רְחוּמָה, 14.12.2021 מֵאֵת דָּנִיאֵל קֶרֶן
זֶה מָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי:
צְ'מֵעִי צְ'מֶעִי....טִינּוֹפֶת, זֶה לֹא יַעֲבוֹד לָךְ וְ....לֹא, אַל תִּגְרְמִי לִי לְהִתְרַגֵּז, אַתְּ לֹא רוֹצָה לְהַרְגִּיז אוֹתִי......תָּפַסְתִּי, רָאִיתִי מָה שֶׁרָאִיתִי וְהַכֹּל טוֹב. תֵּלְכִי לְדַרְכֵּךְ..... וַאֲנִי גַּם. הַכֹּל בְּסֵדֶר.....רַק צְאִי לִי מֵהַחַיִּים......
מַכְשִׁיר הַטֵּלֵפוֹן הַנַּיָּיד הֵאִיר זְרוֹעַ חֲסוֹנָה וּפָנִים בְּהִירוֹת עִם לְחָיַיִם רְחָבוֹת. הַנַּעֲרָה פָּסְעָה נִסְעֶרֶת הָלוֹךְ וָשׁוֹב בְּרַחֲבַת הַמִּדְרָכָה שֶׁלְּיַד בְּרֵיכַת הַשְּׂחִיָּיה הָעִירוֹנִית. הָיָה בָּרוּר שֶׁהִיא פְּגוּעָה.
לֹא, אַל תַּכְחִישִׁי......אַל תַּגִּידִי שֶׁזֶּה לֹא מָה שֶׁרָאִיתִי, שֶׁאֲנִי לֹא מְבִינָה, שֶׁאֲנִי לֹא מְבִינָה מָה רָאִיתִי.......אֲנִי מְבִינָה מְצֻויָּין - וְתוֹדָה, הָיָה טוֹב בִּזְמַן שֶׁהָיָה וְעַכְשָׁיו זֶה כְּבָר לֹא. זֶה נִגְמַר..... וְאֶל תִּפְנִי אֵלַי בְּשׁוּם צוּרָה...... אֲנִי מְאַחֶלֶת לָךְ יוֹם נֶ-הֱ-דָ-ר.
הָאֶרֶס הֻותַּז אוֹת-אוֹת. כַּעֲבוֹר רֶגַע הָאוֹר בַּטֵּלֵפוֹן כָּבָה וּפָנֶיהָ חָזְרוּ לַחֲשֵׁיכָה אֲבָל הִמְשִׁיכוּ לְהַבְהֵב עוֹד רֶגַע בְּתוֹךְ הַזִּיכָּרוֹן שֶׁל עֵינַי. בְּדִיּוּק חָלַפְתִּי עַל פְּנֵי הַכְּנִיסָה לַבְּרֵיכָה הַמְּקוֹרָה וְהִגִּיעוּ אֵלַי מִבִּפְנִים מִצְהֲלוֹת יְלָדִים. בְּתוך מִסְגֶּרֶת הַבֵּטוֹן שֶׁל הַמִּפְתָּן לָהֲטָה נוּרָה יְחִידָה, שֶׁזָּרְתָה הִילָּה צְהֻובָּה עַל אַבְנֵי הַמִּדְרָכָה. נֶעֱמַדְתִּי בְּשׁוּלֵי שִׂמְלַת הָאוֹר הַצָּהוֹב וּלְמַרְגְּלוֹת הָאֲלֻומָּה הַלְּבָנָה שֶׁל זַרְקוֹר הַ-LED הַעָוצְמָתִי שֶׁבְּרֹאשׁ עַמּוּד הַתְּאוּרָה בָּרְחוֹב. נִיסִּיתִי לְשַׂרְטֵט בְּדִמְיוֹנִי קַו מַבְחִין בֵּין שְׁנֵי הָאוֹרוֹת וְלֹא הִצְלַחְתִּי; הֵם הִתְעַרְבְּבוּ זֶה בָּזֶה וְיָצְרוּ תַּת-גְּוָונִים שֶׁל צָהוֹב וְלָבָן, שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי לתת להם שם. בְּשֶׁטֶף הָאוֹר הִתְחַוֵּור לִי כִּי הַנַּעֲרָה עִם הַטֵּלֵפוֹן הִיא הַר-אָדָם, וְלַמְרוֹת הַכּוֹבֶד - תְּנוּעוֹתֶיהָ הָיוּ זְרִיזוֹת וּקְפִיצִיּוֹת. דְּרָקוֹן כָּחוֹל הִתְפַּתֵּל בְּמַעֲלֵה אַמָּתָהּ הַשְּׂמָאלִית וְשָׁלַח לַמַּרְפֵּק לְשׁוֹן אֵשׁ כְּתֻומָּה. שָׁם הוּא פָּגַשׁ קַעֲקוּעַ אַחֵר - יַהֲלוֹם, שֶׁזָּהַר בִּשְׁלַל צְבָעִים. כָּל מָה שֶׁהָיָה גָּלוּי לְעֵינַי הָיָה מְכֻוסֶּה צִיּוּרִים יְפֵהפִיִּים, לְבַד מִן הַפָּנִים, שֶׁקֻּושְּׁטוּ רַק בְּעֵינַיִים כְּחֻולּוֹת. הַטֵּלֵפוֹן הֶחָשׁוּךְ עֲדַיִין נָח בַּשְּׁקַעֲרוּרִית שֶׁל כַּף יָדָהּ.
