מָה אַתָּה אוֹמֵר, מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן, 22/9/2022
וְשׁוּב אֲנִי מוּל הַמַּעֲלִית. אֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב שֶׁיָמַי חוֹלְפִים בְּהַמְתָּנָה לְדַלְתוֹת הַנִּירוֹסְטָה הַלָּלוּ. אָז לֹא, מַמָּשׁ לֹא, מַמָּשׁ לֹא, כֵּן? אֲבָל בְּכָל זֹאת קוֹרִים שָׁם דְּבָרִים...
אוֹֹ, יֹפִי, אָמַרְתִּי כְּשֶׁהִיא עָצְרָה מוּלִי וְשִׁגְּרָה אֶת כְּנָפֶיהָ הַכְּסוּפוֹת אֶל האֲפֵלָה שֶׁעָטְפָה אֶת הַתָּא הַמְּהֻדָּר.
רָאִיתִי מִיָּד כי מִישֶׁהוּ עָמַד בְּתוֹךְ הַמַּעֲלִית. הִיא בָּאָה לָקַחַת אוֹתִי, הִתְלוֹצַצְתִּי בְּקוֹל. מָה - אַתָּה - אוֹמֵר, אָמְרָה חֲרִישִׁית הַגְּבֶרֶת שֶׁכְּבָר נִצְּבָה בָּהּ. גְּבִינִי הָאִשָּׁה הָיוּ עֲבֻתִּים, עַד כִּי דִּמִּיתִי, שֶׁאִם תִּתְכּוֹפֵף עוֹד קְצָת מֵעֵבֶר לִשְׁחִיחוּתָהּ הָרְגִילָה, הַגַּבּוֹת יְטַאְטְאוּ אֶת רִצְפַּת הַמַּעֲלִית.
כָּל הַלַּיְלָה טָרְדָה אוֹתִי הַתְּהִיָּה הַאִם אָמְרָה "מָה אַתָּה אוֹמֵר" בְּצִינִיּוּת, אוֹ אוּלַי שָׁאֲלָה - כִּי לֹא שָׁמְעָה הֵיטֵב אֶת דְּבָרַי. הֲלֹא "מָה אַתָּה אוֹמֵר" אֶפְשָׁר לוֹמַר כָּךְ: "מָה אַתָּה אוֹמֵר??" אוֹ גַּם כָּךְ: "מָה אַתָּה אוֹמֵר!..." וּבְהֶמְשֵׁךְ הַטּוֹן הַזֶּה: "בִּשְׁבִילְךָ הִיא בָּאָה, הַמַּעֲלִית, מָה?"
סֻגְיָה כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ זְנִיחָה… הֶחְלַטְתִּי פָּשׁוּט לִשְׁאֹל אוֹתָהּ לְמָחֳרָת לְכַוָּנָתָהּ. אֲבָל לְמָחֳרָת הִיא נִפְטְרָה. כֵּן, הִיא הָלְכָה לָהּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, לֹא צְעִירָה הָיְתָה, וַאֲנִי עָתִיד לִחְיוֹת אֶת הַתְּהִיָּה הַזֹּאת לִשְׁאֵרִית יָמַי אוֹ עַד שֶׁתֻּחְלַף בִּתְהִיּוֹת חֲדָשׁוֹת.
