מַעֲשֶׂה בְּעוֹרְבִים, מֵאֵת צְבִיָּה גּוֹלָן - מתוך המיזם "רגע לסיפור בדיור". [930 מילים, כ-9 דקות קריאה]
דַּפְנָה, הִשְׁתַּגַּעַתְּ?! מַדּוּעַ אַתְּ קָמָה כָּל כָּךְ מֻקְדָּם? שָׁכַחְתָּ שֶׁהַיּוֹם שַׁבָּת?" רִנַּת הֵרִימָה רֹאשׁ מְדֻבְלָל-תַּלְתַּלִּים, וְהִתְבּוֹנְנָה בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת-לְמֶחֱצָה בְּדַפְנָה, הָעוֹמֶדֶת לְיַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ. זוֹ הִפְנְתָה רֹאשָׁהּ, אֲבָל עַד שֶׁהִסְפִּיקָה לַחֲשֹׁב עַל תְּשׁוּבָה הוֹלֶמֶת, כְּבָר הָיְתָה רִנַּת שְׁקוּעָה שׁוּב בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה, מְכַסָּה רֹאשָׁהּ בִּשְׂמִיכָה, כְּדֵי שֶׁהָאוֹר לֹא יַפְרִיעַ יוֹתֵר מִדַּי.
דַּפְנָה נִשְׁעֲנָה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן וְהִבִּיטָה בַּשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים. הָיְתָה דִּמְמַת בֹּקֶר בַּחוּץ, דְּמָמָה שַׁבַּתִּית, שֶׁהֻפְרְעָה רַק עַל יְדֵי צִיּוּץ צִפּוֹרִים וְטִרְטוּר טְרַקְטוֹר מְרֻחָק. רֵיחוֹת נִפְלָאִים חָדְרוּ מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ; רֵיחוֹת שֶׁל חִטָּה מַזְהִיבָה וּפֵרוֹת מַבְשִׁילִים, שֶׁל דֶּשֶׁא קָצוּר וּפְרָחִים נִפְתָּחִים.
הִיא הִתְלַבְּשָׁה בְּשֶׁקֶט, קָלְעָה אֶת צַמּוֹתֶיהָ, יָצְאָה עַל בְּהוֹנוֹת אֶת בֵּית הַיְּלָדִים, וְסָגְרָה אַחֲרֶיהָ אֶת הַדֶּלֶת.
עַל הַגַּג הִדְהֵד קוֹלוֹ הַקָּצוּב שֶׁל הַדּוּכִיפַת, הַקּוֹרֵא לְבַת זוּגוֹ. שָׁלוֹשׁ קְרִיאוֹת רְצוּפוֹת וְקִדָּה, שָׁלוֹשׁ קְרִיאוֹת וְקִדָּה. בְּקִרְבַת הַמְּטַפֵּס, הַלּוֹהֵט בִּפְרָחָיו הָאֲדֻמִּים, רִפְרְפוּ צוּפִיּוֹת נוֹצְצוֹת בְּיָרֹק וּבְכָחֹל. תּוֹךְ כְּדֵי רִפְרוּף תָּחֲבוּ מַקּוֹרִים אֲרֻכִּים לְתוֹךְ צִנּוֹרוֹת הַפְּרָחִים וּמָצְצוּ צוּף. דַּפְנָה עָמְדָה זְמַן מָה וְהִתְבּוֹנְנָה בַּצִּפּוֹרִים.
עַל הַדֶּשֶׁא הִתְהַלְּכָה מִשְׁפַּחַת דּוּכִיפַת בְּהֶרְכֵּב מָלֵא. שְׁנֵי הַהוֹרִים, וּלְיָדָם שְׁנֵי גּוֹזָלִים מְגֻדָּלִים קִצְרֵי צִיצִית וְזָנָב, שֶׁפָּעֲרוּ מַקּוֹרִים, וְתָבְעוּ מָזוֹן בְּכָל פֶּה. וְהַהוֹרִים, לֹא חָדְלוּ מִלְּהַלְעִיט אֶת הַגּוֹזָלִים הַצַּוְחָנִים, בְּכָל מָה שֶׁחָפְרוּ וְהֶעֱלוּ מִן הַדֶּשֶׁא.