הִיא לָבְשָׁה מַדִּים שֶׁל אִרְגּוּן הַצָּלָה: מִכְנְסֵי שֵׁירוּת בְּצֶבַע כָּחוֹל-פּוֹעֲלִים עִם חֻולְצַת חָאקִי קִצְרַת שַׁרְווּלִים וְעָלֶיהָ מָתְנִיָּה אֲפוֹרָה מְרֻובַּת כִּיסִים, אֲשֶׁר שְׁנֵי סְרָטִים רְחָבִים מַחֲזִירֵי אוֹר הָיוּ תְּפוּרִים לְאָורְכָּהּ מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר, מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַצַּוָּואר הֶעָבֶה.
עַתָּה הִיא הֶחֱלִיקָה, בִּתְנוּעָה שֶׁנִּרְאֲתָה הֶחְלֵטִית, אֶת הַטֵּלֵפוֹן הַנַּיָּיד לְכִיס פְּנִימִי אֲחוֹרִי בַּמָּתְנִיָּה, מֵעַל הַחֲגוֹרָה, שֶׁבָּהּ כַּמָּה נרתיקי עוֹר חָבְקוּ מִיקְרוֹפוֹן שֶׁל מַכְשִׁיר קֶשֶׁר, אוֹלָר רַב-תַּכְלִיתִי וְאֶקְדח בְּקוֹטֶר 0.22 אִינְצ' עִם מַחְסָנִית. אָמְנָם כְּלָל לֹא הָיִיתִי צַד בַּהִתְרַחֲשׁוּת אֲבָל בַּעֲבוּרִי דְּחִיקַת הַטֵּלֵפוֹן לְאָחוֹר הָיְתָה הַמְחָשָׁה עָוצְמָתִית לַהִתְנַתְּקוּת מֵהַבְּגִידָה בָּהּ. בְּהֶחְלֵט, הָיִיתִי בַּעֲדָהּ. אֲבָל זֶה הָפַךְ אֶת הַנַּעֲרָה הָאַחֶרֶת לַצַּד הַחַלָּשׁ. דִּמְיַינְתִּי נַעֲרָה בַּעֲלַת מַרְאֶה שָׁדוּף מֵעֶבְרָהּ הָאַחֵר שֶׁל הַשִּׂיחָה, שְׁחוּחָה בְּחֶדֶר אַפְלוּלִי עַל כִּיסּוּי מִיטָּה מָרוּט, מְרֻובָּב בַּאֲנִיצֵי שֵׂיעָר שֶׁל חָתוּל אָפוֹר, שֵׂיעָר רֹאשָׁהּ הָאַדְמוֹנִי סוֹכֵךְ עַל עֵינֶיהָ הַדּוֹמְעוֹת, כּוֹסֶסֶת צִיפָּורְנַיִים, מְלֵאַת אַשְׁמָה וּמִתְיַיפַּחַת. לַמְרוֹת שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁהַכֹּל בָּרֹאשׁ שֶׁלִּי, לִיבִּי יָצָא גַּם אֵלֶיהָ.
לְצַד הַמִּדְרָכָה חָנָה אַמְבּוּלַנְס שֶׁצִּבְעוֹ עַז וַחֲנֻוכִּיַּית הָאוֹרוֹת שֶׁעַל גַּגּוֹ הִבְהֲבָה בְּעַצְבָּנוּת.
