30/11/2022

כוסמת, מאת לילי גינצר, 11.2022, מתוך המיזם "רגע לסיפור"


כֻּסֶּמֶת, מֵאֵת לִילִי גִּינְצֶר, 11.2022 


אֲנִי הַרְבֵּה שָׁנִים בָּאָרֶץ אֲבָל הָרוּסִית שֶׁלִּי עֲדַיִן יוֹתֵר טוֹבָה מֵהָעִבְרִית. יָפָה בִּקְּשָׁה מִמֶּנִּי לִקְנוֹת לָהּ כּוּסֶמֶק בַּמַּכֹּלֶת. לֹא הִכַּרְתִּי, אֲבָל הֵבַנְתִּי שֶׁהַכּוּסֶמֶק הֵם קְטַנִּים כָּאֵלֶּה, שֶׁמְּכִינִים מֵהֶם כָּל מִינֵי תַּבְשִׁילִים. (יָפָה אָמְרָה לִי לְבַשֵּׁל אוֹתָם אַחַר כָּךְ עִם פִּטְרִיּוֹת וְעַרְמוֹנִים וְעִם מְעַט מֶלַח וּפִלְפֵּל שָׁחֹר וּלְהַנִּיחַ בַּצַּלַּחַת לְיַד הַגּוּלָאשׁ). 

אֲנִי לֹא צְעִירָה וְאוּלַי גַּם הַשְּׁמִיעָה שֶׁלִּי כְּבָר לֹא טוֹבָה - לָכֵן קָרָה מָה שֶׁאֲנִי מְסַפֶּרֶת עָלָיו. הָלַכְתִּי לְמֹשֶׁה, שֶׁבַּמַּכֹּלֶת שֶׁלּוֹ וְשֶׁל הַבֵּן-דּוֹד שֶׁלּוֹ רוּבֵן אֲנִי נוֹהֶגֶת לִקְנוֹת וּבִקַּשְׁתִּי כּוּסֶמֶק. מֹשֶׁה בָּחוּר גָּבוֹהַּ. הוּא הִבִּיט בִּי מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה וְנִרְאָה קְצָת כּוֹעֵס כְּשֶׁאָמַר: כּוּסֶמֶק? לָמָּה כָּכָה, לִילִי, מָה עָשִׂיתִי לָךְ? הוּא הוֹסִיף בְּשֶׁקֶט עוֹד מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי וְשָׁלַח אוֹתִי לְחַפֵּשׂ בְּמָקוֹם אַחֵר; לִי אֵין, הוּא אָמַר.


אָז מָתַי יִהְיוּ? יָפָה מִבֵּית הַדִּיּוּר הַמּוּגָן אָמְרָה לִי שֶׁאֶצְלְךָ אֲנִי יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג. הוּא הִבִּיט בִּי בְּעֵינַיִם לֹא נְעִימוֹת וְאָמַר, כְּשֶׁהוּא מַדְגִּישׁ כָּל מִלָּה, לִילִי, אֵין אֶצְ-לִי דְּבָ-רִים כָּ-אֵלֶּה. 


לֹא הִתְוַכַּחְתִּי. חָצִיתִי אֶת הַכְּבִישׁ וְנִכְנַסְתִּי לַמַּכֹּלֶת שֶׁל מִיכִי. כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי כּוּסֶמֶק הוּא פָּרַץ בִּצְחוֹק וְאָמַר כּוּסֶמֶק אֵין לִי אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁבְּכָל זֹאת יֵשׁ לִי אֶת מָה שֶׁאַתְּ צְרִיכָה. תִּמְצְאִי אֶת זֶה בַּמַּדָּף הַשְּׁלִישִׁי מִלְּמַטָּה בַּטּוּר הָאַחֲרוֹן לִפְנֵי הַמְּקָרְרִים. זֶה יִהְיֶה מַמָּשׁ מוּל הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ (זֹאת הָיְתָה הֶעָרָה חֲשׁוּבָה כִּי אֲנִי לֹא גְּבוֹהָה, וּפוֹחֶדֶת מִמַּדָּפִים שֶׁנִּמְצָאִים מֵעַל הָרֹאשׁ שֶׁלִּי). רָאִיתִי שָׁם כָּל מִינֵי יְבֵשִׁים - עֲדָשִׁים, שְׁעוּעִית, אֹרֶז, אֲפִלּוּ גַּרְגְּרֵי חוּמוּס - אֲבָל כּוּסֶמֶק לֹא מָצָאתִי. 