"אֵיזֶה מְפֻנָּקִים," מִלְמְלָה לְעַצְמָהּ. עַל עֵץ הַסִּיסָם עָמַד שַׁחֲרוּר וְסִלְסֵל מַנְגִּינָה בִּמְלוֹא גָּרוֹן. בְּהִסְתַּעֲפוּת הַגֶּזַע יָשְׁבָה הֲשַׁחֲרוּרָהּ בְּשֶׁקֶט בְּקִנָּה, וְהִקְשִׁיבָה לִצְלִילֵי זִמְרָתוֹ שֶׁל בֶּן זוּגָהּ, הַמַּנְעִים לָהּ כָּךְ אֶת שְׁעוֹת הַדְּגִירָה הַמְּמֻשָּׁכוֹת. דַּפְנָה יָכְלָה לַעֲמֹד וְלִצְפּוֹת בַּצִּפּוֹרִים שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, אַךְ לְפֶתַע זָכְרָה כִּי עָלֶיהָ לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכָּהּ אֶל מֶשֶׁק הַיְּלָדִים. אֶתְמוֹל הִמְלִיטָה הָאַרְנֶבֶת הַשְּׁחֹרָה, וְצָרִיךְ לִרְאוֹת מָה שָׁלוֹם הַגּוּרִים. גַּם יֵשׁ לְהַאֲכִיל אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת, וּלְהַחֲלִיף מַיִם בַּשֹּׁקֶת שֶׁל הָעֵז.
כְּשֶׁנִּכְנְסָה לַחֲצַר הַמֶּשֶׁק, קִבְּלוּ אוֹתָהּ בַּעֲלֵי הַחַיִּים בְּמַקְהֵלָה קוֹלָנִית; הָעֵז חִכְּכָה רֹאשָׁהּ בַּגָּדֵר, וְזָכְתָה לְלִטּוּף בֵּין קַרְנֶיהָ. הַתַּרְנְגוֹלוֹת הִתְגּוֹדְדוּ לְיַד הָאֵבוּס מְקַרְקְרוֹת בְּהִתְרַגְּשׁוּת וּבְצִפִּיָּה לַמָּזוֹן הַמְּיֻחָל.
אֲפִלּוּ הָאַרְנֶבֶת לֹא בָּרְחָה כְּשֶׁדַּפְנָה חִדְּשָׁה אֶת מְלַאי הַגֶּזֶר וְהַכְּרוּב, וְרָאֲתָה אֶת הַגּוּרִים מְכֻרְבָּלִים בַּפִּנָּה.
וּפִתְאוֹם שָׁמְעָה קוֹל מוּזָר. הַקּוֹל הָיָה שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין מֵאֵלֶּה שֶׁבָּקְעוּ וְעָלוּ מֵחַצְרוֹת בַּעֲלֵי הַחַיִּים. הִיא הֵרִימָה עֵינֶיהָ וְהִסְתַּכְּלָה סָבִיב, מְחַפֶּשֶׂת אֶת מַשְׁמִיעַ הַקּוֹל.
לְיַד הַגָּדֵר, בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב הַיָּרֹק הַגָּבוֹהַּ, עָמַד בֶּן עוֹרְבִים צָעִיר, עֲלוּב מַרְאֶה. גּוּפוֹ הָיָה מְכֻסֶּה בְּנוֹצוֹת קְצָרוֹת מְטֻשְׁטָשׁוֹת צֶבַע, וְנוֹצוֹת זְנָבוֹ אַךְ הֵחֵלּוּ לְהָצִיץ. הַגּוֹזָל נִפְנֵף בִּכְנָפָיו מְנַסֶּה לְיַצֵּב אֶת עַצְמוֹ, וְדִדָּה עַל רַגְלָיו בִּתְנוּעוֹת מְגֻחָכוֹת. הוּא פַּעַר מָקוֹר צָהֹב, וְהוֹצִיא מִגְּרוֹנוֹ קוֹלוֹת שֶׁהָיוּ שִׁלּוּב שֶׁל קִרְקוּר וּצְרִיחָה גַּם יַחַד.