הִתְבּוֹנַנְתִּי בנערה. אֱלוֹהִים, הִיא כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, שְׂפַת הַדִּיבּוּר שֶׁלָּהּ כָּל כָּךְ נֶחֱרֶצֶת וּבוֹטָה, הַתְּנוּעוֹת כֹּה נִמְרָצוֹת - בְּשׁוּם אוֹפֶן לֹא הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת יָרִיב שֶׁלָּהּ.
הַסְּעָרָה לֹא שָׁכְכָה לְגַמְרֵי. הַנַּעֲרָה עֲדַיִין פָּסְעָה הָלוֹךְ וְחָזוֹר בְּמַסְלוּל קָצָר וַחֲסַר תַּכְלִית, רֹאשָׁהּ מֻוטֶּה קָדִימָה וּפָנֶיהָ קוֹדְרוֹת. מִדֵּי פַּעַם יָדָהּ נִשְׁלְחָה לְעֵבֶר הַכִּיס הַפְּנִימִי ובו הטלפון אֲבָל אָז רֹאשָׁהּ הִזְדַּקֵּף, שְׂפָתֶיהָ נֶחְשְׁקוּ וְהַיָּד שָׁבָה רֵיקָם.
מִי שֶׁיּוֹצֵא לְאִימּוּן סְפּוֹרְט - כִּמְעַט דָּבָר לֹא יָסִיט אוֹתוֹ מִיַּעֲדוֹ. אֲנִי דַּוְוקָא מִשְׁתּוֹקֵק לְמַשֶּׁהוּ שיסיט וְנִרְאֶה שֶׁהַפַּעַם זֶה קוֹרֶה. נוֹכַח הַהִתְרַחֲשׁוּת נֶעֱצַרְתִּי וְעָמַדְתִּי בֵּין הַצְּלָלִים, שֶׁהֻוטְּלוּ לַמִּדְרָכָה מֵחוֹמַת הַבְּרֵיכָה ומעצי הַשְּׂדֵרָה. תַּרְמִילֵי צֶאֱלוֹן הָיוּ מֻוטָּלִים כְּבֵדִים בַּעֲרוּגוֹת וְעַל הַמִּרְצָפוֹת. וּבְכֵן, הָעֶרֶב לֹא אֶשְׁבּוֹר שִׂיא וַאֲפִילּוּ לֹא אַגִּיעַ לַיַּעַד. לֹא נוֹרָא, הָיִיתִי מְשֻׁוכְנָע כִּי יִהְיֶה פִּיצּוּי לְהַחְמָצַת הַהֶישֵּׂג. לֹא הֶעֱלֵיתִי בְּדַעְתִּי מַהוּ אֲבָל הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה. מֵאֲחוֹרַיי שָׁמַעְתִּי טִיפּוּף מָהִיר שֶׁל נַעֲלֵי עָקֵב וּצְלִיל עָמוּם יוֹתֵר שֶׁל צְעָדִים, הַנִּשְׂרָכִים אַחַר הָעֲקֵבִים. כַּעֲבוֹר רֶגַע הִשִּׂיגָה אוֹתִי אִישָּׁה צְעִירָה, שֶׁגִּזְרָתָהּ קְטַנָּה וְדַקָּה. הִיא לָפְתָה אֶת יָדָהּ שֶׁל יַלְדָּה בּוֹכִיָּה, בַּת חָמֵשׁ, אֲנִי חוֹשֵׁב. בְּלִי לְהַסֵּס הֵן נִיגְּשׁוּ לְנַהֶגֶת הָאַמְבּוּלַנְס. כָּל זֶה קָרָה מַמָּשׁ לְיָדִי. עַכְשָׁיו
הַנַּהֶגֶת עָמְדָה וּפָנֶיהָ אֵלַי. רָאִיתִי כִּי לחזה שלה מֻוצְמָד תַּג זִיהוּי: זִיוָה אַשְׁכְּנַזִּי, פָּרָמֵדִיק.
אֵיךְ אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲזוֹר לָךְ, חֲמוּדָה? הִיא שָׁאֲלָה וְנָטְלָה בַּעֲדִינוּת אֶת יָדָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה. הַבְּכִי שָׁכַךְ מְעַט. נִדְהַמְתִּי. כָּכָה? כָּל כָּךְ קַל? זֹאת הַצְּעִירָה, שֶׁרַק לִפְנֵי רֶגַע צִינְזַרְתִּי אֶת הַקְּלָלוֹת שֶׁלָּהּ?
