנִי בָּחֲרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ לְיִשְׂרָאֵל וּבַחֲזָרָה בְּטִיסָה, וְאִלּוּ אֲנִי, וְהַיְּלָדִים מִיקִי וְסוּזָן וּמְכוֹנִית הַוֶולְסְלִי שֶׁלָּנוּ עָלִינוּ עַל רַכֶּבֶת מֵאַרְנְהֶם לִדְרוֹם צָרְפַת וּמִשָּׁם בָּאֳנִיָּה לָאָרֶץ. אֲנִי לֹא זוֹכֵר מַדּוּעַ הֶחְלַטְתִּי מִלְּכַתְּחִלָּה לָקַחַת אִתִּי מְּכוֹנִית מֵהוֹלַנְד לְיִשְׂרָאֵל. בְּמֶרְחָק הַשָּׁנִים הָרַעֲיוֹן נִרְאֶה מְסֻבָּךְ כָּל-כָּךְ. אֲבָל עָבְרוּ יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים שָׁנָה, לֵךְ תִּזְכֹּר מַדּוּעַ בָּחַרְתִּי כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת…
הַוֶולְסְלִי שלנו הָיְתָה מְכוֹנִית אַנְגְּלִית יָפָה וּמְרֻוַּחַת. יָדַעְתִּי שֶׁנִּזְדַּקֵּק לְרֶכֶב בִּזְמַן הַחֻפְשָׁה בישראל, לַטִּיּוּלִים שֶׁתִּכְנַנְתִּי. אֶפְשָׁר לְהַנִּיחַ, שֶׁעֲלוּת הַשְּׂכִירוּת שֶׁל רֶכֶב כָּזֶה בארץ הָיְתָה גְּבוֹהָה עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁהָיָה זוֹל יוֹתֵר לְהַגִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמְּכוֹנִית, מֵאֲשֶׁר לִשְׂכֹּר אוֹתָהּ כָּאן.
חָשַׁבְתִּי שֶׁהָרַעֲיוֹן בַר-בִּצּוּעַ, וְאָכֵן הַדֶּרֶךְ אַרְצָה עָבְרָה בְּשָׁלוֹם וּבְלִי תַּקָּלוֹת. אֲבָל הַחֲזָרָה לְהוֹלַנְד הָיְתָה שׁוֹנָה בְּתַכְלִית.
יַעַד הַהַפְלָגָה מֵהָאָרֶץ הָיָה נְמַל וֵנֶצְיָה. שַׂטְנוּ עַל מֵי מְנוּחוֹת וּמִוֵּנֶצְיָה נָהַגְתִּי בַּמְּכוֹנִית לַנְּקֻדָּה הַבָּאָה בַּמַּסָּע - וֶרוֹנָה, שָׁם הִתְעַתַּדְנוּ לַעֲלוֹת, עם המכונית, עַל רַכֶּבֶת לְאַמְסְטֶרְדָּם. מִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי לֹא מַשְׁאִיר קְצָווֹת פְּרוּמִים, לָכֵן - מוּבָן שֶׁקָּנִיתִי אֶת כַּרְטִיסֵי הָרַכֶּבֶת מִבְּעוֹד מוֹעֵד. הִתְיַצַּבְנוּ בְּתַחֲנַת וֶרוֹנָה בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם. הַכֹּל הָיָה מוּכָן לִקְרָאת הנסיעה. רַק הָאֹפִי הָאִיטַלְקִי לֹא היה מוכן לקראתה. הֵבֵאתִי אֶת הָוֶולְסְלִי אֶל רְצִיף הַהַטְעָנָה. הָרַכֶּבֶת עָצְרָה, אַךְ לְמַרְבֵּה הַהַפְתָּעָה לֹא הָיָה עָלֶיהָ מָקוֹם לַמְּכוֹנִית. אַל דְּאָגָה, חִיֵּךְ מְנַהֵל הַתַּחֲנָה לְמַרְאֵה הַכַּעַס בְּפָנַי, מָחָר תַּגִּיעַ רַכֶּבֶת אַחֶרֶת, עִם קְרוֹנוֹת מְ-עוּ-לִים, וּבֵינְתַיִם יֵשׁ לָכֶם הִזְדַּמְּנוּת לְבַלּוֹת בָּעִיר הַיָּפָה שֶׁלָּנוּ.
כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ, שֶׁאֵין טַעַם לְחַפֵּשׂ חֶדֶר בְּמָלוֹן בְּוֶרוֹנָה בְּעַרְבֵי הקַיִץ, שֶׁמִּתְקַיְּמוֹת בָּהֶם הוֹפָעוֹת אוֹפֵּרָה בָּאֲרֶנָּה הָעַתִּיקָה, אוֹ כְּשֶׁזּוּגוֹת צְעִירִים (וְגַם פָּחוֹת צְעִירִים) שׁוֹחֲרֵי רוֹמֵיאוֹ וְיוּלְיָה מִצְטוֹפְפִים בָּרְחָבָה שֶׁמִּתַּחַת לַמִּרְפֶּסֶת הַמְּפֻרְסֶמֶת. לְמַזָּלֵנוּ זֹאת לֹא הָיְתָה עוֹנַת הַתַּיָּרוּת וְתַחַת עִיר שׁוֹקֶקֶת צְלִילִים וְטַיָּלִים מָצָאנוּ מקום מנומנם עם שפע של חדרי אירוח פנויים. דּוֹמֶה כִּי העיר כולה עָמְדָה לִרְשׁוּתֵנוּ. אֶל גְּזֻזְטְרַת הָאוֹהֲבִים הַשֶּׁקְסְפִּירִיִּים טִפְּסוּ רַק כַּמָּה מְבַקְּרוֹת נִלְהָבוֹת, בעת שלְמַטָּה ברחוב הִמְתִּינוּ לָהֶן רַק כַּמָּה גְּבָרִים רוֹמַנְטִיִּים. הָאֲרֶנָּה הַגְּדוֹלָה הָיְתָה שׁוֹמֶמֶת. אוּלַי הָיוּ בָּעִיר עוֹד אַטְרַקְצִיּוֹת אֲבָל אנחנו רָצִינוּ רַק לְהַמְשִׁיךְ בַּמַּסָּע.
אֲנִי מֵנִיחַ כִּי לֹא תֻּפְתְּעוּ לִשְׁמֹעַ, שֶׁגַּם לְמָחֳרָת - הָרַכֶּבֶת ("עִם הַקְּרוֹנוֹת הַמְ-עוּ-לִים") לֹא הִגִּיעָה לְוֶרוֹנָה, וּבֶטַח גַּם לֹא תֻּפְתְּעוּ אִם אֶתְוַדֶּה, שֶׁהַפַּעַם חֲמָתִי מַמָּשׁ בָּעֲרָה בִּי. כֵּיוָן שֶׁאֵינִי דּוֹבֵר אִיטַלְקִית הִשְׁלַמְתִּי אֶת הַתִּקְשֹׁרֶת הַסּוֹעֶרֶת עִם פְּקִידֵי הָרַכֶּבֶת בִּתְנוּעוֹת יָדַיִם מֻגְזָמוֹת וּבְמִינֵי הָעֲוָיוֹת. זֶה עָבַד. מִבְּלִיל הַמִּלִּים, הַתְּנוּעוֹת וְהַפַּרְצוּפִים הִצְלַחְתִּי לְהָבִין כִּי בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב יוֹצֵאת מִמִּילָאנוֹ רַכֶּבֶת, שֶׁתַּתְאִים לְמַטְּרָתֵנוּ. מִילָאנוֹ אָמְנָם נִמְצֵאת בְּמֶרְחָק שֶׁל בערך 200 קִילוֹמֶטְרִים מִוֶרוֹנָה, אֲבָל "זֶה רַק שְׁעָתַיִם בַּכְּבִישׁ הַמָּהִיר", אָמְרוּ הַפְּקִידִים, "מָה זֶה בִּשְׁבִיל הֲוֶלְסְלִי שֶׁלְּךָ, מַר מוּגֶנְדּוֹרְף", הֵם הִתְחַנְּפוּ, הַחֲצוּפִים. בָּרֶגַע הַהוּא, כָּל מָה שֶׁהָאִיטַלְקִים הִצִּיעוּ לִי נִשְׁמָע מְפֻקְפָּק, וּבְצֶדֶק גָּמוּר, אֲבָל לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה אֶלָּא לָקַחַת אֶת הַסִּכּוּן. נָהַגְתִּי לְמִילָאנוֹ. בֶּאֱמֶת לֹא נוֹרָא, רַק שְׁעָתַיִם, רַק מָאתַיִם קִילוֹמֶטְרִים…
הִגַּעְנוּ בַּזְּמַן לַתַּחֲנָה בְּמִילָאנוֹ אֲבָל הָעוֹבְדִים סֵרְבוּ לְהַעֲלוֹת אוֹתָנוּ לָרַכֶּבֶת, בַּטַּעֲנָה שֶׁנְּקֻדּוֹת הַהַתְחָלָה וְהַסִּיּוּם בַּקַּו שֶׁלָּהֶם שׁוֹנוֹת מֵאֵלֶּה שֶׁבַּכַּרְטִיסִים שלנו, שֶׁהֲרֵי הָרַכֶּבֶת מַגִּיעָה בַּסּוֹף לְבֶּלְגִּיָּה, לֹא לְהוֹלַנְד. כָּךְ נִרְאֵית מִלְחֶמֶת הַתָּשָׁה - וְהָאִיטַלְקִים נִצְּחוּ בָּהּ. עתה הָיִיתִי מוּבָס וְכָנוּעַ. לֹא נוֹרָא, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, זֶה רַק כֶּסֶף - אֶרְכֹּשׁ כַּרְטִיסִים חֲדָשִׁים. נַגִּיעַ הַבַּיְתָה וְעַד מְהֵרָה נִשְׁכַּח אֶת הַפֶּרֶק הַגְּרוֹטֶסְקִי הַזֶּה.