"מִסְכֵּן שֶׁלִּי," דַּפְנָה גָּחֲנָה אֵלָיו, "מָה קָרָה לְךָ? נָפַלְתָּ מִן הַקֵּן?" הֵרִימָה רֹאשָׁהּ וְחִפְּשָׂה בֵּין עַנְפֵי הָאֵיקָלִיפְּטוּס הַגָּדוֹל שֶׁצָּמַח מֵעֵבֶר לַגָּדֵר. "אֵיפֹה הַהוֹרִים שֶׁלְּךָ?" הַגּוֹזָל לֹא הִתְרַשֵּׁם מֵרַחֲמֶיהָ שֶׁל דַּפְנָה, אֶלָּא נִתֵּר הַצִּדָּה בְּרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת, נִפְנֵף נוֹאָשׁוֹת בִּכְנָפָיו הַקְּצָרוֹת, מְנַסֶּה לִבְרֹחַ מִיָּדָהּ הַמּוּשֶׁטֶת. "אַל תִּפְחַד, לֹא אֶעֱשֶׂה לְךָ דָּבָר," דִּבְּרָה בְּקוֹל מַרְגִּיעַ, "רַק אָשִׂים אוֹתְךָ יוֹתֵר גָּבוֹהַּ, כְּדֵי שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלְּךָ יוּכְלוּ לְהַבְחִין בְּךָ."
הִתְכּוֹפְפָה, נָטְלָה אֶת הַגּוֹזָל הַמַּרְעִיד בְּכַפּוֹת יָדֶיהָ, וְהֵנִיחָה אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת עַל הַגָּדֵר. הוּא נֶאֱחַז בְּצִפָּרְנָיו בְּסוֹרְגֵי הַגָּדֵר וְהִמְשִׁיךְ לְנַפְנֵף בִּכְנָפָיו וְלִצְוֹחַ בְּקוֹל מְעוֹרֵר רַחֲמִים. "יָה, נוֹרָא מְאֻחָר!" דַּפְנָה הִתְפַּנְּתָה לְהַבִּיט בִּשְׁעוֹנָהּ. "הַהוֹרִים כְּבָר מְחַכִּים לִי בַּבַּיִת," וְהִרְחִיבָה פְּסִיעוֹתֶיהָ אֶל חֲדַר הַהוֹרִים.
וּלְפֶתַע, קִרְקוּרִים רָמִים מֵעָלֶיהָ. עַד שֶׁהִפְנְתָה רֹאשָׁהּ לִרְאוֹת מָה מִתְרַחֵשׁ, "אוֹי!" זוּג עוֹרְבִים עָט עָלֶיהָ בִּטְפִיחוֹת כָּנָף וּבִצְרִיחוֹת רָמוֹת. הָעוֹרְבִים חָגוּ מֵעַל רֹאשָׁהּ, וְהִכּוּ בְּכַנְפֵיהֶם בְּפָנֶיהָ.
"הָעֵינַיִם!" דַּפְנָה כִּסְּתָה אֶת עֵינֶיהָ בְּיָדֶיהָ. הִיא נִזְכְּרָה כִּי פַּעַם קָרְאָה בְּאֵיזֶה מָקוֹם כִּי הָעוֹרְבִים מְנַקְּרִים בָּעֵינַיִם. אֲפִלּוּ אִם אֵין זֶה נָכוֹן, לֹא כְּדַאי לְהִסְתַּכֵּן.
עַתָּה הֵחֵלָּה לָרוּץ, מְצִיצָה מִבֵּין הָאֶצְבָּעוֹת, וּנְשִׁימָתָהּ מִתְקַצֶּרֶת מִן הָרִיצָה וּמִן הַפַּחַד. הִיא נִסְּתָה לְסַלֵּק אֶת הָעוֹרְבִים מֵעָלֶיהָ בִּתְנוּעוֹת יָדַיִם, אַךְ הֵם דָּבְקוּ בָּהּ בְּעַקְשָׁנוּת, מַמְשִׁיכִים לְהַתְקִיפָהּ, מְקַרְקְרִים בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. לְפֶתַע חָשָׁה חֲבָטָה חֲזָקָה בְּרֹאשָׁהּ.