בּוֹאִי, מְתוּקָה, אֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ? הִיא כָּרְעָה בִּזְרִיזוּת אֶל מוּל הַיַּלְדָּה וַעֲדַיִין הָיְתָה גְּבוֹהָה מִמֶּנָּה מְאוֹד. הַיַּלְדָּה לֹא הֵשִׁיבָה. בָּשְׂמַת, הִתְנַדְּבָה אִמָּהּ לְגַלּוֹת.
בָּשְׂמַת יָפֶה שֶׁלִּי, אֵיפֹה כּוֹאֵב לְךָ? הַיַּלְדָּה הִבִּיטָה בָּהּ בְּחַקְרָנוּת וְלֹא הֵשִׁיבָה. הַקּוֹל שֶׁהִגִּיעַ לְאָוזְנַיי הָיָה רַךְ וְעָדִין אֲבָל מְשִׂימָתִי. הִיא שִׂרְטְטָה בְּאֶצְבָּעָהּ לוּלָאָה עַל כַּף הַיָּד הַפְּעוּטָה וְהַיַּלְדָּה צִחְקְקָה בְּעוֹנֶג.
הָיִינוּ בְּמִגְרַשׁ הַשַּׁעֲשׁוּעִים פֹּה לְיַד וְהִיא נָפְלָה מֵהַנַּדְנֵדָה, אָמְרָה הָאֵם. נִדְמֶה לִי שֶׁהִיא נָפְלָה עַל הַכָּתֵף הַשְּׂמָאלִית וְאוּלַי גַּם קִיבְּלָה קְצָת בָּרֹאשׁ. הִיא בָּכְתָה וְצָרְחָה וְאָז רָאִיתִי אֶת אוֹרוֹת הָאַמְבּוּלַנְס וְהֶחְלַטְתִּי לָבוֹא.
טוֹב עָשִׂיתָ, זִיוָה הָרְגִיעָה. תְּנִי לִי לִבְדּוֹק אוֹתָהּ, וְאִם צָרִיךְ אֶתֵּן לָךְ הַפְנָיָיה הָלְאָה אוֹ שֶׁאֶקַּח אֶתְכֶן בְּעַצְמִי לַמִּיּוּן. בּוֹאִי נִרְאֶה. כַּפּוֹתֶיהָ הָעֲצוּמוֹת נָחוּ בַּעֲדִינוּת עַל קָודְקוֹד הַיַּלְדָּה, אַחַר כָּךְ הִיא מִשְּׁשָׁה בִּיסוֹדִיּוּת אֶת הַגֻּולְגּוֹלֶת, הֵאִירָה בְּפָנָס אֶת הָעֵינַיִים וּבָחֲנָה אוֹתָן בְּרִיכּוּז. תְּגוּבַת הָאִישׁוֹנִים הִנִּיחָה אֶת דַּעְתָּהּ. מִשָּׁם פָּנוּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ לָעוֹרֶף וְלַצַּוָּואר, הִתְעַכְּבוּ זְמַן מָה בַּכְּתֵפַיִים וְהִמְשִׁיכוּ הָלְאָה לְמַטָּה. הִיא הָיְתָה רְגוּעָה וּמִקְצוֹעִית. אַחַר כָּךְ אָמְרָה: בָּשְׂמַת, מָה דַּעְתְּךָ שֶׁנְּשַׂחֵק בְּחוֹלָה וְרוֹפְאָה וְאַתְּ תִּהְיִי הָרוֹפְאָה? מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת? הִנֵּה כּוֹאֶבֶת לִי הַיָּד וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתַּחְבְּשִׁי אוֹתִי. הִיא הַגִּישָׁה לַיַּלְדָּה לוּחַ קִיבּוּעַ רָחָב וּגְלִיל תַּחְבּוֹשֶׁת לָבָן. תַּצְמִידִי לִי בְּבַקָּשָׁה אֶת הַלּוּחַ לַיָּד וַאֲנִי מַרְשָׁה לָךְ לִמְרוֹחַ יוֹד בַּמָּקוֹם הַכּוֹאֵב, בְּסֵדֶר? הַיַּלְדָּה אִישְּׁרָה בְּנִיד רֹאשׁ. אָז הִנִּיחָה אֶת כְּפִיס הָעֵץ עַל מִפְרַק כַּף יָדָהּ הַשְּׂמָאלִית וְעֶזְרָה לַיַּלְדָּה לְהַקִּיף אֶת הַזְּרוֹעַ בַּתַּחְבּוֹשֶׁת. סִיבוּב, וְעוֹד סִיבוּב, וְעוֹד אֶחָד. אַחֵר הִגִּישָׁה לָהּ מִקָּלוֹן סָפוּג בְּיוֹד וְהִצְבִּיעָה עַל מָקוֹם "כּוֹאֵב". הַיַּלְדָּה צָהֲלָה, כִּיסְּתָה בְּיוֹד אֶת אַחַד הַקַּעֲקוּעִים וְלִיטְּפָה בִּפְלִיאָה קַעֲקוּעַ אַחֵר. עֵינֶיהָ שֶׁל זִיוָה בָּחֲנוּ הֵיטֵב אֶת תְּנוּעוֹת הַיַּלְדָּה. בָּשְׂמַת הָיְתָה עַכְשָׁיו עֵירָנִית, רְגוּעָה וּמְרֻוצָּה. אִמָּהּ הִתְבּוֹנְנָה בַּשִּׁינּוּי בְּחִיּוּךְ מִשְׁתָּאָה.