לִילִי, אַתְּ מִסְתַּדֶּרֶת? שָׁמַעְתִּי אֶת מִיכִי קוֹרֵא לִי.

הָאֱמֶת, מִיכִי? לֹא! אֲנִי לֹא מוֹצֵאת. תָּבוֹא לַעֲזֹר, בְּבַקָּשָׁה. 


כַּעֲבֹר רֶגַע הוּא הִתְיַצֵּב לְיָדִי וּמָשַׁךְ מֵהַמַּדָּף שַׂקִּית שֶׁל נְיָר צֵלוֹפָן מְלֵאָה בְּגַרְגְּרִים עֲגֻלִּים עִם קְלִפָּה חוּמָה. זֶה - כֻּסֶּמֶת. לֹא, אָמַרְתִּי בְּחֹסֶר סַבְלָנוּת, יָפָה בִּקְּשָׁה כּוּסֶמֶק, לֹא מָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי. 


מַזָּל שֶׁלְּמִיכִי יֵשׁ סַבְלָנוּת. גִּיבֶרֶת לִילִי, אֵיךְ קוֹרְאִים בְּרוּסִית לְמָה שֶׁאַתְּ רוֹצָה? גְּרֶצִ'יחָה, עָנִיתִי לוֹ. הוּא הִתְבּוֹנֵן בַּאֲרִיזַת הַגַּרְגְּרִים וְהִצְבִּיעַ עַל שׁוּרָה שֶׁל אוֹתִיּוֹת קִירִילִיּוֹת. תִּרְאִי מָה מֻדְפָּס כָּאן. כֵּן, בֶּאֱמֶת הָיָה כָּתוּב שָׁם גְּרֶצִ'יחָה. 


וְאֵיךְ בְּעִבְרִית? הוּא מַמָּשׁ דָּחַק בִּי לִקְרֹא. 

כּוּסֶמֶק, הִתְעַקַּשְׁתִּי. 


הוּא הִנִּיחַ לְאַט אֶת הַשַּׂקִּית מַמָּשׁ מוּל עֵינַי, לָקַח נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וְאָמַר: תִּסְתַּכְּלִי שׁוּב, לִילִי, זֶה מָה שֶׁכָּתוּב כָּאן בְּעִבְרִית? הִסְמַקְתִּי וְהוֹדֵיתִי שֶׁאֲנִי לֹא טוֹבָה בִּקְרִיאַת עִבְרִית. לֹא נוֹרָא, בְּכָל זֹאת תְּנַסִּי, אֲנִי לֹא מְמַהֵר. 

כּוּ-סֶֶ-מֶת? כֻּסֶּמֶת? 


עָלִיתִי לָאָרֶץ מֵרוּסְיָה וְהַיּוֹם אֲנִי יִשְׂרְאֵלִית ועַקְשָׁנִית, וְאֶת זֶה שׁוּם כִּתּוּב לֹא יוּכַל לְשַׁנּוֹת. 


אָז לָמָּה יָפָה בִּקְּשָׁה כּוּסֶמֶק וַאֲנִי גַּם  שׁוֹמַעַת בָּרְחוֹב הַרְבֵּה אֲנָשִׁים אוֹמְרִים זֶה לָזֶה כּוּסֶמֶק, כּוּסֶמֶק. מָה זֶה כּוּסֶמֶק? מַמָּשׁ הִתְחַנַּנְתִּי. 


אַתְּ אִשָּׁה טוֹבָה, לִילִי, מִיכִי עָנָה וְהִצִּיב אֶת הַשַּׂקִּית עַל הַדֶּלְפֵּק.  אַחַר כָּךְ הוּא הִסְתַּכֵּל עָלַי רֶגַע בְּלִי לְדַבֵּר, נִגַּשׁ לַקֻּפָּה וְאָמַר לִי: אֲנִי מַכִּיר אֹתָךְ, לִילִי. אַתְּ לֹא רוֹצָה לָדַעַת.


וְאַתֶּם יוֹדְעִים מָה הֲכִי מַצְחִיק? אִם הַגְּרֶצִ'יחָה הִיא כֻּסֶּמֶת בְּעִבְרִית אֲנִי הֲרֵי מַכִּירָה אוֹתָהּ שָׁנִים וּמְכִינָה מִמֶּנָּה הַרְבֵּה תּוֹסָפוֹת גַּם אֶצְלִי בַּמִּטְבָּח. מוּזָר, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ כֻּסֶּמֶת. 


אָז, בַּסּוֹף, מָה זֶה כּוּסֶמֶק?