סניפי הבנקים היו סגורים אך בִּמְעַט הַכֶּסֶף המזומן שֶׁנּוֹתַר לִי הִצְלַחְתִּי לִקְנוֹת כַּרְטִיסִים, וַאֲפִלּוּ כְּרִיכִים לַיְּלָדִים, וּשְׁתִיָּה. הוֹצֵאתִי כָּל מָה שֶׁהָיָה לִי בַּכִּיסִים, מַמָּשׁ עַד הַלִּירֶטָה הָאַחֲרוֹנָה. מַזָּל גָּדוֹל.
כָּךְ הִגַּעְנוּ לְבֶּלְגִּיָּה. המכונית האהובה שלי נפרקה מהרכבת ויצאנו לדרך, להולנד.
סוֹף כָּל סוֹף הַמְּכוֹנִית נוֹסַעַת בְּמָקוֹם שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ הוֹלַנְדִּית - כָּל כָּךְ הִתְגַּעְגַּעְתִּי לָרֶגַע הַזֶּה - סוֹף סוֹף שַׁבְנוּ לְאַרְנְהָם.
***
לסיכום הסיפור של יופ חשבתי על הדו-שיח הבא:
יוֹפְּ, כָּל מָה שֶׁעָבַרְתָּם, אתה והילדים בנסיעה ההיא בֶּאֱמֶת נִשְׁמָע מְאַתְגֵּר; אֲבָל זֶה כל-כך מֵאֲחוֹרֵינוּ. אֶפְשָׁר כְּבָר לְהַשְׁמִיעַ מוּסִיקַת סִיּוּם נִנּוֹחָה?
לֹא, דני, כמעט - אך עֲדַיִן לֹא. אֲנִי וּשְׁנֵי יְלָדִים אָמְנָם כְּבָר בַּבַּיִת אֲבָל רַעְיָתִי וְהַיֶּלֶד הַשְּׁלִישִׁי יַגִּיעוּ רַק מָחָר וְעַד שֶׁלֹּא אָבִיא אוֹתָם מֵהַשָּׂדֶה זֶה לֹא נִגְמַר. כְּמוֹ שֶׁרָאִיתָ, תִּכְנוּנִים נוֹטִים לְהִשְׁתַּבֵּשׁ.
***
עַל-פִּי הַמְּתֻכְנָן נָסַעְתִּי לֶאֱסֹף אוֹתָם מִסְּכִיפְּהוֹל, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁעֲרָפֶל כָּבֵד אָפַף אֶת הַשָּׂדֶה, הַמָּטוֹס שֶׁל רוּתִי וְרוֹנַלְד הֻפְנָה לִנְחוֹת בְּרוֹטֶרְדָּם.
שֶׁיִּהְיֶה רוֹטֶרְדָּם, נְהִיגָה שֶׁל שָׁעָה, עוֹד כַּמָּה קִילוֹמֶטְרִים טוֹבִים - לֹא נוֹרָא, מִלְמַלְתִּי לְעַצְמִי וְנָסַעְתִּי לְקַבֵּל אֶת פְּנֵיהֶם.
אוֹמְרִים שֶׁהַצִּפִּיָּה מַמְתִּיקָה אֶת הַמִּפְגָּשׁ, אָז כֵּן, הַאֲמִינוּ לִי, זֶה נָכוֹן.
דני, עכשיו אתה יכול להשמיע את המוסיקה שלך…