טוֹב, תַּקְשִׁיבִי, יַלְדּוֹנֶת, אָמְרָה הַפָּרָמֵדִיקִית, עֲדַיִין כּוֹרַעַת: הִיצַּלְתְּ אוֹתִי וַאֲנִי רוֹצָה לוֹמַר לְךָ תּוֹדָה. עַכְשָׁיו חִיבּוּק. מַרְשֶׁה לִי? הַיַּלְדָּה קָפְצָה עָלֶיהָ בְּשִׂמְחָה וְזִיוָה אִיבְּדָה לְרֶגַע אֶת שִׁיוּוּי הַמִּשְׁקָל וְתָמְכָה בְּעַצְמָהּ בַּיָּד ה"חֲבוּשָׁה". אַתְּ רוֹאָה אֵיזֶה מַזָּל שֶׁחָבַשְׁתָּ אוֹתִי? קוֹל הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁל הַיַּלְדָּה עָנָה לָהּ כֵּן!כֵּן!
יוֹפִי, אָמְרָה זיוה, אַחֲרֵי שֶׁהִיצַּלְתָּ אוֹתִי אֲנִי מַרְשֶׁה לָךְ לָלֶכֶת הַבַּיְתָה וְלִישׁוֹן טוֹב טוֹב טוֹב, כְּדֵי שֶׁמָּחָר יִהְיֶה לְךָ כּוֹחַ אוּלַי לְהַצִּיל עוֹד אֲנָשִׁים. מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?
עֵינַי הַיַּלְדָּה נָצְצוּ.
בְּסַךְ הַכֹּל חָלְפוּ דַּקּוֹת מְעַטּוֹת מִסִּיּוּם הַשִּׂיחָה הַקּוֹלָנִית הַקּוֹדֶמֶת וְעַד שֶׁהַטֵּלֵפוֹן שָׁב וְצִלְצֵל. זִיוָה הִתְבּוֹנְנָה בַּמָּסָךְ וְעֵינֶיהָ מָלְאוּ נְהָרָה.
כֵּן, חֲמוּדָה. נִרְגַּעְתִּי. לֹא יוֹדַעַת מָה עָבַר לִי בָּרֹאשׁ. לֹא, זֹאת אֲנִי שֶׁטָּעִיתִי וַאֲנִי זֹאת שֶׁהִגְזַמְתִּי, סְלִיחָה. טוֹב, אֲהוּבָה, תּוֹדָה, נִתְרָאֶה בַּבַּיִת.
גַּם הָעֵינַיִים שֶׁלִּי נָצְצוּ וּבְלִי סָפֵק זֶה הָיָה הָאוֹת לְהַמְשִׁיךְ לִצְעוֹד. אָמְנָם הָעֶרֶב לֹא שָׁבַרְתִּי שִׂיא אֲבָל תַּחַת זֹאת נִתְגַּלְגְּלָה לְיָדַי זְכוּת מְיֻחֶדֶת: בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה דַּקּוֹת הָיִיתִי שֻׁתָּף שֶׁקֶט לִתְמוּנַת הַחַיִּים שֶׁל אֲנָשִׁים אֲחֵרִים.