כְּשֶׁנָּגְעָה בִּמְקוֹם הַמַּכָּה, הִרְגִּישָׁה רְטִיבוּת בְּכַף יָדָהּ. "נִפְצַעְתִּי!" חָשְׁבָה בְּבֶהָלָה. הִיא הִגִּיעָה הַבַּיְתָה בְּלִי נְשִׁימָה. "אִמָּא... אִמָּא..." צָעֲקָה בְּקוֹל. דֶּלֶת הַבַּיִת נִפְתְּחָה לִרְוָחָה. "מָה קָרָה לָךְ? מַדּוּעַ אֶת צוֹעֶקֶת כָּל כָּךְ?” דַּפְנָה זִנְּקָה פְּנִימָה וְטָרְקָה אֶת הַדֶּלֶת בַּחֲבָטָה. "הָעוֹרְבִים..." פָּלְטָה מִתְנַשֶּׁמֶת וּמִתְיַפַּחַת. "אֵיזֶה עוֹרְבִים? עַל מָה אַתְּ מְדַבֶּרֶת?" אִמָּא הֵנִיעָה רֹאשָׁהּ בְּאִי-הֲבָנָה. "הָעוֹרְבִים רָדְפוּ אַחֲרַי... הִכּוּ אוֹתִי בַּכְּנָפַיִם... שָׂרְטוּ אוֹתִי בַּצִּפָּרְנַיִם... הֵם אֲפִלּוּ נִקְּרוּ אוֹתִי בָּרֹאשׁ וּפָצְעוּ אוֹתִי..."
כָּאן כְּבָר לֹא יָכְלָה לְהַמְשִׁיךְ, כִּי הַבְּכִי שֶׁחָנַק אֶת גְּרוֹנָהּ, הִשְׁתַּחְרֵר וּפָרַץ הַחוּצָה.
"הֵרָגְעִי יַלְדָּתִי," אִמָּא לִטְּפָה אֶת לְחַיֶּיהָ שְׁטוּפוֹת הַדֶּמַע שֶׁל דַּפְנָה. "הָבָה נִרְאֶה מָה קָרָה לָךְ, הֵיכָן נִקְּרוּ אוֹתָךְ הָעוֹרְבִים?" דַּפְנָה הִצְבִּיעָה בְּלִי אֹמֶר עַל מְקוֹם הַחֲבָטָה. אִמָּא פִּסְקָה אֶת הַשֵּׂעָר, הִסְתַּכְּלָה רֶגַע קָט, וְאָמְרָה: "לֹא, חֲבִיבָתִי, זֶה אֵינוֹ פֶּצַע, אֶלָּא גּוּשׁ בָּשָׂר שֶׁהָיָה בְּמַקּוֹרוֹ שֶׁל הָעוֹרֵב, וְהוּא שֶׁנִּתְקַע בִּשְׂעָרֵךְ."
דַּפְנָה לֹא אָמְרָה דָּבָר, רַק עִוְּתָה פָּנֶיהָ בְּגֹעַל. "חִפְפִי הֵיטֵב אֶת שְׂעָרֵךְ, וְהַכֹּל יַעֲבֹר."
כְּשֶׁהַהִתְרַגְּשׁוּת חָלְפָה בְּמִקְצָת הִבִּיטוּ בָּהּ בְּנֵי הַבַּיִת, כְּשֶׁהִיא רְחוּצָה וּמְסֹרֶקֶת. "וְכָעֵת סַפְּרִי לָנוּ מָה עָשׂוּ הָעוֹרְבִים בִּשְׂעָרֵךְ? מַדּוּעַ הִתְקִיפוּ אוֹתָךְ?"
דַּפְנָה סִפְּרָה בִּקְצָרָה אֶת קוֹרוֹת הַבֹּקֶר. "חָשַׁבְתִּי שֶׁהַגּוֹזָל נֶעֱזָב עַל יְדֵי הוֹרָיו, הוּא נִרְאָה כָּל כָּךְ מִסְכֵּן וְרִחַמְתִּי עָלָיו, כִּי לֹא רָאִיתִי אֶת
הָעוֹרְבִים בַּסְּבִיבָה." אַבָּא הִתְעָרֵב בַּשִּׂיחָה: "אָמְנָם, לֹא רָאִית אוֹתָם, אֲבָל הֵם הָיוּ שָׁם, וְנִסּוּ לוֹמַר לְךָ בְּדַרְכָּם שֶׁלָּהֶם..." דִּבְרֵי אַבָּא נִקְטְעוּ בִּצְוָחוֹת רָמוֹת: "עוֹרְבִים! עוֹרְבִים!"
"זֶה אַמְנוֹן", אִמָּא קָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ וּמִהֲרָה לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת. אַמְנוֹן נִכְנַס בִּמְרוּצָה, אָדֹם פָּנִים. "תִּשְׁמְעוּ, יֵשׁ בַּחוּץ זוּג עוֹרְבִים מְשֻׁגָּעִים. כְּשֶׁהָלַכְתִּי בַּמִּדְרָכָה הַמּוֹבִילָה הַבַּיְתָה, הִתְחִילוּ פִּתְאוֹם לָעוּף וּלְקַרְקֵר סְבִיבִי, וַאֲפִלּוּ נִסּוּ לְהִתְנַפֵּל עָלַי."
"מְעַנְיֵן," צָחֲקָה אִמָּא, "אֵיךְ יָדְעוּ שֶׁאַתָּה אָחִיהָ שֶׁל דַּפְנָה?" אַף דַּפְנָה יָכְלָה כְּבָר לְהִתְיַחֵס לְכָל הָעִנְיָן בְּחִיּוּךְ.
"אֲנִי מֻכְרָח לִרְאוֹת מָה קוֹרֶה," אַבָּא יָצָא הַחוּצָה, וְשָׁב בִּמְהִירוּת.
"שִׁמְעוּ, זֶה לֹא צְחוֹק! אֲנַחְנוּ מַמָּשׁ בְּמָצוֹר!"
"אוֹי, הֵם שָׁכְחוּ אֶת הַגּוֹזָל שֶׁלָּהֶם," רַחֲמֶיהָ שֶׁל דַּפְנָה נִכְמְרוּ עַל הַגּוֹזָל. "אֵינֶנִּי חוֹשֵׁב כָּךְ," הֵשִׁיב אַבָּא, "אֲבָל הֵם הֶחְלִיטוּ לְלַמֵּד אוֹתָנוּ לֶקַח."
כְּדֵי לָצֵאת מִן הַבַּיִת וְלִפְרֹץ אֶת הַמָּצוֹר, הָיָה צֹרֶךְ לְהִצְטַיֵּד בְּמַטְאֲטֵא, וּלְהַבְרִיחַ אֶת הָעוֹרְבִים הַנִּזְעָמִים. כָּל מִי שֶׁעָבַר בְּקִרְבַת בֵּית הַהוֹרִים שֶׁל דַּפְנָה, זָכָה בִּמְנַת קִרְקוּרִים וּטְפִיחוֹת כָּנָף.
רַק בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם, נִרְגְּעוּ הָרוּחוֹת, וְהָעוֹפוֹת עָזְבוּ אֶת שְׂדֵה הַקְּרָב.
"מֵהַיּוֹם, דַּפְנָה, כְּבָר לֹא תִּתְקָרְבִי יוֹתֵר לְגוֹזְלִים," אָמַר אַמְנוֹן. "לָאוֹ דַּוְקָא," הֵשִׁיבָה, "אֲבָל דָּבָר אֶחָד אֶזְכֹּר, לְעוֹלָם לֹא אֶגַּע בְּגוֹזְלֵי עוֹרְבִים."